היה מעולה ומוזר כל כך כיף לראות את פיץ בשדה התעופה. זה כמו לראות במציאות ידוען שעד לפני רגע היה קיים רק על המסך, אמרתי לו, אבל החיבוק שלו היה מוחשי ומוכר מאוד.
הביקור של פיץ נפתח מיד בטיול לדרום הארץ.
אספנו רכב שכור מנתב"ג ויצאנו ל-road trip ספונטני למחצה על רקע נופי הנגב ומדבר יהודה. את ארוחת הערב עשינו בעצירתנו הראשונה בהמבורגריה בקריית גת ומשם המשכנו את נסיעתנו בירידות עקלקלות ואפלות לכיוון האכסניה שלמרגלות מצדה. שינת הלילה הייתה קצרה ונסתיימה בהשכמה חשוכה וטיפוס בשביל הנחש במטרה לצפות בזריחה מלמעלה, על נוף ים המלח. בפועל, הגענו עד לחצי הדרך בעקבות תכנון לקוי ובלתי מתחשב מצדי- מסתבר שהטיפוס המפותל שביל הנחש בעשרים מעלות חום של שעות הדמדומים זה עומס שדב קוטב כמו פיץ מתקשה לעמוד בו ואני שכנעתי אותו שנעצור כשכמות התלונות מצדו אותתה לי שהוא כנראה באמת סובל עד כדי כך שחששתי לבריאותו (בלי להזכיר את זה שיצאנו למסלול במכנסיים ארוכים וללא מים. אופס). הנוף היה יפהפה גם מאמצע הדרך וכדי שלא יפספס כלום, תמצתתי לו את סיפורם של המורדים וההתאבדות. וכבונוס, אפילו נתקלנו במשפחת צבאים בדרכנו למטה.
לאחר שינה קצרה המשכנו ליום ספא בעין בוקק שכלל עיסוי, טבילה בים המלח וארוחת צהריים.
כשיצאנו מהספא ומטיול בקניון המקומי חיכה לנו דו"ח על השמשה כי מסתבר שהחניה, בניגוד לרב מרכזי הקניות שאני מכירה הינה בתשלום ואנחנו בחפזוננו הצלחנו לפספס את השילוט המורה על כך. אופס 2. ניחמנו את עצמנו באחת החוויות הקולינריות הישראליות האהובות על פיץ - אייס קפה של ארומה והמשכנו בנסיעתנו לכיוון מצפה רמון.
פיץ נהנה משניצל עוף וצ'יפס לארוחת ערב. הוא בכלל לא הכיר את המאכל הזה עד ביקורנו בוינה לפני מספר שנים, ושם זה עשוי היה מעגל או בשר לבן. הוא טען שהעוף הוא הגרסה האהובה עליו עד כה, ואני סיפרתי לו ששניצל וצ'יפס זה סוג של ארוחת הצהריים קלאסית של ילדי ישראל ושזו הייתה בחירתי המועדפת במשך שנים.
בבוקר נהנינו מהנוף הנשקף למצפה ומכמה יעלים שטיילו בחופשיות. נסענו לקבר בן גוריון והמשכנו לכיוון מתחם עם אהל ומסעדה בסגנון בדואי שלפחות באינטרנט נראה ממש מוצלח ומזמין. בפועל, נאלצנו לרדת לכביש משובש במיוחד ולנסוע בו עשרים דקות במהירות אפסית תוך חשש מתמיד שהצמיגים ינזקו ושנתקע בדרך רק כדי לגלות שלא מדובר במסעדה אלא בקייטרינג שמצריך הזמנה מראש. שבנו על עקבנו בבאסה והמשכנו לאשקלון אליה כבר הגענו די רעבים.
ישבנו במרינה באיזו מסעדה והזמנו ראשונות ועיקריות שהתגלו כעצומות במיוחד שבקושי יכולנו לסיים והמשכנו לפאב מקומי כדי לצפות במשחק כדורגל של קבוצתו האהובה של פיץ. כשנכנסנו, בקע מן הפאב מוזיקה והמסכים הקרינו קליפים אקראיים אבל כששאלנו אותם אם הם משדרים אירועי ספורט, הבעלים, שישב בכניסה, נתן מספר הערות קצרות לאחד העובדים שהוביל אותנו לחלל נפרד עם סאונד והקרין לנו את המשחק המבוקש. ממש יפה מצדם!
בבוקר שתינו קפה נחמד במרינה והמשכנו לעבר בית גוברין. נהננו מההיסטוריה, מהמבנים המרשימים ובמיוחד מחללי הקבורה הצבעוניים והקולומבריום וכמובן מהצורה המיוחדת והפעמונית של המערות. בסופו של יום נסענו להחזיר את הרכב בשדה ולקחנו רכבת אלי לדירה, לחלק הביתי של הביקור.
הימים הבאים עברו בצורה רגועה יותר ועל רקע נופים המוכרים יותר לשנינו.
טיול בשישי באזור קינג ג'ורג' בארוחת צהריים בה פיץ התנסה שוב בקולינריה המקומית כשהזמין צלחת מג'דרה. הוא אהב.
בערב, הגענו לקידוש וזמן משפחתי אצל דודתי ועל כך ארחיב בפוסט הבא.
בשבת נחנו מעט בדירה ובערב יצאנו למועדון הסלסה הקבוע שלי. פיץ רק ישב והביט ולא נכנס לשיעור בסיס כפי שהצעתי לו. אני חושבת שהוא סופסוף הבין מהחוויה הזו כמה אני נהנית לרקוד, יצאתי משם בחיוך גדול ולפיץ חד העין כבר היו הצעות לשיפור הצעד חדש שלמדנו באותו הערב.
בראשון טיילנו על חוף ימה של תל אביב לכיוון יפו ודווקא המקום בו רציתי לקחת אותו לכנאפה היה סגור. מפה לשם המשכנו לבית ספר לעברית הממוקם ברוטשילד בו יתכן ופיץ יתחיל לקחת קורס מקוון - גם על כך בפוסט הבא.
סיימנו את הערב במסעדה\בר קרוב יחד עם חינה ותפוזינה שהפגינה ספונטניות בלתי אופיינית.
את יומנו המלא האחרון התחלנו מאוחר, ובילינו בארוחת צהריים עם חג'י שהגיעה לסביבה וסיימנו בערב סנוקר, כמו שאנחנו אוהבים.
אתמול חזרתי איתו לשדה התעופה ונפרדנו בעצב אחד מהשניה עד הפעם הבאה.
כמובן שהפוסט הזה עובר ברפרוף על מעט מהחוויות שלנו בשבוע וחצי האחרון, בפוסט הבא ארחיב על כמה נקודות מעניינות יותר.
הביקור של פיץ נפתח מיד בטיול לדרום הארץ.
אספנו רכב שכור מנתב"ג ויצאנו ל-road trip ספונטני למחצה על רקע נופי הנגב ומדבר יהודה. את ארוחת הערב עשינו בעצירתנו הראשונה בהמבורגריה בקריית גת ומשם המשכנו את נסיעתנו בירידות עקלקלות ואפלות לכיוון האכסניה שלמרגלות מצדה. שינת הלילה הייתה קצרה ונסתיימה בהשכמה חשוכה וטיפוס בשביל הנחש במטרה לצפות בזריחה מלמעלה, על נוף ים המלח. בפועל, הגענו עד לחצי הדרך בעקבות תכנון לקוי ובלתי מתחשב מצדי- מסתבר שהטיפוס המפותל שביל הנחש בעשרים מעלות חום של שעות הדמדומים זה עומס שדב קוטב כמו פיץ מתקשה לעמוד בו ואני שכנעתי אותו שנעצור כשכמות התלונות מצדו אותתה לי שהוא כנראה באמת סובל עד כדי כך שחששתי לבריאותו (בלי להזכיר את זה שיצאנו למסלול במכנסיים ארוכים וללא מים. אופס). הנוף היה יפהפה גם מאמצע הדרך וכדי שלא יפספס כלום, תמצתתי לו את סיפורם של המורדים וההתאבדות. וכבונוס, אפילו נתקלנו במשפחת צבאים בדרכנו למטה.
לאחר שינה קצרה המשכנו ליום ספא בעין בוקק שכלל עיסוי, טבילה בים המלח וארוחת צהריים.
כשיצאנו מהספא ומטיול בקניון המקומי חיכה לנו דו"ח על השמשה כי מסתבר שהחניה, בניגוד לרב מרכזי הקניות שאני מכירה הינה בתשלום ואנחנו בחפזוננו הצלחנו לפספס את השילוט המורה על כך. אופס 2. ניחמנו את עצמנו באחת החוויות הקולינריות הישראליות האהובות על פיץ - אייס קפה של ארומה והמשכנו בנסיעתנו לכיוון מצפה רמון.
פיץ נהנה משניצל עוף וצ'יפס לארוחת ערב. הוא בכלל לא הכיר את המאכל הזה עד ביקורנו בוינה לפני מספר שנים, ושם זה עשוי היה מעגל או בשר לבן. הוא טען שהעוף הוא הגרסה האהובה עליו עד כה, ואני סיפרתי לו ששניצל וצ'יפס זה סוג של ארוחת הצהריים קלאסית של ילדי ישראל ושזו הייתה בחירתי המועדפת במשך שנים.
בבוקר נהנינו מהנוף הנשקף למצפה ומכמה יעלים שטיילו בחופשיות. נסענו לקבר בן גוריון והמשכנו לכיוון מתחם עם אהל ומסעדה בסגנון בדואי שלפחות באינטרנט נראה ממש מוצלח ומזמין. בפועל, נאלצנו לרדת לכביש משובש במיוחד ולנסוע בו עשרים דקות במהירות אפסית תוך חשש מתמיד שהצמיגים ינזקו ושנתקע בדרך רק כדי לגלות שלא מדובר במסעדה אלא בקייטרינג שמצריך הזמנה מראש. שבנו על עקבנו בבאסה והמשכנו לאשקלון אליה כבר הגענו די רעבים.
ישבנו במרינה באיזו מסעדה והזמנו ראשונות ועיקריות שהתגלו כעצומות במיוחד שבקושי יכולנו לסיים והמשכנו לפאב מקומי כדי לצפות במשחק כדורגל של קבוצתו האהובה של פיץ. כשנכנסנו, בקע מן הפאב מוזיקה והמסכים הקרינו קליפים אקראיים אבל כששאלנו אותם אם הם משדרים אירועי ספורט, הבעלים, שישב בכניסה, נתן מספר הערות קצרות לאחד העובדים שהוביל אותנו לחלל נפרד עם סאונד והקרין לנו את המשחק המבוקש. ממש יפה מצדם!
בבוקר שתינו קפה נחמד במרינה והמשכנו לעבר בית גוברין. נהננו מההיסטוריה, מהמבנים המרשימים ובמיוחד מחללי הקבורה הצבעוניים והקולומבריום וכמובן מהצורה המיוחדת והפעמונית של המערות. בסופו של יום נסענו להחזיר את הרכב בשדה ולקחנו רכבת אלי לדירה, לחלק הביתי של הביקור.
הימים הבאים עברו בצורה רגועה יותר ועל רקע נופים המוכרים יותר לשנינו.
טיול בשישי באזור קינג ג'ורג' בארוחת צהריים בה פיץ התנסה שוב בקולינריה המקומית כשהזמין צלחת מג'דרה. הוא אהב.
בערב, הגענו לקידוש וזמן משפחתי אצל דודתי ועל כך ארחיב בפוסט הבא.
בשבת נחנו מעט בדירה ובערב יצאנו למועדון הסלסה הקבוע שלי. פיץ רק ישב והביט ולא נכנס לשיעור בסיס כפי שהצעתי לו. אני חושבת שהוא סופסוף הבין מהחוויה הזו כמה אני נהנית לרקוד, יצאתי משם בחיוך גדול ולפיץ חד העין כבר היו הצעות לשיפור הצעד חדש שלמדנו באותו הערב.
בראשון טיילנו על חוף ימה של תל אביב לכיוון יפו ודווקא המקום בו רציתי לקחת אותו לכנאפה היה סגור. מפה לשם המשכנו לבית ספר לעברית הממוקם ברוטשילד בו יתכן ופיץ יתחיל לקחת קורס מקוון - גם על כך בפוסט הבא.
סיימנו את הערב במסעדה\בר קרוב יחד עם חינה ותפוזינה שהפגינה ספונטניות בלתי אופיינית.
את יומנו המלא האחרון התחלנו מאוחר, ובילינו בארוחת צהריים עם חג'י שהגיעה לסביבה וסיימנו בערב סנוקר, כמו שאנחנו אוהבים.
אתמול חזרתי איתו לשדה התעופה ונפרדנו בעצב אחד מהשניה עד הפעם הבאה.
כמובן שהפוסט הזה עובר ברפרוף על מעט מהחוויות שלנו בשבוע וחצי האחרון, בפוסט הבא ארחיב על כמה נקודות מעניינות יותר.
 |
| זריחה במצדה |
 |
| קולומבריום - כאן גרות יונים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה