שתי משמרות בוקר, שתי משמרות לילה וארבעה ימי חופש. כך אני עובדת כבר שנים (דפוס המשמרות שונה במהלך שנותי בארץ השיכורים אבל גם הוא הכיל משמרות לילה רבות).
אני לא מסוגלת לישון מיד אחרי משמרת בוקר.
אמנם אני מגיעה חזרה לדירה רק בעשר בלילה, ועם אכילה והתארגנות לשינה בלתי סביר שזה יקרה לפני אחת עשרה, אבל לרב אני מקבלת את מה שפיץ מכנה "second wind". כשזה קורה, אני יודעת שאין סיכוי שאצליח להרדם בלי להתהפך במיטתי ולכן עוברת לקרוא כתבות או לצפות בסרטונים מתוך תקווה שאלה יעייפו לי את העיניים. הבעיה היא שאם אני נתקלת בתוכן מעניין אז המח ההיפראקטיבי שלי מתחיל לחשוב יותר מדי ושוב מונע ממני את המנוחה המיוחלת.
העייפות שבסיומה של משמרת הבוקר השניה מורגשת הרבה יותר - יום עבודה ארוך אותו אני סוחבת עם מחסור השינה מליל אמש הופכת אותי לישנונית מאוד. כאן אני דווקא מנסה למשוך עוד כמה שעות ערות כדי שלא לקום מוקדם מדי ביום המחרת בו אני עושה משמרת ערב.
בין משמרת הבוקר השניה ללילה הראשון יש לי לא מעט זמן להשלים את החסר ולהתעורר רעננה לפני משמרת הלילה הראשונה שתחרב הכל.
השינה שבין משמרות הלילה נמשכת כשש שעות במקרה הטוב והיא כצפוי פחות איכותית בגלל ההיפוך בשעות והעולם שבחוץ שער ומרעיש ולעתים גם מתקשר.
בסיום משמרת הלילה השניה אני יוצאת לחופש.
בתקופות מסויימות הייתי נשארת ערה ומושכת עד שעות אחה"צ המאוחרות או הערב, עם המון קפה ונפילות למצב קוגנטיבי של זומבי. לאחרונה אני מנסה בהצלחה חלקית תבנית אחרת לה נתתי בראשי שם מעט פרובוקטיבי- "שינאצית".
מדובר על שינה עם תריסים שאינם מוגפים לחלוטין, במקום פיג'מה נוחה אני נשארת בבגדים עמם חזרתי מהעבודה, מכוונת שעון מעורר לשלוש שעות שינה ולא עוצרת בשירותים לפני השקיעה לעולם החלומות. המטרה? שינה אבל לא נוחה מדי.
אם נח לי מדי אני לא מצליחה להתעורר לפני שש בערב ובכך מחרבת לעצמי את כל החופש.
וכך קרה השבוע.
בטעות נרדמתי "נח" מדי והתעוררתי רק בשש בערב. נאלצתי להכריח את עצמי לחזור לישון באחת ומשהו בלילה.
למחרת נעשה לי נס והצלחתי לקום בשמונה וחצי ועייפותי הכריעה אותי בין חצות לאחת.
היום התעוררתי בארבע וחצי אחה"צ ומחר היום שלי יתבזבז בעל האש (אני צמחונית) בדרום הרחוק. אם לא היה מדובר באירוע פרידה ממנהל שמחייב אותי להגיע, הייתי כנראה מנסה למצוא תירוץ ולהבריז.
היום קראתי שמחקרים הראו ש"לנשים שעובדות במשמרות לילה יש סיכוי מוגבר ב49 אחוז לחלות בסרטן השחלות" מצד שני, "נמצא שנשים שעובדות במשמרות ומתארות את עצמן כ"טיפוס לילי" התגלו שיעורים נמוכים יותר של המחלה. ממצא זה מעיד על כך שלנשים שמסתנכרנות היטב עם עבודת משמרות יש סיכוי נמוך יותר לחלות במחלה זו".
אני מצליחה לסחוב כמו כולם במהלך המשמרות ומאבדת את עצמי לגמרי בחופשים. האם עלי למצוא לעצמי ביטוח מחלות קשות?
כשהתקשרתי לפיץ, שעובד גם הוא במשמרות לילה, להתבכיין על עוד אוף שיפט אבוד ולספר לו שאותו מחקר מצא גם ש-"לגברים שעובדים בלילות יש סיכוי פי שלושה מהעובדים ביום לחלות בסרטן הערמונית. השיבושים המתמשכים בשעון הביולוגי מקושרים גם למחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, בעיות עיכול וסכרת", עוד לא הייתי ערנית לגמרי, וכשאיבדתי את עצמי לכמה רגעים בתרגום המילה "ערמונית" לאנגלית, הוא הראה חוסר סבלנות וזרק איזו הערה עם ניחוח מתנשא (או שהוא סתם ניסה להיות מצחיק ולא הלך לו). אנגלית היא סוג של שפת אם בארצו והוא דובר אותה טוב ממני ונדמה לי שלפעמים הוא שוכח את זה. התעצבנתי עליו ואמרתי לו שהוא מוזמן לשמור את ההערות המרגיזות שלו לעצמו והשיחה הסתיימה בטון צורם למרות נסיונות פיוס מגושמים מצדו. עוד לא עבר לי מהעניין השטותי הזה למרות שמאז הוא התקשר שוב לדרוש בשלומי.
וכך היום הזה, כמו שאר ימות החופש שלי השבוע, מתגלה כבזבוז זמן ונגמר במצב רוח עכור.
אפילו להפגנה החשובה שמתקיימת כעת אין לי חשק ללכת.
אני לא מסוגלת לישון מיד אחרי משמרת בוקר.
אמנם אני מגיעה חזרה לדירה רק בעשר בלילה, ועם אכילה והתארגנות לשינה בלתי סביר שזה יקרה לפני אחת עשרה, אבל לרב אני מקבלת את מה שפיץ מכנה "second wind". כשזה קורה, אני יודעת שאין סיכוי שאצליח להרדם בלי להתהפך במיטתי ולכן עוברת לקרוא כתבות או לצפות בסרטונים מתוך תקווה שאלה יעייפו לי את העיניים. הבעיה היא שאם אני נתקלת בתוכן מעניין אז המח ההיפראקטיבי שלי מתחיל לחשוב יותר מדי ושוב מונע ממני את המנוחה המיוחלת.
העייפות שבסיומה של משמרת הבוקר השניה מורגשת הרבה יותר - יום עבודה ארוך אותו אני סוחבת עם מחסור השינה מליל אמש הופכת אותי לישנונית מאוד. כאן אני דווקא מנסה למשוך עוד כמה שעות ערות כדי שלא לקום מוקדם מדי ביום המחרת בו אני עושה משמרת ערב.
בין משמרת הבוקר השניה ללילה הראשון יש לי לא מעט זמן להשלים את החסר ולהתעורר רעננה לפני משמרת הלילה הראשונה שתחרב הכל.
השינה שבין משמרות הלילה נמשכת כשש שעות במקרה הטוב והיא כצפוי פחות איכותית בגלל ההיפוך בשעות והעולם שבחוץ שער ומרעיש ולעתים גם מתקשר.
בסיום משמרת הלילה השניה אני יוצאת לחופש.
בתקופות מסויימות הייתי נשארת ערה ומושכת עד שעות אחה"צ המאוחרות או הערב, עם המון קפה ונפילות למצב קוגנטיבי של זומבי. לאחרונה אני מנסה בהצלחה חלקית תבנית אחרת לה נתתי בראשי שם מעט פרובוקטיבי- "שינאצית".
מדובר על שינה עם תריסים שאינם מוגפים לחלוטין, במקום פיג'מה נוחה אני נשארת בבגדים עמם חזרתי מהעבודה, מכוונת שעון מעורר לשלוש שעות שינה ולא עוצרת בשירותים לפני השקיעה לעולם החלומות. המטרה? שינה אבל לא נוחה מדי.
אם נח לי מדי אני לא מצליחה להתעורר לפני שש בערב ובכך מחרבת לעצמי את כל החופש.
וכך קרה השבוע.
בטעות נרדמתי "נח" מדי והתעוררתי רק בשש בערב. נאלצתי להכריח את עצמי לחזור לישון באחת ומשהו בלילה.
למחרת נעשה לי נס והצלחתי לקום בשמונה וחצי ועייפותי הכריעה אותי בין חצות לאחת.
היום התעוררתי בארבע וחצי אחה"צ ומחר היום שלי יתבזבז בעל האש (אני צמחונית) בדרום הרחוק. אם לא היה מדובר באירוע פרידה ממנהל שמחייב אותי להגיע, הייתי כנראה מנסה למצוא תירוץ ולהבריז.
היום קראתי שמחקרים הראו ש"לנשים שעובדות במשמרות לילה יש סיכוי מוגבר ב49 אחוז לחלות בסרטן השחלות" מצד שני, "נמצא שנשים שעובדות במשמרות ומתארות את עצמן כ"טיפוס לילי" התגלו שיעורים נמוכים יותר של המחלה. ממצא זה מעיד על כך שלנשים שמסתנכרנות היטב עם עבודת משמרות יש סיכוי נמוך יותר לחלות במחלה זו".
אני מצליחה לסחוב כמו כולם במהלך המשמרות ומאבדת את עצמי לגמרי בחופשים. האם עלי למצוא לעצמי ביטוח מחלות קשות?
כשהתקשרתי לפיץ, שעובד גם הוא במשמרות לילה, להתבכיין על עוד אוף שיפט אבוד ולספר לו שאותו מחקר מצא גם ש-"לגברים שעובדים בלילות יש סיכוי פי שלושה מהעובדים ביום לחלות בסרטן הערמונית. השיבושים המתמשכים בשעון הביולוגי מקושרים גם למחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, בעיות עיכול וסכרת", עוד לא הייתי ערנית לגמרי, וכשאיבדתי את עצמי לכמה רגעים בתרגום המילה "ערמונית" לאנגלית, הוא הראה חוסר סבלנות וזרק איזו הערה עם ניחוח מתנשא (או שהוא סתם ניסה להיות מצחיק ולא הלך לו). אנגלית היא סוג של שפת אם בארצו והוא דובר אותה טוב ממני ונדמה לי שלפעמים הוא שוכח את זה. התעצבנתי עליו ואמרתי לו שהוא מוזמן לשמור את ההערות המרגיזות שלו לעצמו והשיחה הסתיימה בטון צורם למרות נסיונות פיוס מגושמים מצדו. עוד לא עבר לי מהעניין השטותי הזה למרות שמאז הוא התקשר שוב לדרוש בשלומי.
וכך היום הזה, כמו שאר ימות החופש שלי השבוע, מתגלה כבזבוז זמן ונגמר במצב רוח עכור.
אפילו להפגנה החשובה שמתקיימת כעת אין לי חשק ללכת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה