העדכון האחרון פורסם רגע לפני כניסה לסבב שאיבה נוסף בערב יום כיפור. חברתי הארלם הצטרפה אלי אז, והנוכחות שלה בהחלט הנעימה את האווירה. הפעם הזאת הייתה מעט יותר מוצלחת מהפעם הקודמת, כאשר שאבו ממני שש ביציות והקפיאו חמש. סה"כ, שמונה ביציות בפריזר.
יומיים אחרי השאיבה התחלתי לקחת כדורים לקראת הסבב הבא שהתחיל היום וזו תהיה ההזדמנות האחרונה להקפאה לפני נסיעתי לארץ השיכורים, שתקרה בעוד שלושה שבועות.
צום יום הכיפורים עבר בקלילות יחסית. בערב החג אמנם חשתי עייפות גדולה בבית הכנסת, אחרי יום שהתחיל מוקדם וכלל הליל כירורגי בטשטוש, אבל בהמשך ביליתי בחברה טובה אצל הדודה והנדלניסט עד לשעות הלילה המאוחרות, כולל משחק קטאן מהנה.
יום הכיפורים עצמו התחיל עבורי עם יקיצה בשעה ארבע אחה"צ.
התלבשתי בזריזות והלכתי שוב לבית הדודה, שם שיחקתי איתה ועם הנדלניסט רמי קוב. אחרי שעה בערך המשכתי לבית הכנסת לנעילה. סה"כ, הצום לא היה קשה מדי ונהנתי מחברת המשפחה.
גם את ערב סוכות ביליתי אצל הדודים. כשהגעתי סבתא שלי כבר הייתה שם והמתינה בסבלנות על הספה, ואז, תוך כדי המתנה גיליתי שאורחים נוספים צפויים להגיע- צ'ץ' והוריו יחד עם אחיו הבכור, אשתו וארבעת ילדיהם.
על אשתו של בן הדוד סיפרתי מעט בעבר.
לאחר המתנה די ממושכת, במיוחד עבור סבתא שלי, כל החמולה הגיעה וכולנו התקבצנו בסוכה.
האווירה הייתה טובה והאירוע היה מוצלח סה"כ למעט תקרית אחת מתמשכת שהעיבה על מצב רוחי.
מעט אחרי קידוש, תפסה אותי אשתו של בן הדוד כששתינו בדרך לנטילת ידיים ושאלה בצורה די ישירה מה קורה עם פיץ ואיתי. אמרתי שהכל בסדר. היא המשיכה לשאול שאלות, אבל אמרתי שאדבר איתה על זה אחר כך. היא התעקשה על תשובות ואני התעקשתי על אחר כך.
בתחילת הסעודה, דודי (אביו של צ'ץ') שאל מתי אני נוסעת, ואמרת שבסוף החודש. אשתו של בן הדוד מיד התעוררה ושאל לאן ולכמה זמן, ועניתי. חשבתי שהיא עשתה את הקישור, אבל כנראה שרק באופן חלקי.
כשהמשיכה להעלות את נושא הזוגיות שלי עם פיץ, היא כבר פחות חיכתה לתשובות ויותר קפצה למסקנות. זה התחיל במונולוג על זה שחבל שאני מבזבזת את השנים הכי יפות שלי בהמתנה לו, שאני צריכה לחתוך את הסיפור הזה חד וחלק ובכלל היא שמעה שבת כהן שהולכת עם מישהו שאפילו לא יודע כמה משניות זה עלול להגמר באלמנות או בשבר ביחסים. מצד שני, אמרה שהכי חשוב זה לעשות ילד כי אז הלחץ מהשעון הביולוגי יורד, וגם אם אמצא זוגיות אחר כך זה בסדר. בהמשך היא כמעט פקדה עלי לסיים את הסיפור הזה כשאני שם ומיד לסור לבנק הזרע הקרוב למקום מגורי.
ואני? בעיקר עמדתי בשתיקה והייתה קצת בשוק מההחלטיות שבה היא פלטה את כל השטויות הללו ומרשימת ההוראות שקיבלתי.
כלומר, למה לי לנסוע למדינתו, אם יש לי כוונה להפרד ממנו, ואז להתקע שם עוד שנה? לא ברור לי. האם המסקנה המתבקשת היא לא שאנחנו במקום טוב ביחסים?
לא הבנתי את החשיבה שלה בכלל.
ההסבר המתבקש היחיד הוא שהיא פשוט החליטה עבורי מה עלי לעשות כפי הבנתה בלי קשר למציאות.
גם המילה "הבנתה" היא מאוד לוקה בחסר במיוחד מאחר ולא אמרתי כלום.
לקראת סוף הערב, הדודה תפסה איתי כמה מילים כשעזרתע לפנות כלים ושאלה אם אני בסדר, עניתי שכן. היא אמרה שהיא העריכה את השקט שלי בזמן ה"מתקפות" של אשב"ד והיא במקומי כנראה שהייתה עונה לה במקום. אמרתי שלא התרגשתי ממנה ושלדעתי המסקנות שהיא קפצה אליהן שגויות לחלוטין כי כאמור, לא הייתי טורחת לנסוע לשם לשנה אם הייתי חושבת על פרידה.
השיחה המשיכה עם הדודה על נושא מיסוד הקשר ודווקא מולה הרגשתי יותר בנח לשתף שאני לא יודעת איך יראה אירוע כזה כי הוא לא יהיה בהובלתו של רב אבל גם לא של כומר ובכל מקרה, לצערי הרב, אני לא יודעת אם יש טעם בכלל לעשות אירוע מאחר שלתחושתי אף אחד לא באמת ישמח בשמחתי ואירוע שכזה יהיה מלא בעיקר בחיוכים מזוייפים.
היא טענה שהיא תשמח ותגיע לכל מקום בו נבחר לקיים אירוע... ואז מישהו נכנס למטבח והשיחה נפסקה.
למחרת בצהריים הלכתי לבקר אצל ההורים של צ'ץ', לאחר שהוא הזמין אותי לסוכתם.
למעשה, התלבטתי זמן מה אם להגיע, כי מצד אחד שמחתי לעוד זמן משפחה בזמן הקצר שנותר לי עד הנסיעה ומצד שני, חלחלה בי ההבנה שבעצם אני כן יש בי מידה של כעס על הדברים שאשב"ד חזרה ואמרה בערב ולכן הרגשתי שעלי לענות לה הפעם, אבל לא רציתי שזה יגרור תחושה לא נעימה או ריב.
לבסוף, הגעתי מאוחר, בשלב שהם כבר סיימו לאכול בסוכה, ובכל זאת נשארתי שם קצת לפטפט.
אצל הדודה והדוד היו גם צ'ץ', הבן הבכור עם אשתו וילדיו וגם הדודה והנדלניסט שהתארחו. הבן האמצעי של הדודה והדוד הצטרף גם הוא בהמשך.
כמעט מיד בכניסתי, אשב"ד חצי שאלה בחצי חיוך "יכול להיות שאני חייבת לך התנצלות על אתמול, לא?". לא הבנתי את הטון. אבל המשכתי להגיד שזה בסדר.
היא המשיכ, אולי בנסיון הצדקה עצמי, ואמרה שלדעתה דווקא היה לנו אחלה דיאלוג אתמול "דיאלוג... אחת מאיתנו בעיקר דיברה והשניה בעיקר הקשיבה" עניתי ושעמתי צחקוקים מהדודה.
אשב"ד שכנראה ממש גרועה בלהבין רמזים ולעצור בזמן המשיכה למלמל ספק לעצמה וספק לבעלה שישב לידה "... וזה פשוט כי זה נורא מעצבן אותי שהוא מבזבז לה ככה את הזמן... אלה השנים הכי יפות שלה שהוא לקח ולא יחזרו"
"הוא לקח... הוא עשה... הפכת אותי למאוד פאסיבית בסיפור הזה". אני כבר לא זוכרת מה היא ענתה.
חוץ מהקטע הזה, היה דווקא מפגש נחמד. עם בן הדוד האמצעי לא דיברתי הרבה זמן, האווירה הייתה נחמדה וצ'ץ' הוציא ליקר שקדים מתוק וכולנו הרמנו כוסית לרגל ארבעים וחמש שנות נישואים שהוריו ציינו רק מספר ימים קודם לכן.
למחרת, באמצע יום עבודה לחוץ התקבלה שיחת טלפון מאשב"ד הבלתי נלאית ששוב חשה (בצדק!) שהיא צריכה להתנצל.
קיבלתי את התנצלותה כמובן ואחרי כן היא הזמינה אותי להגיע יום למחרת או מתישהו בהמשך השבוע אליה כדי להפגש עם מישהי שסיפרה לי עליה במהלך החג, חסידת חב"ד חדה שהיא ובעלה טענו שיש לנו חשיבה דומה ושכדאי לי לפגוש.
"אולי היא תתן לך עוד פרספקטיבה, עוד כיווני חשיבה..."
"אם יש לך אפילו קצת ספק ביחסים האלה אז אולי כדאי לך להמשיך לחשוב..."
"אבל אם תגיעי למסקנה שהוא האיש שלך כמובן שנהיה הכי שמחים בעולם בשבילך" וגם חזרה שוב על עניין הבת כהן שצריכה מישהו בקיא בלפחות מעט משניות ועל ההשלכות שעלולות להיות במידה ולא יהיה כך.
היא גם מאוד לחצה עלי להגיע היום, או מחר, היא תקבע לי פגישה איתה. אה, את עובדת? אז תחליפי משמרות.
בקיצור, היא ממש ממש עיצבנה אותי ואם שני קולגות לא היו לידי באותה העת, הייתי מתפתה לצרוח עליה דרך הטלפון כל עוד יש לי אוויר בריאות. גם כאן, למרות הרצון, זה נגמר בהדיפות שקטות יחסית מצדי.
הקולגות המקסימים שלי שאלו אם הכל בסדר בסוף השיחה כשראו את המצוקה על פני, ואני שיתפתי אותם במעט מהנאמר.
סטטיסטית- נשים חיות יותר מגברים ופיץ מלכתחילה מבוגר ממני בעשור, לכן לא מן הנמנע שאני עלולה למצוא את עצמי אלמנה יום אחד. זה עניין של סטטיסטיקה, לא של היחוס של אבי. ושוב- עצבן אותי שהיא חשב בנח פשוט לדחוף את האף שלה בכזאת בוטות ולנושא כל כך אישי.
למחרת קיבלתי שיחת טלפון מהדודה. היא שאלה לשלומי. שמעתי בנימת קולה שאולי ציפתה לתוספת שתגיע אחרי "הכל בסדר" אבל לא הוספתי. היא שאלה אם ארצה להפגש לקפה בהמשך השבוע, ואני שמנסה להנות כמה שיותר זמן בחברת אהובים שמחתי על ההזדמנות. קבענו למחרת לפני משמרת לילה.
המקום שנקבע בצורה ספונטנית היה אצלה בגג במקום בבית קפה רנדומלי בחוץ.
דיברנו על הא ודא ודי מהר, כצפוי, היא ניווטה את השיחה לחילופי הדברים שנאמרו בין אשב"ד לביני בשני המפגשים שלנו בחג.
סיפרתי לה שזה התחיל רגוע אבל שככל שהשעות עברו הבנתי שהמילים שלה הכעיסו אותי ושלמעשה הגעתי בחג אל ההורים של צ'ץ' במטרה להגיב לה. הדודה אמרה שאכן עניתי לה יפה. שיתפתי אותה גם בתוכן השיחה הטלפונית שהייתה ביום ראשון, על תוכנה מלא הניגודים והמבולבל ועל כמה שההגיון שלה עקום בעיני.
הדודה, בחצי סינגור, אמרה שהיא כנראה מגיבה ככה כי כל הסיפור הזה בא לה בהפתעה, עניתי שאשב"ד יודעת על פיץ שנים אחורה ובכל מקרה, לא החלפתי איתה מילה שנתיים, לכן אני לא מבינה מאיפה החוצפה לבוא ולנסות להשפיע עלי בכל מיני דרכים רק כי היא "מופתעת" מנושא שהוא בכלל לא עניינה. היא הסכימה איתי וגם גילתה לי שהיא אמרה לאשב"ד עוד באותו ערב שהיא מבינה שיש לה כוונה טובה אבל שהמעשים והדרך שבה היא פועלת עוד תדחוף אותי בדיוק בכיוון ההפוך.
אשה חכמה, הדודה שלי.
הדודה רצתה גם להמשיך את השיחה שנקטעה במטבח, כאשר גיליתי שלדעתי אף אחד לא ישמח בשמחתי.
שיתפתי בכנות שהתקרית עם אשב"ד רק חיזקה את הרעיון שפיץ ואני ניסע לאנשהו רק שנינו כדי למסד את הקשר, בלי להזמין אף אחד. בין כה וכה בארץ אין לנו אפשרות לערוך בארץ טקס שיהיה לו תוקף משפטי כלשהו, אלא רק מסיבה. אבל אם אף אחד לא ישמח עבורנו, מה הטעם בכלל באירוע מחא בחיוכים מזוייפים?
היא שאלה האם אני לא מכירה אף אחד שבודאות ישמח להגיע ולשמוח, עניתי שיש לי כמה חברות שכבר נתנו לי את ברכתן והודיעו שיגיעו לאירוע כזה, היכן שלא יהיה.
הדודה הוסיפה שהיא לא יכולה לדבר בשם כל המשפחה, אלא בשם בני ביתה בלבד וכולם ישמחו ממש להגיע ולחגוג איתנו ואפילו הפליגה בדמיון ואמרה שהיא כבר מדמיינת את סבתא מבקשת להסיע אותה לעשות שיער ואיפור לפני האירוע.
מעניין שהיא הזכירה את סבתא, כי היא והדוד הנדלניסט היו אולי שני האנשים היחידים במשפחה המורחבת שפשוט קיבלו את הזוגיות הזו בלי הערות געוולד.
הדודה הזכירה לי שהכי חשוב זה לשים את עצמי במרכז ולפעול כפי שאני מוצאת לנכון, ושאי אפשר לחיות את החיים בהתאם למה אחרים עלולים לחשוב. אם אני רוצה לעשות אירוע בארץ, (וגם אחד בארץ השיכורים, או במדינה קרובה אחרת עבור הצד של פיץ) כך צריך להיות בלי קשר למה שיחשבו ובין כה וכה מי שישמח בשמחתנו כבר יגיע לחגוג.
היא ממש נתנה לי את ברכתה ואפילו המשיכה להציע רעיונות לאיך האירוע יכול להראות.
יצאתי ממנה למשמרת הלילה בלב עולץ.
שמחתי על כך שלמרות שדעתה עלינו הייתה שונה בעבר, היא השתנתה.
שמחתי שהיא ראתה אותי ואת הסיטואציה הלא נעימה שעמדתי בה ובחרה לחזק אותי אקטיבית.
שמחתי שיש מישהו שיכול לשמוח איתי ובשבילי ורואה אותי כאדם בעל רצונות והעדפות ולא רק כאדם שאמור למלא יעוד דתי כלשהו.
ובעיקר, הרגשתי אהובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה