סיום מחצית ראשונה

שארית הביקור של פיץ בארצנו הקדושה המשיכה בצורה חלקה ומהנה כפי שקיוויתי ואף יותר.

יום הולנטיינז תפס אותנו כאשר אני בין שתי משמרות לילה אבל פיץ לא ויתר על ציון היום והפתיע עם זר צבעוני ויפה שחיכה לי בדירה אחרי לילה מפרך. אני חושבת שזה קרה חלקית מהצלקות שאולי גרמתי לו בנושא בשנים עברו, אבל נראה שהוא באמת פשוט ניסה לשמח אותי. 

המשך אותו השבוע עמד בסימן משפחתי.

ביום חמישי קבענו להפגש הורי, אחיותי והגיס בבית קפה בקניון. בפועל, קישוא אחותי שהייתה בכוננות הוקפצה לעבודה ובעקבותיה הגיס החליט שהוא לא יגיע לבד. למרות שהם שניהם חסרו, ישבנו כולם בצוותא כאשר אמי כרגיל חצי בעולמה ולא מתקשרת, אבא שלי עם בדיחות הקרש שלו בעברית שלא מיתרגמות בכל מקרה ופיץ אחד שמנסה להשתלב למרות פערי השפה. 

נקודת האור כאן הייתה אחותי הברבורה, שלמרות חוסר הנוחות שלא באנגלית השתדלה מאוד לשתף את פיץ ולשאול אותו שאלות על החוויות שלו בארץ והתעניינה בהשוואות לארץ השיכורים. פיץ שמח על השיחה איתה ואפילו החמיא לה על השיפור, במיוחד אחרי שבמפגשם האחרון בקושי דיברה.

בהמשך הלילה הברבורה הציעה בקבוצה של שלושתנו שנפגש בהמשך בהרכב של אחיות, גיס ופיץ בלבד.

כולנו נעננו ברצון. האמת? שיחקה אותה הברבורה שהציעה דבר כזה, למרות שבשיחתנו הפרטית הביעה אי נוחות מכך שהיא היחידה שתבוא בלי בן זוג.

המפגש הזה כבר היה באווירה יותר קלילה וחברית.

נפגשנו במסעדה בוייב איטלקי ושידועה בקוקטיילים המוגזמים שלהם. פיץ ואני הגענו מחוייכים אחרי קוקטייל אחד במקום אחר. סה"כ היה ממש מוצלח וכולם נהנו מהחברה הטובה והאווירה.

חוויה מוצלחת נוספת הייתה כאשר ירדנו לאילת בסופ"ש האחרון של פברואר. נסענו לשדה כמה שעות אחרי שסיימתי משמרת לילה והגענו לעיר הדרומית בטיסה מאוחרת של יום חמישי. אחרי שהתמקמנו במלון יצאנו לצפות במשחק כדורגל בפאב ומשם חזרנו לשינה טובה. 

בשישי בבוקר הזמנתי בהתרגשות צלילת רענון ואז יצאנו לאייס מול ולחנויות הקרובות כדי לערוך סקר שוק עבור פלאפון לפיץ כאשר בין לבין רכשנו לי חולצה וג'ינס ופיץ מצא לעצמו חולצה של הקבוצה שהוא אוהד שהיא גם במידה שלו וגם זולה יותר מאשר בחנות הרשמית בה הפריט חסר מהמלאי בחודשים האחרונים. שמחתי בשבילו ממש.

שבת בבוקר עמד בסימן צלילה. 

פיץ ליווה אותי למועדון הספורט והקשיב יחד איתנו להסברים בנושא בטיחות לפני שהקבוצה שלי ואני פנינו למים.

לצערי, הצלילה לא עברה חלק, למרות שהצלחתי לאזן את עצמי בעומק בצורה טובה בהשוואה לצלילות קודמות בהן לתחושתי עליתי יותר מדי מעלה ומטה. הסיבה לכך הייתה שתחתית הים העמיקה בתחילה בצורה מדורגת ופתאום העמיקה מאוד באחת. הפתאומיות הזו, יחד עם הלחץ באוזניים ובאף שקצת היתקשתי להפטר ממנו, גרמו לי להילחץ מה שגרם לי לנסות לסמן למדריך שאני לא ממשיכה. הוא כמובן לא הבין אותי כי לא השתמשתי באף סימן מוסכם חוץ מהרצון לעלות.

למזלי, העוזר של המדריך נשאר לידי מאחורי כולם לכמה דקות והצליח לסמן לי בידיו ובתנועות גדולות ואיטיות לנשום, להרגע ולהתקדם לאט. זה הצליח.

בסוף צלחתי את צלילת הרענון אבל יצאתי בתחושה מבאסת. מאוכזבת מעצמי על הפאניקה שחוויתי ועייפה מסחיבת הציוד הכבד, החלטתי שלא המשכתי לצלילה נוספת כפי שתכננתי בהתחלה. בהמשך היום לאחר ששבו אלי כוחותי החלטתי שאחזור בחודשים הקרובים להשלים כוכב שני. פיץ אמר שהוא גאה בי שהרצון שלי להמשיך לא נעלם על אף הפחד שחוויתי. 

את המשך הנופש השמשי באילת בילינו בהליכות בשמש, בילוי זוגי בסנוקר, אוכל טוב וכמובן רכישת פלאפון לפיץ ולפטופ לשנינו. חזרנו למרכז מאובזרים ומרוצים. 

בין היציאות והבילויים הנעימים שסיפק לנו החודש של פיץ בארץ, נפגשנו לא מעט עם מערכת הבריאות. על בדיקת דם אחת ובדיקה רפואית נוספת כבר סיפרתי קודם. חוץ מאלה, הייתה בדיקת AMH בבית החולים שהייתה מכאיבה וגם התוצאות שלה נראו מדאיגות על פי חיפוש קצר בגוגל. בעקבות התוצאות נקבע מפגש מעציב ומדאיג עם רופא מומחה שאישר לי שהמליץ לי בחום להתחיל בשימור פוריות (וגם אז, בעיות נוספות עלולות לגרום לי לבעיות נוספות בהריון עתידי). התוצאות כנראה היו עד כדי כך גרועות כי יתכן שאני זכאית למימון על חשבון הקופה. לא הבנתי אם הבשורה הזו אמורה לעודד אותי או לבאס אותי. בנוסף, היה רופא עור שהעמיס עלי כמות תרופות שלא היו מביישות סוחר סמים. 

בצד הבריאותי החיובי- השתמשנו במנוי הזמני למכון הכושר לא רע ואני שוקלת להירשם באופן קבוע בהמשך. 

ביום שישי פגשתי את פיץ אחרי העבודה בתל אביב. 

נהננו מארוחת בוקר טובה בשמש, קינחנו בגלידה ופנינו לקנות אוכל מוכן לשישי בשוק האוכל של דיזינגוף. אספנו גם יין ולחם ופנינו חזרה לדירה. 

אחרי שנ"צ קצר התחלנו לארוז אך עצרנו כדי להנות מארוחת שישי אחרונה בארץ. בתכנון המקורי קיוויתי להמשיך לנקות את הדירה וגם ללכת אל הדודה אצל הדודה לביקור קצר.
נדמה לי שכבר כתבתי בעבר שלא ביקרתי אצל הדודה כבר כמה חודשים אך אחרונה החלטתי שאני חייבת קלוז'ר מולה ומול בן הדוד אחרי מה שהיה בקיץ.

פיץ הציע שאני אלך והוא ימשיך לסדר וכך היה.

את הקלוז'ר שלי לא ממש קיבלתי, אבל אולי יש שם התחלה של משהו, בכל מקרה, לא נשארתי שם יותר מדי זמן. 

חזרתי לשני תיקים ארוזים ודירה נקיה ותוך דקות כבר היינו על המונית שלקחה אותי לשדה.

כמעט חצי יום בדרכים ובשחקים והנה, הגענו לארץ השיכורים ולדירתו של פיץ, להתחיל את החלק השני של חופשנו המחולקת. הפעם, אני זו שבחופש והוא זה שילך לעבודה.