יום ראשון, 10 בפברואר 2019

מערב ארה"ב

הטיסה מלונדון הקרירה לסן פרנסיסקו ערכה לא מעט שעות שנתנו לי את ההזדמנות לצפות בגל גדות בתפקיד וונדר וומן, דדפול2 ההו כה מיותר ודוקו קצר על וורן באפט.
בכלל, שמתי לב שטיסות זה המקום הכמעט יחידי בו אני צופה בסרטים, בבית עם עצמי אני עושה זאת לעתים נדירות.
נחתתי בשעות אחה"צ והחזרתי טלפון לקולגה הסטלן שנחת לפנות בוקר של אותו היום. מסתבר שהוא לא שם לב שהרשיון שלו פג תוקף ולכן נתקע בלי רכב. מאחר שהיה מוקדם מכדי לקבל חדר במלון, נסע עם קולגה נוספת למלון כדי לאחסן את המזוודה ואז יצא טייל בעזרת תחבורה ציבורית מסביב למפרץ והגיע לידידה שגרה בסן פרנסיסקו.
לא ששתי לתרגל את הנהיגה החלודה שלי דווקא בעיר שידועה בפקקים מפלצתיים, עליות חדות ורחובות מפותלים אז הוא הזמין אובר בחזרה לשדה ומשם לקחנו יחד רכב ונסענו לעשות צ'ק אין במלון ולאחר מנוחה קצרה יצאנו לאכול ארוחת ערב ולקנות לו וויד חוקי בכמויות יחד עם הציוד הנלווה. הוא רכש 4 גרם במקום גדול ומזמין בו נמצאה חממה ענקית של כל מיני סוגי מריחואנה. אף פעם לא ראיתי את הצמח בצורתו הטבעית כך שהגובה אליו הוא יכול להגיע וגודל העלים הפתיעו אותי.

ביום המחרת התעוררתי עם הודעה מהסטלן ששאל אם יש לי מתאם לשקע. ההודעה נשלחה בארבע לפנות בוקר.
החלטתי שלא בא לי שיסנג'ר אותי עוד יום לקניות מטענים, מתאמים או צמחים אז זנחתי את הסטלן הנייח ונסעתי למרכז קניות גדול לבדי. בתחילה היו לי מעט רגשות אשם אבל בסוף היום למדתי שהוא ישן כל היום גם ככה והתעורר רק בערב. שוין.

הג'ט לג והעייפות מהטיסות הארוכות אמרו את שלהם וכבר בשעות הערב המוקדמות קרסתי אל מיטתי הרכה בחדווה והתעוררתי למחרת בארבע וחצי לפנות בוקר, בדיוק בזמן כדי להתקלח ולהתארגן בנחת עבור הקורס שהתחיל בשש. כנכן, שעות הלמידה הן משש בפאקינג בוקר ועד חצות היום מה שהשאיר לארבעתנו, הסטלן, הנוסף, הדתי ולי לא מעט זמן לטייל לפני שקרסנו כולנו מעייפות לקראת שמונה בערב.

יום הלימודים הראשון היה מלא בהנחיות כלליות והסבר על מבנה הקורס וההפסקות. בין היתר הופתענו מעט לגלות שבגלל שעת ההתחלה המוקדמת והידיעה שבתי מלון לא מגישים ארוחת בוקר בשעות שכאלה, ארגנו לנו בפינת הקפה פירות, מאפים ומיצים. יפה היה מצדם לחשוב על הפרט הלכאורה קטן הזה, למרות שאני דאגתי לעצמי מראש כשעצרתי לקנות את כל הפירות המפנקים שקשה או בלתי אפשרי למצוא בארץ - פטל, פטל שחור, אוכמניות, אננס וגם בננות שהתחסלו מהר מהמצופה.
ביום השני ללימודים, החבר'ה המקומיים החליטו במחווה של נחמדות מעט משונה להזמין לנו טייק אוואי של מזון מזרח תיכוני. חומוס, פלאפל בקלאווה וכו' הבחור הנוסף תהה בקול מה העניין להזמין ישראלים לאוכל שהם יכולים למצוא בקלות בבית אחד האמריקאים טען שהם תמיד עושים הזמנה כזאת כשבאים חבר'ה מהארץ ותמיד אמרו שזה טעים. אז לפי ההגיון הזה, כשאתם מגיעים לישראל, אמרתי ופניתי לאמריקאים בשולחן, נזמין לכם מקדונלדס, כן?
בסופו של דבר לא באמת הצלחנו לסיים את כל המזון וכשהראתי סימנים של ויתור על הגלידה המדי מתוקה וגדולה, אחד החבר'ה (להלן: הקריפ, שממש דומה לאלק בולדווין) עודד אותי לסיים את כל המנה, המשיך ודחף בצורה די קריפית ברמה שהתחלתי לתהות אם הוא שם לי סם אונס בשבבי הקוקוס הרבים מדי שנחו על כדורי הוניל.

