החיים ממשיכים תחת האיום ואי הודאות של הוירוס שאורב לנו בכל אפצ'י ועל כל ידית.
אצלי, השגרה נותרה כמעט כרגיל. אני נחשבת לעובדת חיונית ולכן ממשיכה להגיע למשמרות כפי שעשיתי עד עכשיו.
בעבודה אמנם שינו לא מעט דברים כדי למנוע אפשרות של התקהלות כמו הוצאת כל הכסאות מהקפיטריה או הפעלת חדר האוכל כחדר טייק אוואי, אבל למעט החשש מהתקהלויות הכל נמשך בזהירות אך בנחישות.
גם האוף שיפט שלי נשאר באותה מתכונת אלא שהוא נראה כבבואה חיוורת ומהנה פחות של החופשים שהיו לי עד לפני כחודש - אסור לצאת לרקוד וזה מאוד חסר לי, מפגשים חברתיים או ביקורים אצל סבתא לא מתקיימים והדבר הכי מציק הוא שהחופש שלי הוא כבר לא שלי בלבד. הרי אחד הדברים שהכי נהנתי מהם זו העובדה שיש לי חופשים באמצע שבוע, כשהשותפה לא בבית, שהילדים מהקומה שמעלי בבתי הספר. בזמנים כאלה ישנה תחושת רוגע באוויר ואטיות נעימה בזמן שאני שותה את קפה של בוקר עם עצמי בשקט.
עכשיו השותפה כאן כל הזמן, והשכנים מעלי להם שנים-עשר ילדים (!) רצים ללא הפסקה מעל הראש ומציקים. הקלסטרופוביה כאן והיא מורגשת היטב.
ועדיין, אני מנסה להתרכז בטוב. למשל, אני שמחה מאוד שעדיין יש לי עבודה ומשכורת בימים בהם הרבה יותר מדי מהאנשים שסביבי יוצאים לחל"ת כפוי וחוסר ודאות כלכלי. הו, ובל נשכח שאין לי ילדים משלי שצריך להעסיק. אני רואה את חברותי האמהות ואני ממש לא מקנאה בהם בימים אלו.
ואם כבר הזכרתי את השותפה, נראה שהיא מתחילה לאבד את זה. כלומר, התנהגות שלה נעה בין זהירות ולחץ מהנגיף לבין לקיחת סיכונים ממש מיותרים ואי ציות להנחיות.
לפני כשבועיים, כשרק התחילו לדבר על שמירת מרחק היא נראתה רגועה מאוד ביחס לנטיות החרדתיות שלה, המנטרה הקבועה שלה הייתה "אנחנו לא בקבוצת סיכון" למרות שהיא כן מעשנת.
בתחילה היא נראתה די שמחה מזה שהיא לא עובדת והלימודים מתקיימים במתכונת מצומצמת "ארבעים יום חופש, אחותי!" היא אמרה לי וכמעט גרמה לי לקנא. היא המשיכה לחייך, התחילה לאגור אלכוהול בדירה למקרה יהיה סגר ואפילו התסבר לי בדיעבד שהיא "אירחה" מישהו בדירה כשהצורך בריחוק חברתי כבר כן היה ברור.העניין נתגלה לי כשבבוקר, אחרי שחזרתי ממוטטת מהעבודה ראיתי הודעות ממנה "מה המדיניות של להביא בחור הביתה?" ששלחה בלילה וכששמעתי את הקולות של שניהם כשהיא הכינה לו קפה בבוקר. בניגוד מוחלט להתנהגות המסוכנת שלה, היא עדכנה אותי ביום אחרי שהיא עברה עם אקונומיקה על כל המשטחים והידיות ושהניחה גליל נייר ואלוכג'ל לכניסה לבית כדי לשמור על ההגיינה, בעיקר כי אני עוד עובדת ולכן מבלה לא מעט זמן בחוץ.
כמה ימים מאוחר יותר כשהדברים החלו להחמיר היא חזרה לדירה עם שקיות קניות גדושות במזון והיא עצמה נראתה נסערת. כששאלתי מה קרה היא אמרה שבזמן שעמדה בתור מישהו התעטש עליה.
היא השאירה את השקיות במטבח, יצאה למרפסת לעשות שיחה טלפון בה היא בכתה בהיסטריה על ההתעטשות וכנראה שגם על דברים אחרים כי באיזשהו שלב שמעתי אותה ממררת בבכי "ומה יהיה עם הכסף?"
בין לבין, אני שומעת מהמטבח בקבוק בירה או יין שנפתח כמעט מדי יום.
אצלי, השגרה נותרה כמעט כרגיל. אני נחשבת לעובדת חיונית ולכן ממשיכה להגיע למשמרות כפי שעשיתי עד עכשיו.
בעבודה אמנם שינו לא מעט דברים כדי למנוע אפשרות של התקהלות כמו הוצאת כל הכסאות מהקפיטריה או הפעלת חדר האוכל כחדר טייק אוואי, אבל למעט החשש מהתקהלויות הכל נמשך בזהירות אך בנחישות.
גם האוף שיפט שלי נשאר באותה מתכונת אלא שהוא נראה כבבואה חיוורת ומהנה פחות של החופשים שהיו לי עד לפני כחודש - אסור לצאת לרקוד וזה מאוד חסר לי, מפגשים חברתיים או ביקורים אצל סבתא לא מתקיימים והדבר הכי מציק הוא שהחופש שלי הוא כבר לא שלי בלבד. הרי אחד הדברים שהכי נהנתי מהם זו העובדה שיש לי חופשים באמצע שבוע, כשהשותפה לא בבית, שהילדים מהקומה שמעלי בבתי הספר. בזמנים כאלה ישנה תחושת רוגע באוויר ואטיות נעימה בזמן שאני שותה את קפה של בוקר עם עצמי בשקט.
עכשיו השותפה כאן כל הזמן, והשכנים מעלי להם שנים-עשר ילדים (!) רצים ללא הפסקה מעל הראש ומציקים. הקלסטרופוביה כאן והיא מורגשת היטב.
ועדיין, אני מנסה להתרכז בטוב. למשל, אני שמחה מאוד שעדיין יש לי עבודה ומשכורת בימים בהם הרבה יותר מדי מהאנשים שסביבי יוצאים לחל"ת כפוי וחוסר ודאות כלכלי. הו, ובל נשכח שאין לי ילדים משלי שצריך להעסיק. אני רואה את חברותי האמהות ואני ממש לא מקנאה בהם בימים אלו.
ואם כבר הזכרתי את השותפה, נראה שהיא מתחילה לאבד את זה. כלומר, התנהגות שלה נעה בין זהירות ולחץ מהנגיף לבין לקיחת סיכונים ממש מיותרים ואי ציות להנחיות.
לפני כשבועיים, כשרק התחילו לדבר על שמירת מרחק היא נראתה רגועה מאוד ביחס לנטיות החרדתיות שלה, המנטרה הקבועה שלה הייתה "אנחנו לא בקבוצת סיכון" למרות שהיא כן מעשנת.
בתחילה היא נראתה די שמחה מזה שהיא לא עובדת והלימודים מתקיימים במתכונת מצומצמת "ארבעים יום חופש, אחותי!" היא אמרה לי וכמעט גרמה לי לקנא. היא המשיכה לחייך, התחילה לאגור אלכוהול בדירה למקרה יהיה סגר ואפילו התסבר לי בדיעבד שהיא "אירחה" מישהו בדירה כשהצורך בריחוק חברתי כבר כן היה ברור.העניין נתגלה לי כשבבוקר, אחרי שחזרתי ממוטטת מהעבודה ראיתי הודעות ממנה "מה המדיניות של להביא בחור הביתה?" ששלחה בלילה וכששמעתי את הקולות של שניהם כשהיא הכינה לו קפה בבוקר. בניגוד מוחלט להתנהגות המסוכנת שלה, היא עדכנה אותי ביום אחרי שהיא עברה עם אקונומיקה על כל המשטחים והידיות ושהניחה גליל נייר ואלוכג'ל לכניסה לבית כדי לשמור על ההגיינה, בעיקר כי אני עוד עובדת ולכן מבלה לא מעט זמן בחוץ.
כמה ימים מאוחר יותר כשהדברים החלו להחמיר היא חזרה לדירה עם שקיות קניות גדושות במזון והיא עצמה נראתה נסערת. כששאלתי מה קרה היא אמרה שבזמן שעמדה בתור מישהו התעטש עליה.
היא השאירה את השקיות במטבח, יצאה למרפסת לעשות שיחה טלפון בה היא בכתה בהיסטריה על ההתעטשות וכנראה שגם על דברים אחרים כי באיזשהו שלב שמעתי אותה ממררת בבכי "ומה יהיה עם הכסף?"
בין לבין, אני שומעת מהמטבח בקבוק בירה או יין שנפתח כמעט מדי יום.
ושיא השיאים? שהיום כשכבר יש למעלה מאלף נדבקים וכשדי ברור שהולכים לסגר רציני בימים הקרובים היא עדכנה אותי שחברה שלה ישבה בדירה ללמוד איתה ביחד, והמשיכה בשאלה לגבי דייט שיהיה לה מחר בערב ואם זה בסדר מבחינתי שתזמין אותו אליה לחדר אם זה יהיה מוצלח.
כאילו, באיזה עולם את חיה?
ניסיתי להיות מאוד עדינה איתה ופיץ החכם הציע שאשאל אם היא יכולה ללכת אליו במקום (אז היא לא) ולכן הייתי כנה איתה ואמרתי לה שבכל זמן אחר הייתי מפרגנת לה אבל כשיש וירוסים שמסתובבים בחוץ אני ממש לא מתלהבת מהרעיון.
לזכותה יאמר שהיא קיבלה את זה יפה, אמרה שהיא מבינה אותי ושזה מקובל עליה לגמרי.
כאילו, באיזה עולם את חיה?
ניסיתי להיות מאוד עדינה איתה ופיץ החכם הציע שאשאל אם היא יכולה ללכת אליו במקום (אז היא לא) ולכן הייתי כנה איתה ואמרתי לה שבכל זמן אחר הייתי מפרגנת לה אבל כשיש וירוסים שמסתובבים בחוץ אני ממש לא מתלהבת מהרעיון.
לזכותה יאמר שהיא קיבלה את זה יפה, אמרה שהיא מבינה אותי ושזה מקובל עליה לגמרי.
ועדיין, מה הקטע?
כולם כבר יודעים שצריך לשמור על שני מטר. סקס עם זר זה בערך ההיפך הגמור מכל זה גם מבחינת מרחק וגם בגלל נוזלי גוף מדבקים בפוטנציה.
גם משטחים נגועים הם עניין לא פשוט, כשרמזתי שאני לא מתלהבת היא ניסתה בתחילה להציע "וגם אם הוא יהיה רק אצלי בחדר?" אבל הוא לא יהיה רק אצלה בחדר כי ודאי יצאו לעשן במרפסת, ואולי לאכול משהו במטבח ולשבת עם קפה בסלון. ובל נשכח שצריך ללכת לשירותים וחשוב בימים אלה לשטוף ידיים נכון? כלומר הוא יהיה בכל מקום אולי חוץ מהחדר שלי.
במובן מסויים אני מבינה אותה, אין לימודים ואין עבודה ונראה שמשגרת היומיום שהייתה רגילה אליה לא נשאר דבר וגם הכסף הופך לאישיו, במיוחד בהתחשב בכך שהייתה לחוצה כלכלית גם לפני שפרץ המשבר. אני מבינה שהאדמה סוג נשמטה לה מתחת לרגליים אבל רבאק, לכל קורונה יש מוצאי קורונה!
ניסיתי להביא לתשומת לבה את העניין כאשר התייחסתי בהומור לבקבוקי הבירה הריקים הרבים שאני מוצאת בשקית המיחזור הגדולה במטבח ולחלק שלה במזווה שפתאום מורכב מהרבה יותר מדי שוקולדים ומתוקים.
היא אמרה שהיא הייתה צריכה לשקוע עד לתחתית מסויימת והנה היא פגעה בה ומכאן היא עולה.
לא יודעת, הסיפור עם הדייט אומר לי שהיא בעיקר לא הפנימה את ההנחיות או שהיא התחרפנה סופית מהשהיה הממושכת בבית.
כולם כבר יודעים שצריך לשמור על שני מטר. סקס עם זר זה בערך ההיפך הגמור מכל זה גם מבחינת מרחק וגם בגלל נוזלי גוף מדבקים בפוטנציה.
גם משטחים נגועים הם עניין לא פשוט, כשרמזתי שאני לא מתלהבת היא ניסתה בתחילה להציע "וגם אם הוא יהיה רק אצלי בחדר?" אבל הוא לא יהיה רק אצלה בחדר כי ודאי יצאו לעשן במרפסת, ואולי לאכול משהו במטבח ולשבת עם קפה בסלון. ובל נשכח שצריך ללכת לשירותים וחשוב בימים אלה לשטוף ידיים נכון? כלומר הוא יהיה בכל מקום אולי חוץ מהחדר שלי.
במובן מסויים אני מבינה אותה, אין לימודים ואין עבודה ונראה שמשגרת היומיום שהייתה רגילה אליה לא נשאר דבר וגם הכסף הופך לאישיו, במיוחד בהתחשב בכך שהייתה לחוצה כלכלית גם לפני שפרץ המשבר. אני מבינה שהאדמה סוג נשמטה לה מתחת לרגליים אבל רבאק, לכל קורונה יש מוצאי קורונה!
ניסיתי להביא לתשומת לבה את העניין כאשר התייחסתי בהומור לבקבוקי הבירה הריקים הרבים שאני מוצאת בשקית המיחזור הגדולה במטבח ולחלק שלה במזווה שפתאום מורכב מהרבה יותר מדי שוקולדים ומתוקים.
היא אמרה שהיא הייתה צריכה לשקוע עד לתחתית מסויימת והנה היא פגעה בה ומכאן היא עולה.
לא יודעת, הסיפור עם הדייט אומר לי שהיא בעיקר לא הפנימה את ההנחיות או שהיא התחרפנה סופית מהשהיה הממושכת בבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה