הבחור החדש בעבודה מצליח לעלות לי על העצבים.
הוא התחיל טוב דווקא, הראה המון מוטיבציה ורצון ללמוד.
אבל אז דברנות היתר שלו התחילה להוציא אותי מריכוז וכשניסיתי להקשיב לתוכן, חלקו היה מלא באמירות לא ברורות שהוא כינה הומור, חלק אחר, מסתבר, מורכב מדברים שאבדו בתרגום מרוסית לעברית ורב רובם של הדברים הם על עצמו, על הרצונות והצרכים שלו במובן שזועק לאגואיזם או חוסר קיצוני של הבנת הזולת. אם הוא כבר מציין את הזולת, זה יהיה באופן מזלזל בעיקר. למשל: ישנם שני חבר'ה ותיקים ממנו שעדיין לא קיבלו הסמכה על פעילות מסויימת. הוא התמרמר ואמר שהוא רוצה גם להכנס לפעילות הזו כדי להיות מוסמך. אמרתי לו שהשניים האחרים מתקדמים ממנו והם אלו שצריכים לסיים קודם והוא הבא בתור. הוא התנגד והייתי צריכה ממש להסביר לו שעליו להביט על הדברים מנקודת מבטו של המנהל - הוא צריך שאלו שיותר משופשפים יוסמכו קודם. זה רק הגיוני.
במקום להסכים עם הדברים או לחלופין לפנות למנהל כדי לערער על הדרך הזו הוא התחיל לקטר על חבריו לצוות "אבל זה לא פייר, הם פה שנתיים ועוד לא הוסמכו, מה הם עשו כל הזמן הזה?"
ברצינות? אם יש לך בעיה, אתה יכול לבקש מהמנהל להכנס לפעילויות הבאות או לדבר עם החבר'ה בנימוס. מה תעזור ההקטנה שלהם? הוא באמת לא מבין שלכל אחד יש את הקצב והנסיבות שלו? כל מה שחשוב לו זה לעוף על עצמו ולהראות שהוא הכי-הכי.
הוא גם נעלב משטויות.
אפילו לא מדברים שיש חשד שעשויים להעליב.
פעם דיברתי עם המנהל שלי על תאילנד ועל מקומות מומלצים לביקור בפוקט. הוא גלגל עיניים, רטן מדי פעם "עדיף שלא אגיד את מה שיש לי להגיד" ולגמרי נראה כאילו אמרנו משהו אישי נגדו.
באירוע הצוות שהיה, ישבנו כל הקבוצה וניסינו להעלות רעיונות לשיפור באזור. החדש לא הצליח לשבת בשקט, הלך מקצה החדר לקצהו השני הלון וחזור, גלגל עיניים ורק רטן והתלונן על הרעיונות שחבריו לצוות העלו. חברי הותיק לקבוצה הציע רעיון גרנדיוזי שחורג בהרבה מגבולות הקבוצה שלנו. כולנו הורדנו אותו מזה בנימוס והוא קיבל את זה יפה.
הבחור החדש, לעומת זאת, הציע רעיון פשוט. הסברתי לו שהרעיון שלו נחמד אבל שיש איתו בעיה לוגיסטית ולכן הוא בלתי ישים. הוא נפגע המשיך להתהלך הנה והנה ולאחר כמה דקות יצא בסערה מהחדר כשכולנו הרמנו גבות של WTF.
הותיק סיפר לי למחרת, שכשסיימנו את הישיבה החדש הצטרף לותיק ולחבר'ה אחרים בקפיטריה כאילו כלום לא קרה.
הבחור החדש לא מאוד מאוזן ולא מבין שכשאתה חדש, אתה זה שצריך לנסות להתאים את עצמך לסביבה ולא להפך.
הוא מאשים את הקבוצה שאנחנו איטיים מדי בתגובתנו לתקלות שונות ו"ממה אתם מפחדים?" אחד-אחד ובנחת החבר'ה ניסו להסביר לו שיש דרך לעשות דברים כאן, ישנן פרוצדורות ואם אתה לא מוסמך ועושה טעות זה עלול לעלות ביוקר, למערכת כולה וגם לעובד שטעה. החבר'ה בסך הכל מנסים לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר תוך כדי שמירה על מקור פרנסתם. יש להם הרי ילדים להאכיל.
טעות אחת כזו נעשתה בנוכחותי.
ניסיתי לתת לו הדרכה בנוגע לדרך הנכונה להגיב לתקלה מסוג מסויים. הפעילות מצריכה שני אנשים, מבצע ובודק, וגם כתיבת הערה בנוסח מאוד מסויים במערכות. התחלנו את הבדיקה ואחת המערכות נתקעה. אמרתי לו שימתין, וכשהעניין יסתדר נמשיך יחד. כשהבעיה נפתרה ועמדתי לקרוא לו כדי להמשיך ראיתי שהוא סיים לבד, ללא בודק וללא ההערה במערכת.
כשהתקשרתי אליו בעצבים הוא הסביר לי שהוא ידע שזו תקלה מינורית יחסית ולכן המשיך בעצמו. הוא אפילו לא ידע שצריך לכתוב ההערה, למזלו במקרה הזה ספציפי זה היה פחות קריטי. "כן, לקחתי את זה בחשבון".
מי אתה שתקח דברים כאלה בחשבון?? על ההערה החסרה אמר "לא ידעתי על זה, נדע להבא". נו ברור שלא ידעת, זו הייתה הפואנטה של ההדרכה. איף.
הבחור החדש רואה תוצאות אבל לא מבין את הדרך את הדרך שהובילה אותו לשם.
הוא ביקש את עצתי פעם לאיך להתפייס עם בחורה שעובדת באחת מתתי הקבוצה שלנו, אחת כזו שגם לאנשים אחרים היא די קרירה.
הבחורה, שכמו החדש, הגיעה במקור מרוסיה, עובדת בתת קבוצה עם עוד שני גברים מבוגרים, אחד נוסף רוסי ואחד ישראלי. השלישיה הזו עובדים על דברים סופר רגישים שמצריכים המון תשומת לב וריכוז.
היא סיפרה לי שהחדש בא דרך קבע לאיזור בו שלושתם יושבים ולא מפסיק לדבר ולבקש מהם שיראו לו דברים וילמדו אותו, גם כשהם אומרים לו שזה לא מתאים. היא מספרת שגם צורת הדיבור שלו (מסתבר שיש סוגים שונים של פניה ברוסית. תלוי בטיב היחסים של הדובר והשומע) אל הבחור הרוסי המבוגר היא ממש חסרת כבוד "מה זה, אפילו אל החברים שלי הייתי מתביישת לפנות ככה".
אז ניסיתי לרמוז לחדש בצורה עדינה שהדברים שהקבוצה שלה עושה הם רגישים מאוד ושאם הם אומרים שאין להם פנאי אולי כדאי שיניח להם. הוא לא הבין את הרמז.
הבחור החדש יושב וקורא את הספרות המקצועית ומראה זכרון טוב לפרטים קטנים.
בחודש האחרון הצטרף אלינו אדם ותיק מאוד שאמור ללמד ולחדד יכולות של חברי הקבוצה. החדש הולך ומציק לו בקוביה במשך שעות ולא מפסיק לדבר.
הותיק אומר שמצד אחד הוא יכול להיות גדול כאן, ("יש לו ראש" הוא אומר, "אני מניח שיוציאו אותו לתכנית לימודים מתישהו והוא יוכל להתפתח" הוא אמר והצליח להרגיז אותי לגמרי. אם תכנית הלימודים תוצע לו לפני כמה מחברי הותיקים יותר זה ממש ירתיח לי את הדם), אבל יום אחר כך אחר כך אותו ותיק מדבר איתי בטלפון ומודה לי שקראתי לחדש לגשת לבצע איזו משימה "הוא ישב איתי בקוביה ואכל לי את הראש, הוא הצליח לגמור לי בשעתיים סבלנות של חודש".
הבחור החדש לא יציב.
בשבוע שעבר לקחתי יום חופש אחד בו הוא החליף אותי בתפקידי. מקריאה בקבוצות הווטסאפ של העבודה הבנתי שזה היה יום מסוייט ועמוס במיוחד. ביום למחרת, הותיקים אמרו לי שאכן היה יום קשה אבל שיבחו את תפקודו של החדש שהתבלט לטובה והוביל המון פעילויות. באותו יום כשחזרתי, יום אחד לאחר שכל העולם הילל את הבחור, הוא החליט להתנהג בצורה הפוכה בדיוק.
אמר שהוא יוצא כבר בתחילת המשמרת ושאדבר איתו אם אני צריכה משהו. לא, זה לא אמור לעבוד ככה. בתחילת המשמרת נותנים פוש. כל המשימות שנתתי לו התעכבו ואת רובם הייתי צריכה אני בסוף לבצע.