השיחה מסביב לשולחן הייתה חביבה סה"כ והתייעצנו עם המדריכים על איזורים נחמדים לטייל בהם והומלצנו, ע"י הקריפ לנסוע למקום שנקרא half moon bay ומשם אפשר להדרים בנסיעה על קו החוף עד סנטה קרוז ולהנות מהנוף.
כמובן שהטיול התבצע דווקא ביום שבו הייתי הנהגת וכך היתה לי הזכות להנות הכי פחות מכולם ולשעשע את הסטלן והנוסף ביכולות הנהיגה הלא מרשימות שלי במשך שלוש ומשהו שעות.
כשכבר הגענו לסנטה קרוז ולפני שפנינו חזרה למלון, הסטלן כייון את הג'י פי אס שלי למקום שנקרא herb room שסומן כמקום לממכר וויד ושקיבל ציון גבוה בגוגל. הסטלן קיווה שהמקום הזה יהיה דומה למקום ממנו רכש ביום הראשון ורצה להראות לבחור הנוסף שאיתנו את החממה והמבחר המוצע.
החנתי את הרכב עקום בחניה צרה אז אמרתי לחבר'ה שיכנסו לחנות בזמן שאני מתיישרת ושאצטרף אליהם עוד רגע.
כעבור רגע קט, בדיוק כשסיימתי החבר'ה חזרו.
מסתבר שמדובר במקום שליטרלי מוכר herbs, כלומר צמחי תיבול ואוכל אורגני. המוכרת אמרה שהם באמת מסומנים בגוגל מפות כמקום לממכר מריחואנה מאיזושהי סיבה וזה קורה להם המון.
המחשבה על המוכרת שנאלצת לנפנף מדי יום תיירים סטלנים שברור שלא באו לקנות פטרוזיליה משעשעת אותי.

חוף האוקיינוס השקט



האוקיינוס מעצב את קו החוף





בהפסקת הבוקר שלקראת סוף הקורס, הקריפ נכנס לפינת הקפה בהתלהבות ושאל מה דעתנו לצאת למשחק NBA שמתקיים בעיר בערב. הבנים התלהבו וגם לי זה היה נשמע כמו חוויה מעניינת. הקריפ אמר שהוא שמח לשמוע שאנחנו בעד ושילך לארגן את הנדרש.
בערב, פגש אותנו נציג החבר'ה במלון, ובשני רכבים יצאנו לכיוון תחנת הרכבת הקרובה.
משם נסענו כארבעים דקות והלכנו לכיוון האולם. לא כל כך ידעתי למה לצפות, אבל כשעקבתי אחריהם גיליתי שהכרטיסים הם לא למושבים אלא לתא מרווח במיקום מעולה עם שירותים צמודים ומקרר מלא בבירות. אמריקה!
תפסנו מקום בשורה הראשונה מהשתיים והלכנו לדוכן לקנות נשנושים.


הנאצ'וס שהזמנתי היה ענקי והגיע יחד עם סלסה ומשהו צהוב שבושה לקרוא לו גבינה אבל לגמרי אכיל.
המשחק היה מלא מתח וצמוד מאוד, ובכל פסק זמן או מחצית אף אחד מהנוכחים בקהל לא נשאר משועמם- מעודדות, מתופפים, תחרות קליעה לסל, מופע עם מיצג אורות של דרקון לכבוד השנה הסינית החדשה, טי-שירטים שנורו לקהל מאקדחים, בובות חזיר שנזרקו עם מצנחים מתקרת האולם כדי להזכיר לכולם שהשנה הנכנסת היא שנת החזיר, או אנשים שרקדו מוזר לצלילי המוזיקה כדי לתפוס את תשומת הלב של המצלמה. האמריקאים האלה בהחלט יודעים לבדר את הקהל.



