טיולולדת

טיול יום ההולדת שלי בשבוע עבר היה מהנה מאוד והיווה הזדמנות מצויינת לנשום אוויר אחר.

את היום הראשון התחלנו יחסית מאוחר, כאשר יצאנו מהדירה בשעות הצהריים לנסיעה הממושכת לצד השני של ארץ השיכורים, כולל עצירה לארוחת צהריים מאוחרת וקפה בעיירונת באמצע דרך. 

מקום הלינה הראשון שלנו היה במלון מפונפן יחסית לאלה שאנחנו מזמינים בד"כ, מחוץ לעיר ועם נוף נחמד לים. שמחתי להחנות שם לאחר שגוגל מפות החליט שבמקום לנהוג מסביב בכבישים פחות עמוסים, יהיה כמובן הגיוני לקחת אותי להרפתקאה מיותרת דרך רחובות עיר צרים ועמוסים בילדים שקופצים לכביש, נתיבי נסיעה שהופכים פתאום למקומות חניה ושאר סכנות שאתגרו את רמת הריכוז והעצבים שלי.

המעבר החד מהלחץ בנהיגה שכזו לחוף השליו שלאורכו פסענו דקות לאחר ההגעה היה דרמטי ואת המשך הערב המרגיע העברנו בהליכה והיכרות עם האיזור והנוף היפה. את פתיחת חגיגות יום ההולדת שלי ציינו מול הטלויזיה ועם חטיפים. 

הבוקר למחרת התחיל עם ארוחת בוקר מצויינת על רצועת החוף ומשם המשכנו רגלית אל תוך העיר. 

פיץ ואני לקחנו את הזמן וטיילנו בין ביתני השוק שהתפרש לו על הגשר שליד הנהר, נהננים מהריחות, המראות והביחד, כאשר בין לבין אני עונה לשיחות והודעות ממכרים וחברים שהתקשרו לברך. כשהגענו אל המדרחוב הראשי, נכנסנו לחנויות מעניינות ועצרנו ליד נגני רחוב מוכשרים עד שהגענו אל חדר בריחה שקיבל ציונים טובים אליו החלטנו להגיע בספונטניות ולראות אם יש להם חדר מעניין ופנוי ואכן היה להם.

את השעה שלאחרן מכן פיץ ואני ניסינו (וגם הצלחנו, עם תוספת זמן קטנה) לפרוץ כספת בנק.

פיץ חושב שאנחנו לא מאוד טובים במשחקים האלה, וזה נכון שלא פעם המפעילים מתערבים ומציעים לנו רמזים כאלה ואחרים. בכל זאת המשחקים הללו מהנים ואני שמחה שהוא זרם איתי פעם נוספת לאחת מההרפתקאות האלה. 

לאחר שברחנו עם השלל המדומיין שלנו, עצרנו לקפה ומאפה בפטיסרי עם עוגות יפהפיות וטעימות מאוד. 

אני הזמנתי טארטלט פטל ופיץ, חובב עוגות הגבינה, הזמין עוגת גבינה וטובלרון. הבחירה שלו נשמעה לי מתוקה להחריד אבל בפועל היא הייתה מתקתקה ונעימה ולקצפת מעל היה טעם ומרקם של קצפת טריה במיוחד. תענוג.

טעים ונעים עם עוגות וקפאין

הלכנו חזרה למלון כדי להנות קצת מהמתקנים שהוא מציע ונכנסנו לבריכה ריקה ורדודה יחסית של מטר וקצת.

תוך כמה דקות שמתי לב שלא רק שפיץ לא מנסה לשחות, הוא גם נמנע אקטיבית מלהכניס את הראש למים. זה המקום כנראה לעצור ולספר שהנסיון של שנינו במים הוא לא מזהיר.

לפני כעשר שנים, כשרק הגעתי לארץ השיכורים לראשונה, זכור לי שהוא לקח שיעורי שחיה. אני לעומתו, מעולם לא הייתי בשיעורים כאלה והמעט שאני יודעת למדתי מתצפית וחיקוי של אנשים אחרים, מה שהספיק לי כדי להגיע ליכולות של שחיית חזה מגושמת יחסית למרחקים לא ארוכים. 

ניסיתי לעודד את פיץ כשראיתי שהוא מרגיש מספיק בנח כדי לצוף וגם לשחות קצת גב, אבל די מהר הבנתי שזה חסר טעם. שנינו הבענו עניין בלקיחת שיעורי שחיה נוספים בעתיד הקרוב.

אחרי גיחה קצרה ומהנה לסאונה הרטובה והיבשה חזרנו לחדרנו כדי להתארגן לארוחת ערב חגיגית. 

שלא כהרגלי, לבשתי שמלת מקסי ללא שרוולים, סנדלי עקב ועגילים ארוכים. אני יודעת שפיץ תמיד מפרגן בהתלהבות בפעמים הנדירות יחסית בהן אני נאותה ללבוש שמלות, אבל האמת היא שבארץ השיכורים לרוב קר מדי לטעמי ללבוש כזה, עקבים זה סתם לא נח ואת אוסף העגילים שלי דל מאוד בעיקר מחוסר עניין. ובכל זאת, גם הפעם ללא יוצא מן הכלל, פיץ החמיא וגרם לי להרגיש נפלא. האוכל במסעדה האיטלקית שבחרנו בה היה ממש מוצלח והאווירה והשירות רק שדרגו לנו את חוויית הדייט הזוגי והחגיגי שלנו.

למחרת היום לקחנו קפה לדרך ולאחריו ארזנו את עצמנו חזרה לרכב והמשכנו בנסיעה ליעד הבא.

עצרנו בעיר שבה יש השכרת אופניים ויציאה למספר מסלולים עם נוף לים. עשינו בירורים והגענו לנקודת היציאה, כשהתכנון הוא לשוב למחרת היום.

משם המשכנו בנסיעה עד למקום הלינה הבא שלנו שעומד בדד על אם הדרך. עשינו צ'ק אין, נהננו מארוחת ערב ובירה ובעשר ומשהו בלילה חזרנו לפאב של המקום כדי להינות מעוד קצת בירה ומוזיקה חיה. עלינו לישון עייפים ופיכחים, מוכנים למסלול האופניים שתכננו למחרת. 

הפרט הבא שאני זוכרת הוא שלא הפסקתי לזוז במיטה. השעה הייתה ארבע ומשהו לפנות בוקר, היה לי חם, הזעתי והבטן שלי עשתה קולות של מתקן מי עדן. אקצר את הפרטים הגרפיים ואומר שקלקול קיבה זה לא נעים. 

בשלב הזה הרעש העיר את פיץ היה ער שהגיע יחד איתי להבנה שמאחר ושנינו שתינו את אותו הקפה בבוקר והזמנו את אותו הסלט לצהריים, כנראה שהבעיה היא בדג שאכלתי בערב, למרות שהוא היה טעים והרגיש בסדר גמור. הצלחנו לחזור לישון לעוד כמה שעות אבל החלטנו לשנות את התוכניות ולוותר על האופניים כדי לאפשר לגוף לנוח קצת לפני גולת הכותרת שעוד חיכתה לנו בהמשך.

במקום זאת, עצרנו בדרך בעוד עיר חוף בה פיץ ומשפחתו נהגו לבקר בילדותו ומשם ליעד האחרון שלנו שנמצא בעיר בה פיץ התגורר כמה שנים בתקופת הקולג' שלו ולאחריה.

לכאן המשפחה של פיץ הייתה מגיעה לטייל

נשנושים בחוף. אצות בשביל המלוח ואייס קפה בטעם אגוזים בשביל המתוק.

בוקר יום שני והאחרון שלנו לטיול זה, פתחנו בארוחה קלילה ומשם המשכנו לכעשרים דקות נסיעה לעבר החוף ולשיעור גלישה.

כבר הזכרתי הפוסט הקודם שגלישה זה חלום ילדות קטן שסופסוף פיניתי עבורו זמן.

פגשנו את המדריך ושאר חברי הקבוצה ויצאנו עם גלשנים לחוף להסברים על יבש לפני הכניסה למים. 

בשעתיים הבאות, בין התהפכות אחת לשניה, הצלחתי לתפוס גלים בשכיבה, אחרי כן בעמידה על הברכיים ולקראת הסוף היו גם מספר פעמים שהצלחתי גם לעמוד. כשמתארים את זה בצורה כזו יבשה, קשה במילים את התעלות הרוח ופרץ האנדרנלין שחשתי בפעם הראשונה שהצלחתי לעמוד על הגלשן, גם אם עפתי ממנו אחרי כמה שניות. בפעמים הללו שבהם הצלחתי לגלוש ממש, פיץ תמיד היה בתוך המים או במיקום כזה שהוא לא ראה את ההישג הקטן הזה שרציתי לחלוק איתו.

כשהזמן שלנו עמד להסתיים, המדריך הודיע לכולם שבעוד כמה דקות נצא מהמים. 

אני ניסיתי לתפוס עוד כמה גלים אחרונים ואז הגיע הגראנד פינאלה.

פיץ והמדריך כבר עמדו ופטפטו על החוף, מחכים שכולם יסיימו עם הגל האחרון שלהם ויצאו וכך עשיתי גם אני. 

עמדתי מולם, תפסתי גל טוב בשכיבה, ואז על הברכיים ולבסוף בעמידה בטוחה תוך כדי קריאות "יואואואו!!" שמיד גרמו לשניהם להביט בי בחיוך. הגל סחב אותי ממש לפניהם עד שהסנפירים של הגלשן ננעצו בחינניות בחול. 

פיץ ממש שמח בשבילי ואני הייתי באקסטזה מוחלטת ועם חיוך ענק שסיכמו מבחינתי את הטיולולדת הזה בצורה מושלמת.