שלושים

יום הולדת. מקובל לחגוג את התאריך הפרטי הזה בלוויית משפחה וחברים טובים ולשמוח ששרדנו עוד שנה והגענו עד הלום. 

בשנים האחרונות אני נוטה לבחון את החגיגות הללו מנקודת מבט מעט שונה. 

האם יש לי סיבה לחגוג? האם אני מתקדמת לעבר מטרות שהצבתי לעצמי? האם בשנה הבאה ארגיש שיש לי סיבה לחגוג?

כמובן שמומלץ לבחון את המסלול לעתים קרובות יותר מאשר רק אחת לשנה אבל יום הולדת ההוא בהחלט נקודת ציון שמקובל לעצור בה ולחשוב מעט.

בגלל שאני נוטה לחשוב יותר מדי ולפעמים לאכול את עצמי אחר כך, אני צריכה להזכיר לעצמי ש:

• החיים לפעמים מזמנים הפתעות, טובות ורעות. אי אפשר להיות מוכנים לכל תרחיש וצריך פשוט לדעת לזרום.


• כשעושים החלטה צריך להיות שלמים איתה.  מחשבות בניחוח "מה היה קורה אילו" או "חבל שלא פעלתי אחרת" הן בזבוז של זמן ואנרגיה.


• אי החלטה היא סוג של החלטה, לרוב מהסוג הלא מוצלח. 


• אינטרנט וטלויזיה הן מלכודות. הפייסבוק הזכיר לי לאחרונה שעברו עשר שנים מאז נרשמתי לאתר, בחישוב גס מאוד, אני מאמינה ששנתיים-שלוש נמחקו לי מהחיים על שיטוט בלא כלום הזה. (ואמנם יצאו לי משם כמה דברים טובים אך הם טיפה בים).


• חברים מאכזבים? נעלמים?כמעט מאלצים להוציא אנרגיה רבה בשביל לשמר איתם קשר מינימלי? אולי עדיף לחתוך או לתת להניח להם לשנות את דעתי.


• לא לפחד. חיים רק פעם אחת. אני צריכה ללכת ולסגל לעצמי את כל התחביבים שתמיד רציתי ותמיד חששתי או התעצלתי. לפחות אדע שניסיתי.

כמובן שיש עוד תובנות ותזכורות, אלא ממש from the top of my head.

 

הייתי אתמול עם פיץ בשיחת וידאו בזמן שהיום התחלף לו ועל הבעת פני ניכרה כנראה חוסר נוחות מההבנה שהחלפתי קידומת.

הוא הזכיר לי שבסה"כ עבר לו יום אחד וזה לא שבאמת הזדקנתי לי בעשור ברגע. אמרתי שזה כמובן נכון, אבל לתחושתי שנות העשרים שלי הכינו אותי ולכיוונו אותי לעשור הזה שמתחיל עכשיו- השלושים, ושבשנים הקרובות שתגענה עלי לקחת ולבצע החלטות חשובות וגדולות.

רכישת דירה? מעבר לחו"ל? ובעיקר- הורות? זה עכשיו או לעולם לא.

 

פיץ איחל לי מספר ברכות יום הולדת קלאסיות (בריאות, הצלחה וכו') אבל לא אמר מילה על הזוגיות שלנו. כששאלתי אותו "ומה עוד?" כרמז הוא לא הבין ונראה כמעט נפגע כשחשב שאני אומרת בעצם שהברכה שלו לא מספיק טובה בעיני. כשהסברתי לו את כוונתי, הוא אמר שזה יום ההולדת שלי- ולכן הוא מאחל לי ולא לנו. אני מניחה שזה עוד משהו שראוי להוסיף לנקודות למעלה- לפני כל "אנחנו" בו אני חברה, בין אם זה זוגיות, משפחה, קולגות וכו' יש אותי, וזו "הקבוצה" שתמיד אהיה חלק ממנה ועל כן ראויה להכי הרבה טיפוח מצדי.

כשהודיתי לו על הברכות, כמעט ורציתי להמשיך ולשתף אותו בדברים שאני מאחלת לעצמי ואז משהו בי עצר.

אנשים אחרים יכולים לאחל לי כעולה על רוחם, איחולים לבבים או נוראיים (אנקדוטה: אבי איחל לי ברכות ליום הולדתי- "שתזכי לכך ולאחרת"... ואז תהה בקול רם אם הוא יזכה להיות סבא), כי זה כל שבכוחם לעשות. רק אני יכולה לשנות את בחירותי ומסלול צעידתי ולכן אין טעם שאאחל לעצמי- עלי פשוט ללכת ולהשיג זאת.

 

 

30.

סגרתי עשור, ואחד חדש בפתח.

מי יודע היכן אהיה ביולי 2028 אם בכלל.

אני רק יודעת שאני לא מוכנה שאסתכל אז לאחור, על העשור שמתחיל כעת וארגיש החמצה.

 

קיץ שמח לכולם.

 

וגם - כאן