במקום, ניצלנו הפוגות קצרות של שמש שכן הצלחנו לנצל.
כמה שעות של טיול ליד התעלה בשעות אחה"צ ויום אחר של פעילות ספורטיבית קלילה וביקור במרכז מבקרים של מפעל אלכוהולי מקומי. היה נחמד.
בין לבין נהננו מזמן משותף מול המרקע.
בגזרת הסרטים הלכנו על קלאסיקות- "האזרח קיין" שהיה חדש לשנינו (למרות שפעם מזמן מישהו הרס לי את הסוף ולכן ידעתי מההתחלה את התשובה לשאלת ה-רוזבאד) ו-"12 angry men" האהוב על פיץ שהיה מוצלח.
בגזרת הסדרות, צפינו במיני סדרה המדוברת Unorthodox (מורדת), שמספר על הקשיים של בחורה צעירה יוצאת קהילת סאטמר. עזרתי לפיץ בהשלמת מידע כמו למשל, הסבר על העירוב הקרוע, על המקוה והסבר על למה אחת הדמויות ירקה בגועל כשחשבו שהיא מישראל. הוא מצדו הביע לא מעט עניין בנעשה (או כמו שחברה אמרה כתבה לי "הוא עוד שניה מתגייר לך"). נאלצתי להזכיר לו מספר פעמים שמדובר בקהילה קיצונית ולא מייצגת.
התחלנו וסיימנו בנשימה עצורה את Mare of Eastown הבלשית שהייתה מצויינת ומלאת תהפוכות.
בין לבין כשרצינו משהו קליל, צחקנו מול פרקים של "הנני" האהובה.
שלשום נסענו לבית אמו כדי לאסוף אותה למלון הקרוב לבית החולים, בו היה לה תור למחרת הבוקר.
נהננו מארוחת ערב טובה ואחרי שהיא עלתה לנוח בחדרה פיץ ואני יצאנו לטיול רגלי קצר בעיר.
למחרת היום יצאנו כשעה לפני התור וכשראיתי שהכבישים פנויים יחסית, חשבתי שנגיע ממש מוקדם. בפועל, התורים לחניון נראו עמוסים מאוד, אז אמא שלו ואני ירדנו בכניסה לבית החולים ופיץ המשיך לחפש חניה.
שתינו קצת אבדנו בדרך וגם חיכינו כחצי שעה שהעברנו בבונדינג נשי, כולל השאלה המתבקשת "אז מה התוכניות שלכם לטווח ארוך? אני מקווה שזה בסדר שאני חטטנית". צחקתי קצת בלב, והסברתי לה שזה ממש לא חטטני ושההורים שלי כבר עומדים בבית עם סטופר בהמתנה לנכדים.
עוד אנקדוטה שהצחיקה אותי הייתה כשסיפרתי לה קצת על אחיות שלי והיא שאלה לשמותיהן אותם היא לא הצליחה לבטא (במיוחד לא את השם של אחותי הצעירה שיש לה צ' בשם) ואז את ההורים שלה- שם היא נתקעה ב-ח' בשם של אמא שלי. השם של אבא עובר חלק גם בארץ השיכורים ואכן נראה שרווח לה שלפחות שם אחד במשפחתי הוא סימפטי וכזה שהיא מסוגלת לזכור ולבטא.
הבדיקה שלה ערכה עשר דקות סה"כ ופיץ המסכן מצא חניה רק כשכבר היינו בדרך החוצה.
אמא שלו נשארה לנוח מעט ברכב בזמן שפיץ ואני יצאנו לסיבוב קניות קצר בעיר בו קניתי צעיף מתנה לסבתי לכבוד יום הולדת שיחול מחר.
בדרך חזרה עזרנו לנשנש משהו ואז לראשונה פיץ שבר את הפסקטריאניזם שדבק בו מאז נחת בארץ. הוא סיפר לאמא שלו שהוא הרגיש שירד במשקל בתקופה הזו ושהוא חטוב יותר. הוא לא חושב שימשיך לדבוק בדיאטה הזו אלא שיצמצם את כמות הבשר שהוא צורך וזו לא הייתה גבוהה מלכתחילה.
כעת אני מחכה לעליה למטוס.
הפרידה הייתה לא נעימה ועצובה כתמיד, במיוחד אחרי חודשיים מהנים של יחד ולמרות זאת ניסינו להזכיר לעצמנו שיש לנו תקווה וציפיה למפגש מחודש וממושך בתוך כמה חודשים. בין לבין, יש לנו פגישת זום עם עו"ד לענייני הגירה בעוד שבוע וחצי ולא מעט בדיקות רפואיות בחודשים הקרובים בענייני גניקולוגיה ופוריות כדי להבין איפה אנחנו עומדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה