מוזיקה

הפוסט האחרון שלי נעצר ביום הזכרון שמרגיש כמו לפני נצח קטן ולכן אמשיך מנקודה זו באזכור של יום העצמאות.
בערב החג הוזמנתי לבית דודתי. התלבטתי רבות אם להגיע כי היה סגר מצד אחד ומצד שני מאוד התגעגעתי לכולם.
בסופו של דבר, עטיתי מסכת פנים ולקחתי את התיק שמשמש אותי בעבודה. אם מישהו ישאל שאלות - אני בדרך למשמרת וגם יש לי ניירת להוכיח שאני עובדת חיונית.
אז מסתבר ששום דבר מזה לא באמת היה נחוץ - כי ברחובות ראיתי לא מעט אנשים. חלק יצאו לריצה, אחרים טיילו עם הכלב וישנל כאלה שסתם הסתובבו להם. אפילו ראיתי את ראש העיר מפר את הסגר בריש גלי. נו, אם לו מותר אז גם לי.

אצל הדודה בגג הייתה חגיגה אמיתית. מוזיקה, חברה טובה וכמובן על האש כולל דגים לטובת דודתי, בתה הצעירה ואנוכי שנמנעות מבשר. כל דרי הבית היו שם - הדודים, שתי בנות הדוד בנות העשרה והבן הבכור של דודתי בשנות העשרים המוקדמות וגם בן הדוד בן גילי צ'ץ' הגיע.
בשלב מתקדם של הערב הוצאו הגיטרות, אחת קלאסית ושניה חשמלית. צ'ץ' כבר שנים רבות באון-אוף עם הגיטרה וכעת עושה רושם שהוא באמת משתדל בעוד שבן הדוד הצעיר יותר מנגן זמן מה. גם לי הייתה תקופה שנגנתי והדודה הזכירה שלמעשה אני הייתי המורה לגיטרה הראשונה של בנה. היא גם המשיכה לסיפור שהזכירה לי לפני כמה שבועות - בחגיגת בר המצוה שלו הייתי חיילת צעירה והגעתי לאולם ישר מהבסיס. באירוע לקחתי אותה הצידה והתנצלתי על כך שלא התאפשר לי להביא בהזדמנות זו המתנה שרכשתי עבורו ושאבוא בהמשך לתת לו באופן אישי. קניתי לו גיטרה שלא הייתה מקצועית במיוחד אבל הייתה כחולה ויפה והספיקה לו כגיטרה ראשונה. 
צ'ץ' לא מאוד רצה לנגן אז בן הדוד הצעיר ואני ניגנו קצת יחד, לפעמים מדפי אקורדים תוך כדי שהוא שר ולפעמים תוך "ניחושים" מצדי שאיכשהו הלהיבו את שני בני הדודים. 
דוגמה אחת הייתה שצ'ץ' העלה במכשיר הפלאפון שלו אקורדים לשיר שהוא אוהב. לשיר יש אקורדים פשוטים אבל פריטה שאינה סטנדרטית. מיד התחלתי לנגן בפריטה הזו למרות שהיא לא מצויינת. צ'ץ' האנליטי שאל בהפתעה איך ידעתי מה הפריטה ותשובתי הייתה "כי שומעים". גם האלתורים הגרועים האחרים שלי היו כי "שומעים". הם כנראה לא הבינו ובכל פעם שיצא לי משהו קצת מוצלח (כי שמיעה יש אבל טכניקה, שהיא דבר שצריך לתרגל, אין ממש) הם עודדו להמשיך או שאלו שאלות ואני רק השבתי ב-"אני לא יודעת כלום". אני באמת לא יודעת, הכל בא לי במקום בלי יותר מדי מחשבה.
צ'ץ' העלה זכרונות לאיך שכבר בילדותנו הייתי מנגנת על האורגנית שלו מוזיקה שהייתי שומעת במשחקי המחשב והפלייסטיישן שהיינו משחקים. הוא חשב שיש לי שמיעה אבסולוטית כשלמעשה מה שיש לי כנראה זו שמיעה יחסית - כלומר, כשאני שומעת מוזיקה, לא תמיד אצליח לפגוע בצליל הראשון, אבל ברגע שמצאתי "עוגן" אני יכולה להמשיך משם לבד.
הסברתי זאת לצ'ץ' שזה כמו נוסחאות באלגברה פשוטה, אני צריכה למצוא איזשהו X, אחרי כן כבר הרבה יותר פשוט למצוא את הX+1, X-2 (שמתרגמות אצלי בראש לחצאי טונים) וכן הלאה. בגיטרה הדבר משמעותי אף יותר כי אני לא תמיד יודעת איזה תו מופק שכן הפקת הצלילים מצריכה לחיצה על "בית" כלשהו, ואחד ימינה או שמאלה נראה ומרגיש אותו הדבר, וזה בשונה מהנגינה בחליליות האהובות שלי שבהן כל צליל מצריך איצבוע שונה ולכן שם הדברים יותר ברורים אם כי סבוכים יותר כשעוברים בין סולמות.
איכשהו, הנגינה וההתלהבות מצדם נתנו לי מוטיבציה לאסוף מההורים את הגיטרה הזנוחה שלי. כל כך זנוחה, למעשה, שיומיים לאחר מכן כבר נקרע לי מיתר באמצע פריטה. לרגע הרגשתי כמו כוכבת רוק מהסיקסטיז.
ולמרות זאת, הצעד הבא שבאמת מרגש אותי הוא איסוף גיטרה הבס והמגבר מההורים. אני צריכה לקבוע עם אחותי מתי יש לה זמן פנוי ולעזור לי עם הרכב שלה. אמנם לבס יש לי נרתיק נשיאה אבל המגבר כבד ומגושם.
אני מתגעגעת לבס מאוד ומקווה להיות קצת יותר עקבית בתרגול נגינה על הכלי המדהים הזה.

בעבודה בינתיים עמוס מאוד. 
כפי שהזכרתי בעבר, אנחנו שתי תתי-קבוצות תחת אותו המנהל וכבר העבירו אותי מאחת לאחרת בעבר לפי העומס. בשביעי של פסח בעקבות חוסר בכח אדם העבירו אותי שוב, הקבוצה שיצאתי ממנה הייתה שקטה מאוד לאחרונה וזו שהועברתי אליה עמוסת משימות וגם סבוכה בכך שהיא מחולקת ברמה המקצועית בין הרבה גורמים והתקשורת בין כולם יוצרת המון קצרים וכאבי ראש. בינתיים עמוס לי ואני גם חווה תסכול של "התחלה" גם כי צריך להתרענן בכל השינויים שנעשו מאז הייתי בקבוצה הזו בפעם האחרונה, וזה היה למעלה משנה ובמיוחד כי אף פעם לא עבדתי ממושכות בפן הטכני שלה. תפקידי הוא להיות אשת קשר, לרכז את כל המשימות, להיות חוליה מקשרת בין שלל המהנדסים, חברי הטכנאים, המנהל והקבלנים, כשלמעשה בעשותי כן אני משחררת את חברי המנוסים יותר מהמטלה המציקה הזו ומאפשרת להם לבצע משימות ציוד ותכלס. הבעיה היא שכרגע אני עדיין נסמכת במידה רבה על הידע והנסיון שלהם ולכן למרות שעושה רושם שהם מכילים ומבינים שזה אמור להשתלם בטווח הארוך, כרגע הרגשתי היא שאני רק יוצרת עליהם יותר עומס. אוף.

חצי מילה על האירוויזיון - 
אין השנה תחרות. שני החצאים היו רק אסופת וידאו קליפים של השירים שצריכים היו להתחרות השנה והערב יתקיים משדר מיוחד. אני מתבאסת בשביל ההולנדים שעמדו בלוחות הזמנים, הוציאו כסף על במה והפקה רק כדי שהאירוע שלהם יבוטל ומי יודע איך הוא יתנהל בשנה הבאה בצל משבר כלכלי צפוי.
רחמי גם על חלק מהמשתתפים - לא מעט פייבוריטיות לזכיה כמו איסלנד, בולגריה וליטא שלא ניצחו מעולם, בעוד שירים פופולריים נוספים מגיעים ממדינות שלא זכו כבר המון שנים כמו שווייץ (זכיה אחרונה ב1988), איטליה (1990 ונשדדה מנצחון כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות) ורוסיה (2008 אבל נשדדת מנקודות כמעט כל שנה בגלל היחס העוין שלה לקהילה הגאה וענייני פוליטיקה נוספים).
אז קניתי לי בקבוקי סיידר, קצת נשנושים והערב אצפה לבדי בדירה ב"גמר התחרות". לא צפיתי בתחרות בארץ ובצורה כזו לא חגיגית מ2006.

יצא לי פוסט ארוך, כנראה שאני צריכה לעדכן לעתים קרובות יותר כדי לצמצם את המלל וכדי להכניס סדר בדברים.

עד הפעם הבאה, שמרו על עצמכם, שתו הרבה והזהרו מחשיפה מוגברת לשמש החורכת שבחוץ.

הדרך המועדפת עלי להתקרר