במרחב המוגן הלוהט של תחנת הרכבת התעדכנתי במבזקים, באחד מהם היה כתוב שהמרחב האווירי נסגר ושמטוסים שעמדו לנחות עושים סיבובים באוויר עד שהוא יפתח שוב. אם הטיסה שלי הייתה יוצאת שעה מאוחר יותר, זה בקלות יכל להיות המטוס שהייתי עליו.
אחרי הפתיח הזה, כשכבר הגעתי הביתה, לא נשארתי שם זמן רב. הנחתי את המזוודה והתיק ויצאתי לסופר הקרוב לקנות אוכל לשבעה ולאמא, שעל פי מנהגי אבלות, לא אמורה לבשל לעצמה.
השבעה עצמה הייתה משונה מאוד. אני לא בטוחה אם זה בגלל שאמא שלי היא האבלה היחידה או בגלל שאין הרבה בני משפחה בחיים. כנראה שזה שילוב בין השניים.
לא היו הרבה מנחמים ואלה היו בעיקר בני הדודים והדודה, ענף המשפחה של הדוד היקר שהלך לעולמו במפתיע לפני כשנתיים שהרימו לנו קצת את מצב הרוח.
בין לבין, היו גם עניינים טכניים לטפל בהם.
ממש בתחילת השבעה הגיע על ההורים שלי קבלן מצבות. הוא התחיל לשאול המון שאלות לגבי סוג אבן, אותיות וכו' ואני הצעתי שפשוט יעשו משהו דומה לקבר של סבא, שקבור בצמוד לסבתא, אמא הסכימה.
החלק היותר מסובך הוא להחליט מה לכתוב על המצבה. כשסבא שלי נפטר, זה היה הדוד היקר שטיפל בהקמת המצבה והוא דאג להמון מלל מפאר - "פ"נ האב למופת ראש משפחתנו הצנוע היקר והחשוב אציל הרוח ועדין הנפש נח למקום ונח לבריות" ואז את שם סבי ותאריכי לידה ופטירה.
אמא שלי לא בדיוק אדם ורבלי ובטח שלא פומפוזי וכבר נדמה לי ששמעתי שהיא נוטה לציין פשוט תאריכים ושם וזהו. אני חושבת שכדאי להוסיף עוד מלל כדי שזה לא יראה ריק ליד סבא. אני מקווה שנסגר על נוסח בקרוב.
עניין נוסף על הפרק, הוא טיפול בפנסיות, רנטות, תשלומי ביטוח וכספים אחרים שנכנסו לחשבון של סבתא שכעת צריכים להפסק.
החלטתי לתפוס פיקוד בעניין הזה.
יצרתי קשר עם חברות פנסיה ברומניה וגרמניה, שמהן אני עדיין ממתינה לעדכון.
התקשרתי גם לחברת הביטוח הסיעודי ממנה היא קיבלה תשלומים חודשיים, אבל הם לא יכולים לעשות כלום עד שתעודת הפטירה תגיע.
מה שהפתיע אותי, זה שכמה ימים אחרי פטירתה, עדיין נכנסה לה לחשבון קצבת אזרח ותיק. חשבתי שהתשלומים מהמדינה יפסקו אוטומטית, הרי הם יודעים שהיא הלכה לעולמה, לא?
בקימה מהשבעה עלינו כמקובל לקבר.
אבי, כצפוי, ויתר מראש מאחר והוא כהן ובכל מקרה לא יכנס. אז היינו אמא, אחיותי, הדודה והילדים שלה.
קבענו מראש להפגש לקראת השעה שש, כי אותו היום היה חם במיוחד וגם בשעת הערב המוקדמת שבה נפגשנו כולם עדיין הזיעו מכל החורים.
הגענו לקבר, שסומן בשלט קטן שסימן את מיקום קבורתה של אשה שחיה תשעים ושש שנים שהיו רוויי אתגרים ואירועים היסטוריים. לידה, הקבר של סבא שלבושתי מעולם לא ביקרתי בו.
אחרי שסיימנו לקרוא פרקי תהילים על קברה, קראנו כמה פרקים לעילוי נשמתו של סבא.
אחרי כן, מישהו נזכר סזבתא רבתא, אמו של סבא שעל שמה נקראתי, קבורה ממש קרוב, ולכן קראנו פרקים גם על קברה. משם המשכנו לעוד שניים שלושה קרובי משפחה, כולם קיבלו מאיתנו פרקי תהילים.
רצינו ללכת גם לקבר של סבא מהצד של אבי, אבל הוא נטמן בצד השני של בית הקברות וכולם היו ממש עייפים, אז החלטנו לוותר על זה הפעם.
עדיין אין לי כרטיס טיסה חזרה.
זה תלוי בהתקדמות הבירוקרטיות של סבתא וגם בכמה סידורים משלי.
מה שבטוח, זה דלמרות הנסיבות המצערות שהביאו ארצה, אני משתדלת להנות בחברת המשפחה כמה שיותר, לפגוש חברות ולנצל את הזמן בבית בצורה מיטבית. את הגעגועים לפיץ ולפינה הזוגית שלנו, אני משתדלת להדחיק לבינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה