מר וגברת פיץ - חלק ראשון

נסעתי לאסוף את פיץ משדה התעופה בפאפוס. לקח לנו זמן לחזור למלון ושנינו היינו אחרי יום ארוך של סידורים וטיסות. נרדמנו די מהר. 

ביום שלישי, כשהשמש זרחה בשמים, יכולנו להעריך באמת את המיקום היפהפה בו נמצא המלון שלנו. מעבר לבריכונת הפרטית של הסוויטה שלנו ומאחורי כמה עצי דקלים ומיטות שיזוף, במרחק של מטרים ספורים, נמצא חוף הים. מזג האוויר היה מצויין וגם ארוחת הבוקר אליה מיהרנו שהייתה עשירה במיוחד וטעימה.
מזג האוויר השמשי, שקרץ בעיקר לפיץ שכנע אותנו לבלות את רוב היום בהליכה במקום בנסיעה. כך מצאנו את עצמנו לוקחים את הזמן, עוברים אצל המניקוריסטית אליה קבעתי תור למחרת היום ומשם המשכנו בהליכה מרובה עד לבית העירייה, בעיקר כדי לוודא שהגענו למקום הנכון ושאנחנו יודעים בדיוק איזה ניירת להביא איתנו בהמשך. 

יום רביעי עמד להיות עמוס יותר.
אני התחלתי אותו אצל המניקוריסטית הקשוחה למראה. מאחר שדאגתי להאריך ציפורניים מראש, הלכתי על מניקור ולק שקוף פשוט. אני אוהבת את צורת הציפורניים שלי ולא ראיתי צורך במשהו מסובך מזה.
כשסיימתי, חזרתי לפגוש את פיץ למלון ומשם יצאנו שנינו לחפש חנות פרחים ולהזמין ממנה זר כלה למחר.

ביום הקודם כשהלכנו לבית העירייה, עברנו ליד שתי חנויות שלפי גוגל מפות אמורות להיות רלוונטיות, אבל האחת הייתה סגורה והשניה נראתה יותר כמו חנות לעיצוב הבית  ומבחר הפרחים הקטן שהיה שם לא הרשים. 
הפעם, הלכתי לפי המלצה באחת מקבוצות הפייסבוק, אלא שגם כאן הסתבכנו. 
בתחילה, הלכנו לפי המיקום שגוגל הראה לנו, אבל לא מצאנו את המקום. מבולבלת, המשכתי לבדוק וראיתי שבאתר החנות ישנה כתובת אחרת, במרחק חצי שעה הליכה משם. גם שם לא הייתה חנות כזו אבל היה קניון גדול. חשבנו שאולי הם נמצאים בקניון? גם לא. 
שלחתי להם הודעה בווטסאפ והם ענו די במהירות ואמרו שהחנות הפיזית סגורה אבל שהם עושים משלוחים. אוף. 
למזלנו, ממול לקניון ראינו משתלה שעושה גם היא זרים. נכנסנו, ורק אז הבנתי שאין לי באמת מושג מה אני רוצה, אבל יחד עם ההצעות של המוכרת הגענו לרעיון של עיצוב של זר פשוט וקלאסי ולבן ברובו.
למזלנו הם גם אמרו שהם יכולים לשלוח את הזר למלון שלנו על הבוקר, אז זה חסך לנו עוד התעסקות, במיוחד כשלא ידענו עדיין מה התכנון לגבי ההתארגנות למחרת היום. 

סידור נוסף שהיה לנו לאותו יום זה לסגור ארוחת צהריים במקום מתאים לאחרי הטקס. התחלנו לראות כמה מקומות לאורך הטיילת ביום הקודם, אבל רובם הרגישו כמו מלכודות תיירים או מקומות שלא הולמים את המאורע. המלצה אחת שחזרה על עצמה מספר פעמים בקבוצות הפייסבוק וגם מפקידת הקבלה במלון, הייתה של מסעדה שנמצאת במרכז העיר על גבעה ממנה יש נוף על כל הסביבה ועד הים וגם הביקורות על האוכל המוגש בה היו טובות. הגענו למקום והוא בהחלט תאם את הציפיות שלנו. הזמנו שולחן לשבעה סועדים.

שמחים ועייפים מהתרוצצויות היום, פנינו לנסוע לכיוון שדה התעופה, לפגוש את אחות של פיץ שעמדה לנחות.
נסענו עם האחות יחד לדירה ששכרה, שנמצאת לא רחוק מהדירה שהאח ומשפחתו שכרו. האח ומשפחתו הגיעו כמה שעות לפניה ולכן פנינו שלושתנו לדירתם ומשם לארוחת ערב משותפת. 
כולם היו רעבים ועייפים אחרי יום ארוך ובכל זאת עמד באוויר, לפחות בעיני, נימה של מתח והתרגשות לקראת החתונה הצפויה למחרת. אני לא יודעת אם המתח הזה נבע מהתכנונים של מי מאיתנו מתארגן איפה או הידיעה שזה עניין של כמה שעות עד שפיץ ואני נתלבש חגיגי ונחליף טבעות. באותו הלילה הלכתי לישון בהתרגשות גדולה. 


את בוקר יום החתונה התחלנו מוקדם.
סיכמנו שהחדר שלנו יהיה מקום המפגש וההתארגנות של הבנות והדירה של אחיו תהיה המקום התארגנות של הגברים והילדים, מאחר והמלון שלנו הוא מלון למבוגרים בלבד. נכנסתי להתקלח בעוד הוא אסף את חפציו ואת הטפסים שנצטרך בהמשך. 
ההודעה מהמאפרת\ מעצבת שיער שחיכתה לי בלובי הגיעה עד מהרה והלכתי לאסוף אותה.
כשהגיעה, הבנתי שבעצם אין לי מושג מה אני רוצה (שמים לב לדפוס כאן?) אז עשיתי חיפוש זריז ברשת כדי לקבל רעיונות והיא התחילה לעבוד. 
תוך כמה דקות, האח של פיץ הגיע כדי להוריד את האחות והגיסה אצלנו במלון וכדי לאסוף את פיץ. 
נפרדתי מפיץ בידיעה שבפעם הבאה שנתראה נהיה חתן וכלה על אמת. 
האחות והגיסה הגענה לחדר והשמחה וההתרגשות רק המשיכו לגדול. שלושתנו, יחד עם המאפרת, החלפנו סיפורים שהנעימו את האווירה והדליקו את מצב הרוח. עיצוב השיער הושלם והאיפור התחיל ובזמן זה האחות של פיץ הלכה להנות מארוחת בוקר במלון בזמן שהגיסה ואני המשכנו להחליף חוויות ובעיקר שאלתי אותה והיא שמחה לספר על החתונה שלה, כולל פרטים שקשורים לשמלה, לנסיעה של משפחתה מארה"ב למיקום חתונתם באירופה ועוד.  
בהמשך, הגיעה שיחת טלפון מהקבלה כדי לעדכן שזר הפרחים הגיע והוא נשלח לחדר. פרט אחר פרט הושלם והכל הפך הכל לאמיתי. 
כשהמאפרת סיימה הלכתי ללבוש את השמלה, לנעול את הסנדלים הלבנים ולענוד את העגילים. 
הגיסה עזרה לי לרכוס את השמלה בגב וזהו. עכשיו אני באמת כלה. 
ממש כמה דקות לפני שעמדנו לצאת ובזמן שחיכינו שהמונית שהקבלה הזמינה לנו תגיע, נכנסה אחת מעובדות המלון עם שמפניירה עם בקבוק יין מבעבע, שתי כוסות ועוגת יום הולדת. כולנו הסתכלנו אחת על השניה מבולבלות. 
כשביקשנו מפקידת הקבלה יומיים לפני כן המלצה על מסעדה, אמרנו לה שאנחנו מתחתנים ביום חמישי. ציפיתי להפתעה אפשרית מצדם, אבל לא לעוגת יום הולדת. 

אל המשרד של "מחלקת החתונות" של העירייה הגענו ראשונות. המתנתי בציפיה דרוכה במשרד וכדי להעביר את הזמן ולהסיח את דעתי מהלחץ העברתי את הזמן במענה להודעות מרגשות ולברכות מהבסטי מהבר ומהארלם ומשיחת טלפון קצרה מאבי.
כשפיץ עמד להגיע עם אחיו והילדים, האחות והגיסה הזהירו אותי והציעו שאמתין להם בחדר הסמוך, כדי שיוכלו לצלם את התגובה שלו כשיראה אותי לראשונה עם השמלה. הפגישה הזאת הייתה מרגשת מאוד והלחיים התחילו לכאוב כשראיתי את הברק בעיניו כשראה אותי לראשונה ומה-"וואו..." שפלט כמעט בלי לשים לב. התחבקנו בחיוך גדול.  

אחרי כן, אמרתי שלום לאח ולילדים וביקשתי מהאחיינית, כיאה למעמדה כ"נערת הפרחים" לשמור לי על הזר.
האחיינית ביקשה מראש את התפקיד והוריה נאלצו להסביר לה שזו לא תהיה חתונה בכנסיה גדולה (או בכניסה בכלל, לצורך העניין) אז לא יהיה את הקטע של לפזר עלי כותרת. יצא אם כן, שהיא אחראית בעיקר על הזר שלי.
עוד לפני שהתחיל הטקס נכנסנו פיץ ואני לחתום על ניירת פורמלית, וגם האחות והגיסה, שמשמשות כעדות בטקס שלנו התבקשו לחתום. פחות או יותר בזמן הזה גם הצלמת ששכרנו לאירוע הצטרפה אלינו. 
בדקות הפנויות שנותרו לי בנסיעה למשרד ובין הסידורים, החתימות, התמונות והחיוכים, העסקתי את עצמי בפתיחת קבוצת גוגל מיט ושליחת לינק ההצטרפות לקרובי משפחה ולחברים בתקווה שהם יוכלו להתחבר ובכל זאת להיות שותפים בצורה כלשהי באירוע הזה. 

בהנתן האות, יצאנו כולנו מהמשרד והלכנו כמה דקות לכיוון במה מוצלת באיזור יפה, מרחק שתיים-שלוש דקות מהמשרד.
שם, בין עצים יפים ועמודים מקושטים פרחים חיכה לנו שולחן עליו עמד קופסת זכוכית שהיוותה בהמשך רקע יפה לצילומי הטבעות וקישוט בצורת המילים Mr&Mrs.
הצלמת התחילה מיד במלאכתה והנחתה אותנו באיזה תנוחות ובאיזה פוזיציות לעמוד.
פעם שנינו, פעם רק אני ופעם רק הוא. תחבקי אותו, תחייך אליה. עכשיו כל הבנות מחובקות, ואז כל הבנים בשילוב ידיים. 

ואז הגיעה עורכת הטקס. 
היא נכנסה לחדר צדדי והוציאה מתוכו יין מבעבע ושתי כוסות והניחה על השולחן. הטבעות נאספו וניתנו לאחיין של פיץ למשמורת. כולם נעמדו בחצי מעגל מאחורי עורכת הטקס, אח של פיץ צילם אותנו בעצם חיבר את כל המשפחה והחברים מרחוק.
עורכת הטקס נעמדה מולנו מצדו השני של השולחן והקריאה בפנינו נוסח שהזכיר ששנינו נותנים הסכמה רשמית ופומבית מרצוננו החופשי לבוא בברית הנישואים ושהחוזה הזה בינינו ישאר תקף במשך כל ימי חיינו אלא אם כן יוחלט אחרת בהליך משפטי. 

היא הנחתה אותנו לפנות אחת לשניה, להחזיק ידיים וביקשה מפיץ לחזור אחריה, למה שמתרגם בערך כך: "אני קורא לכל הנוכחים כאן היום להיום עדים לכך שאני, פיץ, מקבל אותך, גהה, כאשתי. לאהוב ולחלוק איתך החל מיום זה, רגעים של אושר וצער, עושר ועוני, שמחה ועצב במשך חיינו עד שהמוות יפריד בינינו". מיד אחרי שסיים, חזרתי גם אני על הנוסח הזה בשינויים המתבקשים.

(הגרסה המקורית למי שמעוניין, נאמרה כך: 

 I call upon all persons here present, to witness that I Pitz, accept you Geha as my lawful wife, to love and to share with you as from this day, moments of joy and sorrow, wealth and poverty, happiness and unhappiness, throughout our life until do separate us)

ואז היא ביקשה מהאחיין להביא לפיץ את הטבעת שלי. פיץ אחז בטבעת ביד אחת ובידי השמאלית בידו השניה וחזר אחריה אחריה:
"אני נותן לך את הטבעת הזאת כאות לנישואינו וכסמל לאהבתי. אני מבטיח לדאוג לך, לכבד אותך, לאהוב אותך ולהוקיר אותך. ענדי אותה בגאווה ובאהבה כעת ותמיד" ואז ביקשה ממנה לענוד לי את הטבעת. 

(I give you this ring as a sign of our marriage and as a symbol of my love. I promise to care for you, respect you, love you and cherish you. Wear it with pride and happiness now and always)

ואז האחיין נתן לי את הטבעת של פיץ, אני אחזתי בשמאלו וחזרתי על אותך המילים וענדתי לו את הטבעת שלו.
עורכת הטקס המשיכה ואת מילותיה היתקשתי לשמוע מבעד ללבי שפעם בחוזקה.
היא חזרה על חלק מההצהרות שנתנו אחת לשניה, על כך שבאנו בטקס זה מרצוננו החופשי ושאנחנו חייבים זה לזה אהבה נאמנות וכבוד לאורך חיינו ושגורלנו כרוכים זה בזה בימים הטובים ואלה שפחות עד סוף ימינו. 
היא המשיכה והזכירה שאנחנו צריכים להתמודד יחד עם כל הבעיות והקשיים שחיי הנישואים מביאים עמם, כל אחד לפי יכולתו ושיש לנו את הזכות והחובה לדאוג לחינוך הילדים שלנו כדי שיהפכו לאנשים טובים וחופשיים.

ופתאום אחרי כל ההקראה הזאת, שלא ידענו מה תהיה אורכה, היא הרימה מעט את קולה וסיכמה:

And as from this moment I pronounce you husband and wife