שיחה קצרה עם אמא

 אתמול קיבלתי הודעת וואטספ מהדייר של ההורים, הוא ביקש להעביר את התשלום בהעברה בנקאית באותו היום במקום שהם יפדו את הצ'ק ב15. התקשרתי לאבי כדי לוודא שזה בסדר מבחינתם ושאם כן, שידעו לעקוב אחר העניין וכדי שלא יפקידו את הצ'ק הקרוב.
"רגע, יש לו בכלל את מספר חשבון הבנק שלנו?"
"אמ... כנראה שלא, עכשיו כשאני חושבת על זה".
"עשי לי טובה, תתקשרי לאמא שלך ותשאלי אותה מה המספר ותעדכני אותה".
הזכרתי לו שאני לא מדברת איתה ושיעשה עם המידע הזה מה שהוא רוצה.
"עדיין בגלל הסיפור ההוא...? היא התנצלה על זה, אני שמעתי".
"אין לה על מה כי ברור שהיא התכוונה לכל מילה. חוץ מזה, אם היא הביעה חרטה בפניך אז מעולה, דבר איתה אתה. איתי אף אחד לא דיבר אז מבחינתי שום דבר לא השתנה".
"רגע, אתקשר אליה".
שניה לפני שהוא ניתק עוד ניסיתי להגיד לו שאם הוא עומד להכריח אותה למלמל כמה מילים שהיא לא מתכוונת אליהן אז שיחסוך את זה משתינו ושזה ממש חסר טעם.

אחרי כמה דקות הגיעה הצלצול ממנה והיא, שכל כך לא בקיאה בשיחה עם אנשים לא ממש אמרה שלום או מה שלומך, אלא ל"הלו, גהה?" וישר קפצה לעניין בלי לחכות לתשובה.
היא התחילה להגיד שהיא מבקשת סליחה על מה שאמרה. שאלתי אותה אם אבא אמר להגיד את זה והיא נשמעה כמעט מופתעת כשאמרה שלא. אמרתי שאין על מה להתנצל כי אני יודעת שאנחנו חושבות שונה ושהיא התכוונה לכל מה שנאמר.
"לא התכוונתי להעליב אותך. מה שניסיתי לומר זה שאת כבר הרבה זמן עם פיץ... כמה, אולי שנתיים?"
"יותר אמא, הרבה יותר"
"אז על אחת כמה וכמה. אתם יחד הרבה זמן וכדאי שתחשבי מה העתיד של הקשר הזה. אם זה לא הולך לאנשהו את צריכה לדעת, ואם זה כן... למרות שאני לא אוהבת את זה... הוא צריך להציע לך נישואין".