כזכור, הסופה לא הייתה תוםעת הטבע העצמתית היחידה שחווינו כאן. בזמן רעידת האדמה, הוא אמנם ישן, אבל אני הייתי במשמרת לילה, ערה ובטוחה שאני חווה התקף לב.
שלחתי לו הודעה כדי לוודא שהוא בסדר אבל הוא כמובן ענה לי רק בבוקר ואמר שלא חש בדבר. אמנם הוקל לי מאוד ובכל זאת קצת כעסתי על עצמי שלא הסברתי לו מה הנוהל במקרה של רעידת אדמה או טילים מעזה וגם לא אמרתי לו מה מספרי הטלפון של המשטרה, מד"א או מכבי האש.
חוץ מאיתני הטבע, הצלחנו למצוא זמן גם להנות.
אחרי משמרת הבוקר של שבת שעברה פגשתי אותו לבירה בבר המקומי ובדרך חזרה קינחנו בקוקילידה וגלידה ישראלית נוספת שהוא לא הכיר והוא כצפוי אהב את שתיהן. בסופש האחרון פגשנו את ידידי החנון עמו נסענו לפריז לא מזמן וצפינו בסרט "בבילון". היה מוצלח אבל ארוך הרבה מעבר למצופה.
גם בדברים היותר שגרתיים אנחנו מצליחים להנות.
למשל, troubleshooting משותף של תקלות שצצות בבית או שני תורים רפואיים שלי אליהם הוא התלווה אלי. מהביקור השני אפילו יצא לנו מזה עצירה לארוחת צהריים טובה וקניות בדקטלון האהובה עלינו.
כשאני בעבודה פיץ מצליח להעסיק את עצמו בתרגול בעברית, צפיה באירועי ספורט חשובים בפאב (אליו הוא צועד ברגל- 6.5 ק"מ לכל כיוון!) ולי תמיד נעים ונחמד לחזור לבית שבו מישהו מצפה לבואי. במיוחד אחרי שהקבוצה שלו מנצחת 😁
אם אהיה כנה לחלוטין, אאלץ להודות שלא הכל תמיד ורוד. היה לנו ריב די גדול לפני כמה ימים. המרחק בו אנו נמצאים זמן כה רב, ההתלבטויות, משיכות הזמן והמכשולים שבדרך מייצרים המון מתח שאמנם קל לשכוח כאשר אנו יחד, אבל הם בהחלט שם ונוטים לצוף לעתים קרובות ולגרום לפיצוצים. יהיו לנו שיחות ותכניות פעולה נוספות בקרוב ללא ספק.
ומה הלאה? בשבועות הקרובים יש תכנון לרדת לאילת, ולרכוש שם לפטופים נטולי מע"מ על הדרך. גם ההורים שלי הפתיעו והביעו רצון שנצא כולנו יחד לאיזה בית קפה. אני מוכרחה להודות שזה נחמד מצדם במיוחד לאחר שכולם כבר חוו את המורכבות והמבוכה של פערי השפה.
נקווה שימשיך להיות נחמד ונעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה