כשדיברנו על חשבונות ושאלתי על ארנונה, היא אמרה "נדמה לי שהמחיר הוא x... בעצם חכי רגע". ואז היא ניגשה לארון יפה שניצב בסלון ומתוכו שלפה קלסר מסודר והחלה לדפדף בו אחורה עד שמצאה את התשלום השנתי של 2021 ונקבה במחיר המדוייק, למרות שהזהירה אותי שיתכן שהמחיר ישתנה ואת זה היא אומרת כעו"ד שעוסקת בתחום, כך שמיד לאחר האמירה בא הסבר לאיך מחיר הארנונה נקבעת בכל רשות מקומית.
היה מדהים לראות כמה שהיא מסודרת ואת הניגוד החד לבעל הבית הנוכחי שלי ששלח לי הודעה באותו הבוקר "הי מה המצב? לא ראיתי , העברת שכד נובמבר?" כאילו שקשה להכנס רגע לאפליקציה ולבדוק. לקראת סוף השיחה היא הציעה שאצור קשר בהמשך אם אני מעוניינת, ואני, שאיבדתי בדרך זו של המון דירות, הבעתי את התעניינותי במקום.
ואז היא עשתה משהו מדהים: היא אמרה שמבחינתה העניין בינינו סגור, היא תשלח לי חוזה בהמשך השבוע והורידה את הפוסט שלה בפייסבוק.
אתמול הלכתי לראות דירה נוספת בכל זאת.
כשנכנסתי כבר היו שם מספר מתעניינים ולכן החלטתי שעלי להתבלט.
בכמה מקרים נכנסו אנשים ושאלו "איפה ח'?" שהיא זו שפרסמה את המודעה במקור. כשהאדם השני נכנס וחיפש אותה אמרתי בחיוך "שלום, אני ח' ואין לכם מה להגיע, הדירה תפוסה". הדירה הזו ממוקמת חמש דקות במורד הרחוב מזו הנוכחית והיא ישנה, כלומר החדרים גדולים יחסית ויש מרפסת סגורה גדולה. שכ"ד הדירה בזו נמוך בכמה מאות שקלים, אבל הארנונה גבוהה יותר. בהתבוננות על שתי ההוצאות הללו בלבד, יוצא שהמקום הזה זול ב200 ש"ח לחודש. ניגשתי לשאול עוד שאלות וביקשתי את מספר הטלפון של בעל הדירה או של הדייר ונענתי בשלילה לשניהם אבל, הדייר הוסיף שמהכרותו עם בעל הבית הוא כנראה יערוך שיחה קצרה עם כולם בקרוב. ניגשתי להוסיף את הפרטים שלי בטבלת המתעניינים. מאחר שהייתי אולי העשירית ברשימה וגם כאן החלטתי להדגיש את יתרונותי היחסיים- תחת עמודת העיסוק שהייתה מאוד מגוונת (מרצה במכללה בת 28, מיד לאחריה מניקוריסטית ולאחריהם סטודנט/אחמ"ש/מאבטח) הוספתי שאני עובדת באותו מקום כבר עשר שנים והוספתי לבבות ליד השם כדי שיבלוט לעין.
עוד באותו הערב קיבלתי שיחה. מסתבר שהבן העורך דין מנהל את הנכס עבור אימו שגרה בצפון הרחוק. הוא כבר שנים לא העלה את השכ"ד וגם עכשיו לא מתכוון להעלות. הוא נקב בתנאיו, הודה בכנות שהוא מדבר במקביל אלי עם עוד שלושה שהדייר המליץ עליהם (ועלי כנחמדה במיוחד!). כששאל מתי אהיה זמינה להכנס, הסברתי לו שאני משלמת כרגע פר חודש, אבל הוספתי, מתוך הבנה שהכניסה היא מיידית שאוכל להפסיד כמה שבועות. הוא אמר שהכל בסדר אם אכנס אפילו בסוף החודש, כמה שבועות שהוא יספוג לא יהפכו אותו לעני יותר. בהמשך הוסיף שהוא אוהב לפגוש באופן אישי את הדיירים שלו ולהכיר אותם והציע להפגש ביום שישי שבו לצערי אעבוד. הזזנו את המפגש ליום שני ואני מקווה שזה לא יעמוד לרעתי.
לסיכום, יש אופציה לדירה אחת שמתפנה בינואר, משופצת, מאובזרת אבל יותר קטנה ויקרה ובמיקום מעט פחות מוצלח.
ומולה in the blue corner, דירה גדולה ומרווחת שתתפנה בסוף החודש, במיקום יותר נחמד ומעט זולה יותר בסה"כ, אך ישנה ושתצריך כנראה יותר איבזור.
משם הלכתי להורים להביא להם את הצ'קים לשנה החדשה שאספתי מהדייר שלהם שעות אחרי שראיתי את הדירה הראשונה המהממת. על הדרך, סיפרתי לאמא על התעניינותי בהוצאת דרכון רומני ושזה יצריך חתימה שלה על מסמכים.
"נראה" היא סיננה לי.
"מה נראה? אמא, אני הולכת לקחת עו"ד שיטפל בזה, אם את מתכוונת לדפוק ברז לפחות תגידי עכשיו ולא אחרי שהוצאתי אלפי שקלים של שכר טרחה"
"יש לך דרכון ישראלי, אני לא מבינה למה את צריכה עוד אחד"
התחלתי ב"קודם כל, זה לא מזיק". והמשכתי במניית יתרונות נוספים אפשריים. "חוץ מזה, אני באמת לא מבינה למה זה מפריע".
"כי הגיע הזמן שתפסיקי לבזבז את הכסף שלך על טיולים ותשארי כאן, תכירי מישהו, תתחתני ותקימי משפחה. את וגם ברבורה" היא הכניסה את אחותי במפתיע לשיחה, ותפסה אותה באמצע ביס של ארוחת ערב "את כבר בת 33 ולא נהיית צעירה יותר".
"כי הגיע הזמן שתפסיקי לבזבז את הכסף שלך על טיולים ותשארי כאן, תכירי מישהו, תתחתני ותקימי משפחה. את וגם ברבורה" היא הכניסה את אחותי במפתיע לשיחה, ותפסה אותה באמצע ביס של ארוחת ערב "את כבר בת 33 ולא נהיית צעירה יותר".
"תני לי להבין, את לא חותמת לי כי את רוצה שאעשה מה שאת רוצה במקום מה שאני רוצה?"
"כן".
הלכתי לנגן בחדרי כדי להרגע קצת ואחרי כמה דקות שמעתי שיחה מהסלון בין אבי, אמי וברבורה.
"אני לא מבין למה את מתנגדת"
"כי הגיע הזמן שתפסיק לבזבז את הכסף שלה על טיולים. היא בת 33, הגיע הזמן שתתחיל להתביית"
"נו אז שתביא לי את המסמכים ואני אחתום עליהם"
"אתה לא יכול אבא, צריך אישור מהצד של אמא"
בשלב זה יצאתי לסלון ואמרתי "אל תתנו לי להפריע לשיחה שלכם עלי" והם התחילו למלמל.
"חוץ מזה, אמא, אם את כל כך דואגת לכסף שלי, אולי את צריכה לשאול את עצמך מאיפה היה לי עשרות אלפי שקלים פנויים בהתראה של רגע כדי לעזור לכם בשיפוץ" שעל הרבה מהוצאותיו כאמור שילמתי כי ההורים התעקשו לשלם עם צ'קים במקומות בהם זה לא רלוונטי.
"אה, לא, אני יודעת שאת מרוויחה בסדר, אבל הגיע הזמן שתפסיקי לבזבז את הכסף שלך על נסיעות ובילויים ותחסכי אותו למשפחה וילדים. את לא נהיית יותר צעירה ואת לא רוצה להתעורר בגיל 40 ולהתחרט שלא הקמת משפחה בגיל צעיר יותר".
אחרי כמה דקות עזבתי את הבית בדממה, כאשר שמעתי מחדר המדרגות שהדיון נמשך. אבא שלי התקשר אלי עוד לפני שהגעתי לדירה כדי להתנצל בשמה של אמא וגם הבוקר חיכו לי הודעות ממנו שנשלחו בחמש בבוקר, הוא ניסה לומר שהיא לא התכוונה לפגוע ואמרה את דעתה מדאגה.
כתבתי לו חזרה:
"אני יודעת.
אלא שהיא אומרת שאני צריכה למצוא בן זוג - כשכבר יש לי אחד.
והיא אומרת שאני צריכה להפסיק לנסוע ובמקום זאת "להתביית" כאילו דבר אחד בא על חשבון השני.
והכי מעצבן- שבמקום לומר את דעתה, היא מנסה לכפות אותה עלי."
בדרכי לעבודה קיבלתי שיחה ממנו שבה הוא הפתיע לרגע קט כשאמר שדיבר עם אמא ואמר לה ש"אני ילדה גדולה" ושהם לא יכולים לקבוע לי כלום ושגם במקרה שארצה להתחתן עם פיץ הילדים בסה"כ יהיו יהודים. כמעט התרגשתי על ה-כמעט קבלה של פיץ שנאמרה בחצי פה, עד שהוא הוסיף "שאם הוא מכבד אותי כיהודיה הוא יכול ללכת לקראתי ולהתגייר". את הטיעון הזה הוא העלה בעבר ולמרות שהתחשק לי לומר לו כמו אז, שבאותה המידה אני יכולה לכבד אותו ולהתנצר, ראיתי את הרצון לפייס אותי כמחווה יפה וגם לא התחשק לי לפתוח איתו את קופת השרצים הזאת על הסעה מלאה באנשים שמנסים לגנוב כמה דקות של שינה.
וכאן סיפורנו מסתיים בינתיים.
מצד אחד, גיבורת העלילה היא ילדה קטנה שצריכה את האישור של אמא כדי לצאת לטיול שנתי.
מצד שני, היא בוגרת מספיק ובאספקטים מסויימים נחשבת כמעט זקנה, כך שלא ברור למה היא לא מתחתנת כבר (אבל לא עם בן הזוג שיש לה, אלא עם יהודי כשר. שומר מצוות - יתרון) ומשריצה ילדים. פה בישראל.
תקשיבי לנו.
תלכי בתלם.
תפסיקי לזוז.
תשבי במקום.
תפתחי רגליים.
תעשי לנו נחת.
תקשיבי לנו, לא לעצמך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה