מיום שישי שעבר הטלוויזיה בבית הורי לא יציבה. זה התחיל בהודעת שגיאה על המסך שסיפרה על בעיות תקשורת שגרמה להורי לבלבול ושלחה את אבי להתקשר למוקד הטלפוני. בתחילה האשה מעבר לקו שאלה מספר שאלות וביקשה ממנו לנתק ולחבר בחזרה כבל שחור וחיזוק כבל הברגה לבן. תוך זמן קצר המסך שב להציג את שידוריו והעיר שושן צהלה ושמחה. לבערך שלוש דקות, ואז התקלה חזרה.
אבי התקשר שוב וציקצק בעצבנות במרווחים קבועים של עשרים שניות בעת שהמנגינה המרגיזה מעבר לקו התנגנה, (מה שגרר את אחיותי ואותי לפרץ "יואו תרגע כבר!!") מה שגרם להמתנה הקצרה להרגיש כנצח. ואז הוא הקיש בטעות על מקש שאיכשהו ניתק את השיחה.
אמא שלי קיטרה ואבא שלי חצי התנצל חצי התעצבן ואמר לה שהיא יכולה להתקשר בעצמה אם היא רוצה, דבר שכמובן לא יקרה בגלל חרדת הטלפונים שלה. אז אחותי התקשרה וסיפרה ברוגע לבחור מעבר לקו את הכל. הוא הדריך אותה וביחד הם בדקו שההגדרות תקינות וחזרו על ניתוק וחיבור מחדש של הכבלים אך ללא הועיל. בכל מקרה השבת עמדה להכנס ופתרון הבעיה נאלץ להמתין.
ביומיים שלאחר מכן חזרתי מהעבודה בשעות הלילה כדי למצוא טלוויזיה כבויה ואחות שמשלימה פערים דרך מסך הלפטופ.
בהמשך הטלוויזיה כן עבדה לזמן מה, הוט אמרו שהייתה להם איזו בעיה איזורית אמי מלמלה תוך בהייה במרקע.
היום התעוררתי מהחום ומשיחת טלפון ארוכה וקולנית של אמי עם, ללא ספק, אבי. באמת שאני לא יודעת למה שיחה שתוכנה הוא "עדיין אין שידורים, שיחקתי עם הכבלים וזה לא עזר. זה לא לעניין שהטכנאי יכול להגיע רק ביום ראשון" צריכה להמשך כל כך הרבה זמן אבל השאגות נמשכו וכשביקשתי ממנה שתפסיק לצעוק אל תוך השפופרת היא הנמיכה את טונה למעין לחישה רמה שניכר בה שהיא מאוד מלאכותית ודרשה מאמץ ממנה. כמובן שזה לא החזיק מעמד זמן רב והתוכן של השיחה חזר על עצמו שוב ושוב בטונים וביאוש גוברים והולכים.
אז התקשרתי לאבי וביקשתי ממנו שירגיעו שניהם."כל הזמן אנשים אומרים לי שאני עצבני וצריך להרגע..." "כי זה נכון, העצבים שלך לא תורמים לשום דבר. זה לא יביא את הטכנאי מהר יותר או יתקן את התקלה אז פשוט תרגע".
קולות של רדיו בוקעים מהסלון ובין הצלילים ופטפוטיהם של אסי עזר ורותם סלע (למה הזוג הזה נמצא בכל מקום?) אני שומעת גם את אמי מדברת לאף אחד, כנראה דבקה בהרגל ההו כה מרגיז שלה להקריא למאזין דמיוני את הטקסט בעיתון בקול רם.
ניגשתי אליה לבקש שתפסיק, מה שבד"כ נותן לי חמש דקות של שקט עד שהיא שבה לסורה, אבל לא- הפעם זה לא עיתון. הפעם היא פשוט גוללה בפני אותו אורח דמיוני את השתלשלות האירועים וגם תיבלה את הסבריה במחוות ידיים "... ניתקתי את הכבל... נורה ירוקה כבתה והפכה לאדומה... הודעה על שגיאת תקשורת...".
"באמת שאני לא מבינה את העצבים שלך" לפתע המאזין הפך לדמות בשר ודם שלשם שינוי גם משיבה.
"זה לא בסדר שיש טכנאי רק ביום ראשון" היא אמרה.
"כן אבל מה אפשר לעשות... בכלל, אם הייתי במקומך הייתי מנצלת את הזמן הזה. יש לך פה המון ספרים" הצבעתי על הכוננית העמוסה "למה שלא תקחי איזה ספר ותצאי לגינה או איזה מקום שקט ותנשמי קצת אוויר..."
"טוב בסדר..." ההיא ענתה לי מרוגזת ללא שום כוונה לנסות את שהצעתי. זה מוזר שתולעת עיתונים שכמותה שכן קוראת (וכאמור מקריאה) הרבה, התרגזה מההצעה הזו. האשה צריכה את מנת השידורים שלה לוריד וכעת היא נתונה בקריז.
אתמול החלטתי שאני מבזבזת יותר מדי זמן בפייסבוק. אמנם אני שם בעיקר כדי לחפש דירות אבל יש שם כמובן גם המון הסחות דעת אחרות שמכלות את זמני. אז לחצתי על מקש הlog out והלכתי לאכול משהו.
כשחזרתי הבטתי על הפלאפון שלי ולא ידעתי מה לעשות.
"יש לך א' ב' ו-ג' שרציתי להספיק היום" הזכרתי לעצמי. ובכל זאת, הבטתי במסך הכחול בה מתנוססת תמונת הפרופיל שלי שמבקשת להתחבר ולא ידעתי מה עושים עם כל הזמן הפנוי הזה.
הפתרון לתקלות של הוט הוא לעבור ל יס...
השבמחקאבא שלי חושב על זה. כמובן שזה תלוי במה שאמא שלי ואחיותי יגידו, אם זה מתאים להם לתוכנית שהן צופות בהן (זה למעשה נכון יותר לאמי, אחיות שלי יודעות לתפעל את האינטרנט).
השבמחקאחרי שהייתי בהוט זמן מה, יותר הכון הוריי היו, אני לא חושב שארצה להתחבר להוט גם אם יתנו לי במתנה מנוי כולל ויאודי וממיר מתקדם.
השבמחקמצד שני, יש הכל באינטרנט.
מצד שלישי, לגיל מבוגר (הורים) זה קשה...
גהוש, תעיפי קיבינימאט את הפייס, זה חולירע.
האמת היא שעד עכשיו לא היו לנו בעיות איתם אבי נדמה לע שההורים שלי שוקלים עכשיו לעבור להוט בעקבות הטראומה הקשה.
השבמחקההורים שלי לא יודעים לתפעל אינטרנט לצערי, זה בהחלט יכול היה להקל עליהם את המצוקה.
מכורה לפייסבוק ולאינטרנט, החיים העלובים שלי מתכווצים עם כל לייק. אני מוכרחה גמילה
אז מה עשית בסוף? בקשר לקטע האחרון. התחברת?
השבמחקוקטונתי, אין לנו כבלים. יש נטפליקס אבל זה בהחלט לא משהו שהייתי מציעה להוריי.
מעניין איך הצגת את שתי ההתמכרויות זו אחר זו. דור דור והרגליו,דור דור והתמכרויותיו.
השבמחקבסוף נאלצתי להתחבר, כדי לבדוק כמה דירות.
השבמחקכשסופסוף אצא מכאן אני פותחת בתהליך גמילה מהאתר הזה.
לא יודעת מה תהיה ההתמכרות של הדור הבא אבל אני מקווה שזה יהיה משהו שיגרום להם להפעיל יותר את הגוף והמח ושלא יהיו זומבים פסיבים כמו שלפעמים נדמה לי(ואולי די בצדק) שהפכנו להיות.
השבמחקבהצלחה. נגמלתי ואני מבסוטה אש.
השבמחקכלומר, יש את פה אבל אין את הרעל לווריד בחבות הפייסבוק.
אני מקווה לעבור דירה בקרוב ואז לא אוכל להתנתק מהרעל הזה ולהתנקות סופסוף.
השבמחקפה גם יכול להנחית ממכר מעט, אלא שלא מתעדכן כאן מספיק
מניסיון כמה שאומרים שאם צועקים על התמיכה הטכנית בקשר לבעיות זה עוזר בלהקדים את הטכנאי, זה אף פעם לא תקף בתקלה אזורית אלא אם אבא שלך באמת יקפיץ את כל הרחוב או משהו. במקרים ספציפיים והרבה כריזמה אולי על תקלה בממיר אחד תקבלי טכנאי בדחיפות של תקלה בכל הבית, אבל מעבר לטכנאי כזה אין משהו
השבמחקאם אתה שואל אותי, לא יזיק להם קצת זמן בלי טלוויזיה למרות שעכשיו אמא שלי מנסה למלא את החלל עם רדיו.
השבמחקלפנים כמה ימים עברתי בסלון ומהרדיו בקע קולו של רון קופמן. אחרי כמה דקות שאלתי אותה מה הקטע עם זה, כי הרי אין לה שום עניין בספורט והיא אמרה שעוד מעט תתחיל תכנית אחרת. השעה הייתה משהו וחצי כלומר לפחות עוד חצי שעה של החרא הזה.
היא סתם צריכה קולות רקע, לא חושבת שבאמת חשוב לה התוכן.
להתחיל מלעבור ליס. למרות שהמשפחה שלי משום מה המשפחה שלי עדיין על חוט אבל באמת שאני לא רואה סיבה.
השבמחקהקטע שכתבת היה מאוד סיפורי. מדוע את כותבת?
אה ואענה גם פה. אדריך לא בסטודיו בי אלה באוניברסיטת בן גוריון. :]
היום הטכנאי הגיע להחליף ממיר. הכל עובד בינתים אז נראה לי שההורים שלי ישארו עם הוט לפחות עד התקלה הבאה.
השבמחקלמה אני כותבת? שאלה טובה, הבלוג הזה קיים כבר כמעט 13 שנה. התחלתי כי זה היה נראה לי מגניב, המשיך כסוג של תיעוד וכיום נדמה לע שזה בעיקר משמש לי כמקום לפרוק בו ולסדר את המחשבות.
לך והפץ את בשורת הריקודים הלטיניים בבירת הנגב. בהצלחה!
חחח שפיצית! תודה.
השבמחקבואי לרקוד בהזדמנות :]
וכן אני עושה בבלוג שימוש דומה.
אקפוץ (אחרי שהגרון החולה שלי יבריא)
השבמחקאני כל כך אוהבת יס.
השבמחקכולם אומרים לי שאני פריירית, וזה סתם יקר- ויש הכל ברשת...
אבל זה כל כך כיף לזפזפ בין ערוצים בסוף יום עבודה קשה ולמצוא במקרה משהו מעניין.
בהוט לא הרגשתי ככה :)
ולגבי פייסבוק... זה עצוב מאוד. אבל כשאין לי פייסבוק, אני מרגישה בדיוק כמו שאימא שלך מרגישה בלי טלוויזיה. ומי ישמע מה כבר יש לי בפייסבוק.
איכשהו עניין הטלוויזיה די פסח מעלי, אני יכולה לגמרי להסתדר עם איזה פלייסליסט או תחנת רדיו טובה.
השבמחקההתמכרויות האלה למסכים הן נוראיות