קיבלנו כרטיסים במיקום מעולה


עם המון בירות ונשנושים


בידור של מחצית


כשהסתיים המשחק בהפסד של הקבוצה הביתית והאלופה המכהנת, התפנינו לסור לתחנה, כבדים קלות מכל הג'אנק פוד והבירה, מרוצים אך עייפים שכן השעה הייתה אחרי עשר בלילה כשעלינו על הרכבת.
עשרים ומשהו דקות לקחו לנו כדי להבין את הטעות - אמנם פנינו לרציף הנכון, אך מסתבר שעוברים בו שני קווים שונים ואנחנו לקחנו את זה הלא נכון. האינטרנט גילה לי שהרכבת בכיוון חזור תצא רק בעוד כחצי שעה, כשלאחר מכן צפויה לנו המתנה נוספת לפי שנזכה לעלות על זו שתקח אותנו בחזרה אל רכבנו החונים.
נציג החבר'ה נראה מוטרד כשהבין שנעשתה פאדיחה אבל לאחר כמה דקות של אי ודאות הצליח לארגן לנו מונית שלקחה את ארבעת הזומבים הישנוניים שהיינו אל היעד הנכון.

היום האחרון של הקורס הגיע למחרת והוא כצפוי היה קצר.
מיד לאחריו חזרתי לעשות צ'ק אאוט מהיר, לנשנש משהו ולשרוף את מעט הזמן שהיה לי בעזרת קפה נינוח ושיחה טראנס אטלנטית אחרונה לפיץ. תדלקתי את הרכב- התרשמתי מהעובדה שעשרים וחמישה דולרים (שהם כתשעים ש"ח) שהצליחו למלא כשלושת רבעי מיכל של שברולט קרוז, אבל עוד יותר הרשים אותי כשגיליתי שדלק הוא אולי הדבר היחיד שלא ממוסה בקליפורניה. 
אל הדרך יצאתי כחמש שעות לפני הטיסה כדי שלא להתקע בפקקים וכדי שיהיה זמן להחזיר את הרכב בנחת ולשתות עוד קפה.


"שקע על מכסה המנוע, היה שם קודם, הלקוחה צילמה בוידאו".
ותודה לסטלן ששם לב והציע לתעד, קארמה טובה וזה.


תקלת תחבורה נוספת התרחשה גם לאחר שנחתתי בארץ.
ישנה חברת הסעות שעובדת עם המעסיק שלי שנותנת שירות הסעות אל ומשדה התעופה. מאחר ונחתתי בשעת בוקר מוקדמת, הזמנתי את השירות וציפיתי להגעה הביתה בראש שקט.
בנתב"ג, קיבלתי מהנהג הממתין טלפון כשהייתי עדיין בשרוול היציאה מהמטוס.
בפעם השניה שהתקשר התנצלתי ואמרתי שאני עדיין ממתינה למסוע שטרם החל לפעול. הוא בתגובה הסביר לי שהוא ממתין לי מחוץ ליציאה 23 מצד שמאל.
כשהמזוודה שלי טיילה לה בעצלתיים על הפס המתכתי מיהרתי לאסוף אותה והלכתי במהירות לכיוון שער 23 שמאלה, שם ראיתי נהג מונית שחיכה גם הוא למישהו. הוא מלמל משהו בשאלה ואני שאלתי אותו אם הוא נוסע לעיר שלי והוא השיב בחיוב.

עשר דקות אל הנסיעה הלא מאוד ארוכה קיבלתי שוב טלפון.
"תגידי אממ... אספת כבר את המזוודה שלך?"

שיט.

"אבל שאלתי אותך אם את יפעת וענית לי שכן" התלונן הנהג במבטא רוסי שלא דמה בכלל לקול מעבר לקו. אז מסתבר שזה מה שהוא מלמל. מסתבר שיפעת ואני שכנות.
וכך מצאתי את עצמי מורדת מהמונית ב04:50 לפנות בוקר בכניסה למשמר השבעה, ממתינה לנהג שלי כשהשני עשה פרסה חזרה ליפעת הנטושה.

סוף טוב הכל טוב - חזרתי בשלום לדירתי שבינתיים עברה שיפוץ של חדר האמבטיה והשירותים. תענוג.


בפרק הבא:
טיסה למזרח הרחוק בעוד פחות משבוע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה