זה קרה כשישבנו בסלון , ואחרי כמה דקות ההתכווצויות הפסיקו אבל האזור עדיין נשאר רגיש.
למחרת, לפני שנכנסתי למקלחת, ראיתי שיצאו לי כמה כתמים אדמדמים על החזה בצד שמאל. הרגישות מאתמול עדיין הייתה שם וכשבחנתי את האזור קצת יותר לעומק גיליתי שגם בלוטת הלימפה בבית השחי נפוחה.
בשלב הזה עשיתי את מה שאסור וניסיתי לאבחן את עצמי דרך גוגל וצ'אט ג'יפיטי. די מהר התחלתי לפחד שאולי אני אחת מתשע וכבר התחלתי לחשוש לבירוקרטיות של אחרי לכתי.
יום ראשון היה חמים ונעים אז החלטתי לצאת להליכה ולנקות את הראש מהחששות. בדרך, זכור לי שמשהו הציק לי בגב ואפילו הרגשתי בליטה קטנה, אבל הנחתי שיצא לי פצעון ושהחום והזיעה בחוץ פשוט לא משתלבים.
כשחזרתי הביתה והתקלחתי, פתאום ראיתי פריחה דומה גם על הגב בצד שמאל וגם כתם אחד בצד.
איכשהו, דווקא החמרת המצב והתפשטות הכתמים לגב הרגיעה אותי, לפחות לגבי הדמיונות האונקולוגיים המפחידים שליוו אותי מסוף השבוע.
כשהראתי לפיץ את הכתמים התחלנו לחשוב יחד על מה יכל לגרום לנקודות המכוערות האלה.
אלרגיה? לא סביר, שום נחשפתי או אכלתי שום דבר חדש וגם דפוס הכתמים רק על צד אחד היה לי מוזר.
חרק שעקץ אותי בלילה? גם בזה לא השתכנעתי. כבר הייתה לי התנסות לא נעימה עם פשפש מיטה בעבר, במקרה כזה הדפוס של העקיצות שונה וגם מאוד מאוד מגרד ובכל מקרה, על פיץ לא היה שום סימן לכך. זה גם לא נראה כמו עקיצות יתושים אותם אני מכירה יותר מדי מקרוב.
בהמשך השבוע הצלחתי למצוא מרפאה שהייתה מוכנה לקבל אותי לבדיקה (עוד על מערכת הבריאות הדפוקה בארץ השיכורים בהזדמנות אחרת). לרופאה שבחנה אותי הספיקו שתי דקות לאבחן את מה שכבר התחלתי לחשוד בו בעצמי- שלבקת חוגרת.
בימים שחלפו מאז שהסימפטומים התחילו ועד שראיתי רופאה, הספקתי להתייעץ עם חברתי הארלם שידעתי שסבלה מהמחלה הזאת לא מזמן. היו לה לא מעט שאלות וטיפים ודרכה הצלחתי לבסס את החשד וגם להבין שאני כנראה ברת מזל. לא רק שיחסית הפריחה התפשטה על שטח עור קטן יחסית, אלא גם חוויתי תופעות קלות יחסית, בעיקר גירוד וכאבי שרירים מדי פעם בעיקר אחרי שנת לילה. כשהיא התמודדה עם המחלה, התופעות שלה היו יותר "קלאסיות" וכללו כאב בלתי נסבל. יש גם כאלה שחוטפים את הפריחה על הפנים או על הקרקפת מה שהופך את הסיפור גם למפגע אסתטי שקשה להסתיר בנוסף לכאבים.
הרופאה רשמה לי כדורים לשבוע ומשחה וכרגע הסיפור די מאחורי. אמנם עדיין יש סימנים, אבל הם הולכים ומתכווצים וכבר לא מגרדים.
העניין השני שהעסיק אותי בשבוע ומשהו האחרונים זה שיעורי הנהיגה שהתחלתי וכנראה שגם סיימתי.
החוקים פה בארץ השיכורים מכריחים לעבור את כל התהליך של תיאוריה, שיעורים וטסט אחרי תקופה מסויימת, אבל כן מאפשרים קיצור תהליך לנהגים מנוסים שחייבים בכל זאת לקחת שש שיעורי נהיגה.
מורה הנהיגה שיצרתי איתו קשר הציע שלוש מפגשים כפולים וכך היה.
המפגש הראשון קירטע כצפוי, מאחר שזו הפעם הראשונה שאני נוהגת על גיר ידני בעשר פלוס שנים האחרונות וכבר הספקתי לשכוח כמה קלאץ' זה דבר מעצבן.
המפגש השני היה יחסית סביר אבל הסתיים בטונים צורמים. כמה דקות לפני סוף השיעור, הגענו לכיכר עמוסה ודו נתיבית שבה המורה ביקש שאצא בפניה מסויימת, אבל מהחשש שיכבה לי המנוע, ולהכנס בזמן לכיכר וההנחיות שלו ברקע... כבר שכחתי לאן אנחנו נוסעים ויצאתי בפניה הלא נכונה. הוא הופתע, הרים מעט את הקול והסביר לי כמה שזה מסוכן ושזה לא בסדר. מפלס הסטרס שלי המשיך לעלות בזמן שהוא המשיך לדבר כשלפנינו הייתה כיכר נוספת. שאלתי לאן עכשיו, ומה שאני חשבתי שהוא הנחיה, בעצם היה המשך ההערות שלו על הכיכר הקודמת. אז פעלתי לפי ההנחיות שחשבתי שהוא נתן ועשיתי סיבוב מלא סביב הכיכר השניה במטרה לחזור לכיכר הראשונה ולצאת בפניה המקורית שפספסתי.
אבל המורה כמובן לא התכוון שזה מה שאעשה ולכן הוא איבד עוד קצת את הסבלנות שלו והאווירה ברכב הפכה ללא נעימה. את השיעור הסתיים בצורה אופיינית כאשר הרכב נכבה לי שניה לפני החניה.
בסיכום השיעור המורה כמעט וניסה לשכנע אותי שאולי כדאי לי להוציא רשיון אוטומטי במקום להמשיך ידני. לרגע השתכנעתי ואפילו דיברנו על זה שאת המפגש האחרון נעשה ברכב אוטומטי.
חזרתי לדירה ועל סף דמעות סיפרתי לפיץ כמה גרוע הלך לי. אני שונאת קלאץ', שונאת גיר ידני ואני לא מבינה למה אנשים בארץ השיכורים עדיין מתעקשים שלא לעבור לאוטומט. פיץ אומר שזה נקרא נהיגה, רכב ידני זה סתם לסובב את ההגה. באותו הרגע לא הייתי בטוחה לגמרי אם הטיעון הזה נועד לעצבן או שהוא באמת מאמין בזה. לתפיסתי, רכב נועד להביא אותי מנקודה א' לנקודה ב'. אני לא מחפשת לאתגר את עצמי ב"נהיגה" כשיש דרך פשוטה יותר.
אמרתי לו שזה כמו שהוא יגיד שהוא מעדיף לשפשף את הכביסה שלו על קרש במקום לזרוק אותה למכונה.
למזלי, המפגש האחרון נקבע לשבוע שאחרי כן כך שהיה לי זמן לעכל את החוויה הלא נעימה ולהחליט מה לעשות הלאה.
פיץ הבין שהייתה לי חוויה מאוד לא נעימה ולכן, בהזדמנויות שונות שנקרו לנו, עשיתי כמה סיבובים ברכבו בחניונים ריקים, תוך שהוא נותן לי טיפים וכנראה שכל אלו עזרו לשקם את הבטחון שלי בעצמי ואת מהירות התגובה.
ביום שלפני המפגש האחרון סימסתי למורה וביקשתי ממנו בכל זאת להגיע ברכב ידני.
למפגש האחרון הגעתי ברגשות מעורבים של חשש אחרי החויה הלא נעימה בשיעור האחרון ומידה מסויימת של בטחון שברירי אחרי הסיבובים בחניון.
השיעור עבר בצורה די מוצלחת וגם המורה עודד שהנה, זכרון השרירים כנראה מתחיל לבוא לידי ביטוי כי הנהיגה והמעבר בין הילוכים הייתה הרבה יותר חלקה הפעם. העצה שלו היא להמשיך ולנהוג, בעיקר בבקרים של סוף שבוע בהם הכבישים די ריקים (כאן זה חוקי לנהוג כל עוד יש מלווה איתי).
השלב הבא הוא לקבוע טסט ולהמשיך לנהוג בכל הזדמנות שיש.
