סוף עצוב

לצערי ההמשך העגום לפוסט הקודם הגיע מהר מהצפוי. 

פיץ בילה את ליל האתמול עם אביו כאשר סיפר שככל הנראה יוציאו את אביו בקרוב מטיפול נמרץ להוספיס.
היום התכתבתי איתו בשעות אחר הצהריים, בהן הוא אמר שהוא לא נראה טוב ויתכן וזה עניין של שעות עד שהבלתי נמנע יגיע. 
לאחר כשעתיים הוא התקשר. הייתה לי תחושה לא טובה אבל הקול שלו נשמע כרגיל בשניות הראשונות.
"יש לי בשורות רעות... אבא הלך לעולמו".

הוא סיפר שכבר שאמו והוא הגיעו בבוקר הם הבחינו שאביו נראה הרבה פחות טוב בהשוואה ללילה ועורו קיבל גוון אפור. במהלך ביקורם, אמו התלוננה שהחדר בו שהו הוא די חם ופיץ החליט ללכת להביא להם מים. כשחזר אמו הבחינה שבעלה פתאום מתקשה מאוד לנשום והיא הלכה באינסטינקט לחפש אחות או מישהו שיעזור לו אבל עד שחזרה עם האחות, לא נותר לה אלא לומר שהיא מצטערת ושהוא כבר לא איתנו.

הופתעתי מזה שפיץ מספר את הסיפור בקול יציב יחסית, חששתי שהוא בהכחשה. במיוחד העניין בלט כאשר הבעתי את תנחומי והוא בחר לתאר את השבוע האחרון כ"לא פשוט". כשהוא המשיך לספר לי עוד פרטים ואני עצמי התחלתי לדמוע ושאלתי איך הוא מסוגל לספר את כל זה בקול יציב הוא הבטיח לי שאתמול כשאמו והוא שבו מבית החולים הם בכו כהוגן.

המונית שתקח אותי לשדה התעופה תחכה לי למטה בעוד שעתיים ואני עוד לא ארזתי כלום. 
צפויה לי טיסה עם קונקשן, שאטל אל תחנת הרכבת ואז נסיעה של למעלה משלוש שעות עד שאגיע אל התחנה הקרובה אל הוריו של פיץ. למשפחה צפויים כמה ימים לא קלים ובמיוחד עם המעבר החד לחג המולד שיגיע מיד לאחר הקבורה.