עבור משימה ממושכת יותר הצמדתי אותו לעובד ותיק יותר כדי שילמד אותו. הותיק פלט מתישהו שהוא לא יכול להסמיך אותו אז החדש יצא והחליט שהוא לא מבצע את המשימה כי הוא לא מוסמך (דהה, זה למה הייתם אמורים לעבוד יחד). הותיק לא דיבר איתי על כך, החדש לא עדכן אותי ויותר מזה, הלך להציק לבחור מהפסקה הקודמת בקוביה תוך כדי שזרק כמה פעמים ש"גהה לא נותנת לי משימות". אני נתתי, הוא זה שהחליט על דעת עצמו שלא לעבוד. וזה בזמן שאני חושבת שהכל מתנהל כשורה. שטפתי אותו כהוגן, גם על זה וגם על המשימות האחרות שלא התבצעו ושהתעכבו מאוד. הוא ניסה לפתור את זה בצורה עאלק אלגנטית ורגועה ואמר ש"נו, היה לנו כשל בתקשורת". לא. ממש ממש לא.
הבחור החדש יצא בעוד אחת מההעלבויות המוזרות שלו בסוף משמרת בוקר אחת.
הוא התחיל טוב דווקא, הראה המון מוטיבציה ורצון ללמוד.
אבל אז דברנות היתר שלו התחילה להוציא אותי מריכוז וכשניסיתי להקשיב לתוכן, חלקו היה מלא באמירות לא ברורות שהוא כינה הומור, חלק אחר, מסתבר, מורכב מדברים שאבדו בתרגום מרוסית לעברית ורב רובם של הדברים הם על עצמו, על הרצונות והצרכים שלו במובן שזועק לאגואיזם או חוסר קיצוני של הבנת הזולת. אם הוא כבר מציין את הזולת, זה יהיה באופן מזלזל בעיקר. למשל: ישנם שני חבר'ה ותיקים ממנו שעדיין לא קיבלו הסמכה על פעילות מסויימת. הוא התמרמר ואמר שהוא רוצה גם להכנס לפעילות הזו כדי להיות מוסמך. אמרתי לו שהשניים האחרים מתקדמים ממנו והם אלו שצריכים לסיים קודם והוא הבא בתור. הוא התנגד והייתי צריכה ממש להסביר לו שעליו להביט על הדברים מנקודת מבטו של המנהל - הוא צריך שאלו שיותר משופשפים יוסמכו קודם. זה רק הגיוני.
במקום להסכים עם הדברים או לחלופין לפנות למנהל כדי לערער על הדרך הזו הוא התחיל לקטר על חבריו לצוות "אבל זה לא פייר, הם פה שנתיים ועוד לא הוסמכו, מה הם עשו כל הזמן הזה?"
ברצינות? אם יש לך בעיה, אתה יכול לבקש מהמנהל להכנס לפעילויות הבאות או לדבר עם החבר'ה בנימוס. מה תעזור ההקטנה שלהם? הוא באמת לא מבין שלכל אחד יש את הקצב והנסיבות שלו? כל מה שחשוב לו זה לעוף על עצמו ולהראות שהוא הכי-הכי.
הוא גם נעלב משטויות.
אפילו לא מדברים שיש חשד שעשויים להעליב.
פעם דיברתי עם המנהל שלי על תאילנד ועל מקומות מומלצים לביקור בפוקט. הוא גלגל עיניים, רטן מדי פעם "עדיף שלא אגיד את מה שיש לי להגיד" ולגמרי נראה כאילו אמרנו משהו אישי נגדו.
באירוע הצוות שהיה, ישבנו כל הקבוצה וניסינו להעלות רעיונות לשיפור באזור. החדש לא הצליח לשבת בשקט, הלך מקצה החדר לקצהו השני הלון וחזור, גלגל עיניים ורק רטן והתלונן על הרעיונות שחבריו לצוות העלו. חברי הותיק לקבוצה הציע רעיון גרנדיוזי שחורג בהרבה מגבולות הקבוצה שלנו. כולנו הורדנו אותו מזה בנימוס והוא קיבל את זה יפה.
הבחור החדש, לעומת זאת, הציע רעיון פשוט. הסברתי לו שהרעיון שלו נחמד אבל שיש איתו בעיה לוגיסטית ולכן הוא בלתי ישים. הוא נפגע המשיך להתהלך הנה והנה ולאחר כמה דקות יצא בסערה מהחדר כשכולנו הרמנו גבות של WTF.
הותיק סיפר לי למחרת, שכשסיימנו את הישיבה החדש הצטרף לותיק ולחבר'ה אחרים בקפיטריה כאילו כלום לא קרה.
הבחור החדש לא מאוד מאוזן ולא מבין שכשאתה חדש, אתה זה שצריך לנסות להתאים את עצמך לסביבה ולא להפך.
הוא מאשים את הקבוצה שאנחנו איטיים מדי בתגובתנו לתקלות שונות ו"ממה אתם מפחדים?" אחד-אחד ובנחת החבר'ה ניסו להסביר לו שיש דרך לעשות דברים כאן, ישנן פרוצדורות ואם אתה לא מוסמך ועושה טעות זה עלול לעלות ביוקר, למערכת כולה וגם לעובד שטעה. החבר'ה בסך הכל מנסים לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר תוך כדי שמירה על מקור פרנסתם. יש להם הרי ילדים להאכיל.
טעות אחת כזו נעשתה בנוכחותי.
ניסיתי לתת לו הדרכה בנוגע לדרך הנכונה להגיב לתקלה מסוג מסויים. הפעילות מצריכה שני אנשים, מבצע ובודק, וגם כתיבת הערה בנוסח מאוד מסויים במערכות. התחלנו את הבדיקה ואחת המערכות נתקעה. אמרתי לו שימתין, וכשהעניין יסתדר נמשיך יחד. כשהבעיה נפתרה ועמדתי לקרוא לו כדי להמשיך ראיתי שהוא סיים לבד, ללא בודק וללא ההערה במערכת.
כשהתקשרתי אליו בעצבים הוא הסביר לי שהוא ידע שזו תקלה מינורית יחסית ולכן המשיך בעצמו. הוא אפילו לא ידע שצריך לכתוב ההערה, למזלו במקרה הזה ספציפי זה היה פחות קריטי. "כן, לקחתי את זה בחשבון".
מי אתה שתקח דברים כאלה בחשבון?? על ההערה החסרה אמר "לא ידעתי על זה, נדע להבא". נו ברור שלא ידעת, זו הייתה הפואנטה של ההדרכה. איף.
הבחור החדש רואה תוצאות אבל לא מבין את הדרך את הדרך שהובילה אותו לשם.
הוא ביקש את עצתי פעם לאיך להתפייס עם בחורה שעובדת באחת מתתי הקבוצה שלנו, אחת כזו שגם לאנשים אחרים היא די קרירה.
הבחורה, שכמו החדש, הגיעה במקור מרוסיה, עובדת בתת קבוצה עם עוד שני גברים מבוגרים, אחד נוסף רוסי ואחד ישראלי. השלישיה הזו עובדים על דברים סופר רגישים שמצריכים המון תשומת לב וריכוז.
היא סיפרה לי שהחדש בא דרך קבע לאיזור בו שלושתם יושבים ולא מפסיק לדבר ולבקש מהם שיראו לו דברים וילמדו אותו, גם כשהם אומרים לו שזה לא מתאים. היא מספרת שגם צורת הדיבור שלו (מסתבר שיש סוגים שונים של פניה ברוסית. תלוי בטיב היחסים של הדובר והשומע) אל הבחור הרוסי המבוגר היא ממש חסרת כבוד "מה זה, אפילו אל החברים שלי הייתי מתביישת לפנות ככה".
אז ניסיתי לרמוז לחדש בצורה עדינה שהדברים שהקבוצה שלה עושה הם רגישים מאוד ושאם הם אומרים שאין להם פנאי אולי כדאי שיניח להם. הוא לא הבין את הרמז.
הבחור החדש יושב וקורא את הספרות המקצועית ומראה זכרון טוב לפרטים קטנים.
בחודש האחרון הצטרף אלינו אדם ותיק מאוד שאמור ללמד ולחדד יכולות של חברי הקבוצה. החדש הולך ומציק לו בקוביה במשך שעות ולא מפסיק לדבר.
הותיק אומר שמצד אחד הוא יכול להיות גדול כאן, ("יש לו ראש" הוא אומר, "אני מניח שיוציאו אותו לתכנית לימודים מתישהו והוא יוכל להתפתח" הוא אמר והצליח להרגיז אותי לגמרי. אם תכנית הלימודים תוצע לו לפני כמה מחברי הותיקים יותר זה ממש ירתיח לי את הדם), אבל יום אחר כך אחר כך אותו ותיק מדבר איתי בטלפון ומודה לי שקראתי לחדש לגשת לבצע איזו משימה "הוא ישב איתי בקוביה ואכל לי את הראש, הוא הצליח לגמור לי בשעתיים סבלנות של חודש".
הבחור החדש לא יציב.
בשבוע שעבר לקחתי יום חופש אחד בו הוא החליף אותי בתפקידי. מקריאה בקבוצות הווטסאפ של העבודה הבנתי שזה היה יום מסוייט ועמוס במיוחד. ביום למחרת, הותיקים אמרו לי שאכן היה יום קשה אבל שיבחו את תפקודו של החדש שהתבלט לטובה והוביל המון פעילויות. באותו יום כשחזרתי, יום אחד לאחר שכל העולם הילל את הבחור, הוא החליט להתנהג בצורה הפוכה בדיוק.
אמר שהוא יוצא כבר בתחילת המשמרת ושאדבר איתו אם אני צריכה משהו. לא, זה לא אמור לעבוד ככה. בתחילת המשמרת נותנים פוש. כל המשימות שנתתי לו התעכבו ואת רובם הייתי צריכה אני בסוף לבצע.
עבור משימה ממושכת יותר הצמדתי אותו לעובד ותיק יותר כדי שילמד אותו. הותיק פלט מתישהו שהוא לא יכול להסמיך אותו אז החדש יצא והחליט שהוא לא מבצע את המשימה כי הוא לא מוסמך (דהה, זה למה הייתם אמורים לעבוד יחד). הותיק לא דיבר איתי על כך, החדש לא עדכן אותי ויותר מזה, הלך להציק לבחור מהפסקה הקודמת בקוביה תוך כדי שזרק כמה פעמים ש"גהה לא נותנת לי משימות". אני נתתי, הוא זה שהחליט על דעת עצמו שלא לעבוד. וזה בזמן שאני חושבת שהכל מתנהל כשורה. שטפתי אותו כהוגן, גם על זה וגם על המשימות האחרות שלא התבצעו ושהתעכבו מאוד. הוא ניסה לפתור את זה בצורה עאלק אלגנטית ורגועה ואמר ש"נו, היה לנו כשל בתקשורת". לא. ממש ממש לא.
הבחור החדש יצא בעוד אחת מההעלבויות המוזרות שלו בסוף משמרת בוקר אחת.
ביום המחרת, הוא התנצל על ההתנהגות שלו ביום האתמול. הופתעתי ממש ואמרתי שהתנצלותו מתקבלת ושהכי חשוב זה ללמוד מטעויות. בהמשך היום, בארוחת הצהריים הוא העלה מולי ומול חברים נוספים את עניין ההתנהגות שלו "אבל אתם יודעים למה אני כזה, נכון?"
"דו קוטביות?" הצעתי. אני לא רופאה אבל מצבי הרוח שלו נראו לי מאוד קיצוניים, לטובה או לרעה.
"לא. אני מאובחן כסובל מדכאון קליני. בעצם לא קליני, כי במצב כזה אנשים לא יוצאים מהמיטה... זה נקרא דכאון מג'ורי".
עכשיו לך תתווכח ותעיר לבן אדם כזה, שלא מקשיב לך, חושב שהוא יודע טוב יותר ממך, שאוכל את הראש בלי לשים לב לכך שהוא מכביד על שומעיו ובלי יכולת או רצון קרוא את האדם שעומד מולו... כשהוא מאובחן.
"דו קוטביות?" הצעתי. אני לא רופאה אבל מצבי הרוח שלו נראו לי מאוד קיצוניים, לטובה או לרעה.
"לא. אני מאובחן כסובל מדכאון קליני. בעצם לא קליני, כי במצב כזה אנשים לא יוצאים מהמיטה... זה נקרא דכאון מג'ורי".
עכשיו לך תתווכח ותעיר לבן אדם כזה, שלא מקשיב לך, חושב שהוא יודע טוב יותר ממך, שאוכל את הראש בלי לשים לב לכך שהוא מכביד על שומעיו ובלי יכולת או רצון קרוא את האדם שעומד מולו... כשהוא מאובחן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה