ענייני בריאות

בשבוע שעבר הצלחתי להתגבר על פחדי וללכת לעשות בדיקת דם.
למעשה, כבר למעלה משנה ואולי אפילו שנתיים שאני רוצה לעשות בדיקה כללית כדי לראות שהכל תקין איתי.
חוץ מזה שמעקב זה כנראה אף פעם לא דבר רע, רציתי לוודא בעיקר שרמות הB12 והברזל תקינות מאחר שלפני כמה שנים עברתי לתזונה צמחונית וגם במוצרי חלב וביצים אני ממעטת. גם את רמות הסוכר היה חשוב לי לבדוק בעקבות ההיסטוריה המשפחתית ולכן ביקשתי גם A1C שנותנת אינדיקציה טובה יותר מאחר והיא משקפת ממוצע של חודשיים שלושה אחורה. בדיקת סוכר רגילה כמעט תמיד יוצאת לי לא טובה מאחר ועצם בדיקת הדם עצמה מכניסה אותי לסטרס שמעוות את התוצאות.

קישוא אחותי הודיעה בתחילת שבוע שעבר שהיא תהיה בשבוע חופש ושאלה את ברבורה ואותי אם מישהי פנויה באחד הימים כדי ללכת לבקר את סבתא בבית אבות. אז ביקשתי שתבוא איתי לעשות בדיקת דם ואחרי זה נלך יחד לסבתא. היא הסכימה.
בבוקר הבדיקה שתיתי שלוש כוסות מים בבית ומאז שנכנסנו למרפאה ועד שהגיע תורי לא הפסקתי לשתות, משהו כמו שש או שבע כוסות נוספות. רגע לפני שהגיע תורנו, אדם מבוגר זרק "אני רק שאלה" ונכנס ללא תור מה שהוביל לדו שיח שדי מהר עלה לווליום גבוה והסתלקות שלו החוצה.
ואז כאמור, הגיע תורי. נכנסתי פנימה ברגלים כושלות בלווית קישוא.
"אני מקווה שהאדון שהיה פה לפני לא עצבן אותך"
האחות הופתעה מההערה "לא... למה?"
"אה יופי, לא הייתי רוצה שתוציאי את העצבים שלך ממנו עלי"
הצלחתי להצחיק אותה "אל תדאגי צריך הרבה יותר מזה בשביל לעצבן אותי".
הסברתי לה שפשוט קשה לי עם בדיקות דם ומחטים ובין רגע היא הפכה לאדם מאוד סבלני ונחמד. כשביקשתי רגע לשים אוזניות עם מוזיקה לפני שמתחילים והיא ביקשה שאפעיל את המוזיקה דרך הספיקר והתחילה לשאול אותי שאלות על השפה ואמרה שהשיר דווקא מוצא חן בעיניה (מתוך קדם האירוויזיון הפיני של 2020. מדובר בטראש איכותי במיוחד).
בסופו של דבר, הבדיקה כמעט ולא כאבה וגם הצלחתי להתנהג כמעט כמו אדם בוגר. הידד!

אחרי התאוששות קצרה של קפה ומאפה הלכנו לבקר את סבתא.
היא לא ממש שמה לב שהיינו שם ולדעתי גם לא ממש זיהתה אותנו למרות שקישוא ניסתה בכל זאת לשאול אותה מי היא ומי אני. סבתא ידעה לומר שאחותי היא הבת של... ואז התאמצה להזכר של מי. לי היא הדביקה מספר ביקורים בעבר את השם קרולינה. בפעם הראשונה זה הצחיק אותי מפאת האקזוטיות של השם אך כשהיא חזרה על השם בביקור שלאחר מכן התחלתי לתהות מי אותה קרולינה. חודשים לאחר מכן דוד שלי נזכר ששמע שפעם הייתה לסבתא שלי דודה עם שם כזה. אולי אני דומה לה.כשחושבים על זה, זה מפתיע שסבתא שלי לא ידעה לומר על אחותי שהיא הבת של הבת שלה, אותה בת שמגיעה כמה פעמים בשבוע לבקר אותה אבל כן זכרה את הדודה שלה שמעולם לא שמעתי עליה ושבטח נפטרה לפני לפחות חמישים שנה.

חוץ מסבתא שלא ממש הייתה תקשורתית בביקור הזה, שתי נשים אחרות משכו את תשומת לבי.
הראשונה היא דיירת אחרת של בית האבות שישבה במיקום כזה שבכל פעם שהפנתי מבטי לסבתא בעצם עמדתי עם הגב אליה. בתחילה לא שמתי לב אליה במיוחד אבל פתאום הרגשתי משיכות בכנף הג'קט שכרכתי סביבי. כשפניתי אליה היא ביקשה משהו ברוסית אבל לא הבנתי. נראה שהדבר היה לה דחוף כי היא המשיכה לבקש ואת קריאות ה- "דייבצ'קה" שמעתי גם כאשר פניתי לסבתא ואליה הפנתי את הגב. הבעיה הייתה שאף אחד בצוות באותו הרגע לא מבין רוסית. היה לה מבט צלול ונראה שהבינה מה היא מבקשת. בתחילה היה נדמה לי שהיא רצתה שאזיז את כסא הגלגלים שלא קרוב ליותר לשולחן וכך עשיתי אבל המשיכות בג'קט והבקשות לא פסקו אז נאלצתי לסמן לה עם הידיים שאני לא מבינה את כוונתה. כשהתרחקתי ממנה לכיוון היציאה קריאות ה-"דייבצ'קה" שלה הפכו רמות ונואשות יותר והצליחו לשבור לי את הלב.

האישה השניה שמשכה את תשומת לבי היא מפעילה ששמה מוזיקה, שרה וחילקה לדיירים תמונות של חנוכיות וסביבונים. היא ראתה את המצוקה שלי מול הדיירת דוברת הרוסית ואמרה לי שזה בסדר ושלא אתייחס. היה קשה שלא. 
בין השירים היא דיברה איתנו ושאלה אם אנחנו הבנות של *שם של אמא שלי* וכשאמרנו שכן היא החמיאה לה 
"תדעו לכן, יש לכן אמא צדיקה. איזה כיבוד הורים! אני רואה אותה מגיעה לפה כמעט כל יום גם כשקשה לה ויושבת ככה עם סבתא שלכן ומאכילה אותה בסבלנות כזאת... כולנו יכולים ללמוד ממנה". למרות שיש לי הרבה ביקורת ומשקעים מול אמא שלי, זה דבר אחד אצלה שהוא מדהים בעיני.
לפני שהלכנו, החלפנו עוד כמה מילים עם המפעילה. אמרתי לה שהפעלות כמו שהיא עושה היא יכלה לעשות בגן ילדים וזה ודאי היה נחמד יותר "נכון" היא אמרה "כי עם ילדים זה הולך ככה" וסימנה עם כף ידה שיפוע עולה "ובבית אבות זה ככה" וסימנה עם היד שיפוע יורד. למרות הנימה המעט פסימית של השיחה, היא הציעה שננסה בכל זאת להוקיר את הרגעים עם סבתא למרות מצבה, להכיל את הקשיים שלה ולהנות איתה ברמה ובמקום שהיא נמצאת בו. 
אלו עצות טובות אך לא פשוטות ליישום. אשתדל בכל זאת.

תוצאות בדיקות הדם חזרו די מהר.
הממצא הכי בולט הוא שיש לי מחסור משמעותי בברזל (טווח תקין של פריטין בדם עומד על 10-150 ננוגרם למיליליטר. לי יצא 2.9). שיחת הבירור עם הרופא הסתכמה במרשמים ובקשה שאחזור על הבדיקה עוד חודשיים, הפניה לדיאטנית קיבלתי רק אחרי שהתעקשתי שכדאי גם לבחון את הכיוון הזה.
 יכול להיות שהעייפות שהתלוננתי עליה כאן לא פעם והקושי להתעורר מושפע מהחוסר הזה? באיזשהו מקום, אני מוצאת את העניין הזה מעודד, כי נדמה לי שאפשר לפתור את העניין בצורה פשוטה יחסית. 


לפני שבוע פיץ שלח לי הודעה - אבא שלו הובהל לבית החולים אחרי שאמא שלו מצאה אותו מתקשה מאוד לנשום. שאלתי אם הוא נוסע אליהם והוא אמר שלא היום. אמרתי שבמקומו הייתי מוותרת על משמרת הלילה שלו ונוסעת אליהם אבל הוא חשב אחרת ממני.
ביום המחרת הוא כבר התקשר אלי תוך כדי נהיגה ושמעתי עליו שהוא נסער עד כדי שאמר מפורשות שאביו גוסס. הוא נתן עוד פרטים על איך שאמו מצאה אותו וזה נשמע רע מאוד ואמר שהיה אתמול בהכחשה בנוגע לחומרת מצבו.
כשהגיע לבית החולים עדכן שאביו נמצא בטיפול נמרץ ונראה שהצליחו לייצב אותו במידת מה כי מהסיפורים שלו הבנתי שלפחות חלק מהזמן אביו היה בהכרה. בשלב הזה גם אחיו ואחותו הגיעו מעבר לים כדי לתמוך ואתמול גם אשתו והילדים של אחיו הצטרפו.

אביו סובל שנים מבעיות בריאות ולפי פיץ זה הגיע למצב שאחת לכמה חודשים הוא הגיע לבית חולים כדי לנקז לו מים מהריאות, כך היה גם בביקור האחרון שלי שם בקיץ. 
פיץ צריך תמיכה ובהתחלה גם ביקש מפורשות שאגיע לשם ואחרי כן אמר שהוא יודע שההגעה לשם היא לא פשוטה ואמר שאני לא חייבת להגיע. 
כמובן שאני רוצה להגיע ולתמוך בו בזמנים הלא פשוטים הללו.
העניין הוא שההורים שלו גרים החלק מרוחק וכפרי של המדינה, מרחק כמה שעות נהיגה משדה התעופה המרכזי של עיר הבירה. פיץ הציע בתחילה שהכי פשוט אם אנחת בשדה התעופה המקומי שנמצא כעשרים דקות נהיגה מהם. הבעיה היא שלהגיע לשם מישראל פירושו לפחות שני קונקשנים וטיסות של יום שלם כמעט.
יתכן שהפתרון הכי טוב יהיה טיסה עם קונקשן אחד אל עיר הבירה, ומשם שאטל אל הרכבת ונסיעה של שלוש ומשהו שעות עד אליו. 
הבעיה הנוספת היא האם לקבוע טיסה חזרה? אני לא יודעת כמה זמן אני עומדת להיות שם. ואיך זה מסתדר עם העבודה? 
אביו כבר לא ממש בהכרה ושהרופאים מתכננים להעביר אותו להוספיס ברגע שיתפנה שם מקום.
אני חושבת שאסגור את הפרטים מחר עם המנהל שלי ואתארגן על טיסה לימים הקרובים, כבר קניתי חנוכיה פשוטה ונרות לקחת איתי לשם.