ניסיתי להרשם שוב לתוכנית הלימודים הממומנת. בשנה שעברה הרכז אמר לי שיש אמנם רשימת המתנה אבל הקו"ח שלי מרשים מאוד ולכן אני מדורגת גבוהה. בסוף, זה לא קרה כי ניגשתי דרך סטטוס של מובטלת אבל לא עמדתי בקריטריון כי לא קיבלתי דמי אבטלה במדינת השיכורים. כן, זה מוזר שהם מוכנים לממן לי לימודים רק אם אהיה מוכנה לקחת מהם כסף.
זמן קצר לפני הדדליין של 2025 גיליתי שיכולתי לבקש להרשם דרך סטטוס "חוזרת למעגל העבודה" שכנראה הלם יותר את מצבי באותה העת, אבל בשלב שגיליתי את זה, זה כבר היה מאוחר מדי וברור היה שלא אספיק להתארגן על כל הניירת הרלוונטית.
כל כך מוזר לי עכשיו להזכר בכל המיילים שנשלחו והאתרים הבירוקרטיים שביליתי בהם כדי לנסות להתקבל אז. לא מעט מהעבודה הזאת בוצעה בעת ביקורי בארץ אחרי שסבתי נפטרה.
אני נזכרת ועולים בי הבלחות של מראות ותחושות: החום של ישראל בחודש אוגוסט, המכנסיים הקצרים והכפכפים, לפטופ בתיק גב בדרך למרחב עבודה שיתופי בו אפשר לשבת ולהתרכז, הלחץ מהשאלה האם אתקבל, העצב על כך שהגעתי לארץ בנסיבות כל כך עצובות, הנסיון להתרכז ולבצע את כל המשימות הבירוקרטיות הכרוכות בפטירתה של סבתא, כולל עניינים מול גורמי פנסיה ברומניה, רנטות בגרמניה ורשם הירושות בישראל ומצד שני, ליטוף אקראי לבטן שרק בקושי התחילה לבצבץ ועל ההפתעה שבה שאגלה להורים רק בתום השלושים.
שנה עברה. ההריון הסתיים בלידה קיסרית ובבן מתוק שמרחיב לכולנו את הלב, היארצייט (מילה חדשה עבורי, בצד של אבא זה תמיד נקרא אזכרה) בבית הקברות כבר חלף, ואפילו חלוקת השכירות מהדירה של סבתא כבר נכנסת ומחולקת קבוע בין כל היורשים. והנה, תקופת ההרשמה ללימודים הגיעה והפעם ידעתי להרשם מיד לסטטוס הנכון.
אותו הרכז מנסיון ההרשמה הקודם אמר גם הפעם שהקו"ח שלי מרשים ודי מהר נודע לי שהתקבלתי על תנאי, וכתלות בכך שהמסמכים שאעלה בהמשך יעמדו בתנאים.
אתמול התיישבתי להעלות את כל הניירת המבוקשת אלא שגיליתי שיש שם דרישה מאוד ספציפית לכך שאוכל להוכיח ששהיתי כדין שלוש שנים במדינה מתוך חמש השנים האחרונות. לא אלאה כאן את התנאים הספציפיים, אבל שלוש שנים באופן שבו הם מחשבים אותו יהיה לי רק בינואר והלימודים צפויים להתחיל בספטמבר.
אז למה ניגשתי בכל זאת? ולמה טרחתי בשנה שעברה? ובכן, בשתי הפעמים ציינתי את זה במפורש בטלפון וגם במייל ובשתי הפעמים העבירו אותי שלב. אני לא יודעת אם זה בגלל הקו"ח או בגלל שתמיד הקפדתי להעלות במקביל תצלומים של תעודות תושב שהיו לי ברילוקיישן הראשון, בין השנים 2014-2017 שהם כן שלוש שנים רק לא בפרק הזמן שהם ביקשו.
ולכן, גם הפעם כמו בפעם הקודמת, הרכז אמר שלצערו הוא נאלץ לבטל את הקבלה שלי הפעם אבל ביקש שאנסה שוב בשנה הבאה, אז יהיה לי שלוש שנים של מגורים בארץ השיכורים.
אני לא יודעת איך אני מרגישה כרגע לגבי זה ואני מניחה שהדברים יחלחלו כאשר אשתף את הבשורה עם פיץ כשיתעורר.
מצד אחד, התחושה הכללית היא של אכזבה. לו התאפשר לי להתחיל את הלימודים בשנה שעברה, הייתי יכולה להרשם הפעם לתכנית המשך ולהשיג עד אמצע השנה הבאה הסמכה שוות ערך לתואר הנדסי בארץ, בתחום שהוא סוג של שדרוג של מה שעשיתי בשנים האחרונות. כלומר, הייתי יכולה להתהדר בקו"ח שמראה שיש לי נסיון רב בתחום ובעזרת הלימודים לנסות להתקבל לתפקיד מתקדם בפן היותר הנדסי או ניהולי, כאשר המטרה היא להשתדרג בשכר ללא הצורך לעשות משמרות לילה וסופי שבוע ובכך לאפשר לי זמינות לקטוץ ולצרכיו.
במקום כל זאת, שנתיים עברו ואני עדיין בנקודת ההתחלה.
אם אנסה להביט על הסיטואציה הזאת בראיה אופטימית, אני אומרת לעצמי שאולי זה בסך הכל לטובה שלא התחלתי לימודים בשנה שעברה ובמקום זאת יכולתי להתרכז בהריון, הכנת הדירה לקליטת התינוק, לידה, החלמה, התרגלות למציאות חדשה של תינוק קטן ומחסור קבוע בשעות שינה.
ואם ממש אתאמץ, אוכל לספר לעצמי שאולי זה לטובה שלא התקבלתי גם השנה, כאשר קטוץ, שיהיה בן חצי שנה בשבת (הייתם מאמינים?) צפוי להפוך ליותר פעיל ונייד בחודשים הקרובים ולכן יצריך יותר הפעלה מצדי ועיניים בוחנות, ושאולי עלי לשמוח שהרווחתי עוד זמן בו אני יכולה להתרכז ולתת פוש אמיתי לפרויקט שהתחלתי סופסוף להניע לאחרונה אחר שנים של דיבורים על הנושא, אבל שמתקדם לאט, כי בכל זאת יש ברקע גם תינוק, בית וזוגיות לתחזק.
הסרת המשקפיים הורודים והרכבת אלה האפורים והריאליסטיים, מספרת לי סיפור אחר ובעיקר מציבה לי שאלות.
מתי אחזור למעגל התעסוקה? מה יהיה עם ה"חור" בקורות החיים שלי? כבר עכשיו עברו שנה ועשרה חודשים מיום העבודה האחרון שלי. מה יהיה אם יקרה משהו בעבודה של פיץ ואז שנינו נמצא את עצמנו ללא מקור הכנסה? לצערי, אין לי תשובות לאף אחת מהשאלות הללו.
כדי לא לסיים בטעם מר ובחוסר ודאות, אזכיר לעצמי בכל זאת פלוס קטן נוסף לסיטואציה הנוכחית.
אי קבלה ללימודים פירושה שאין לי חובת נוכחות בקורסים ולכן אני יכולה לתכנן ביתר חופשיות את הביקור שרצינו לארגן לארץ בתקופת החגים, כך שאוכל להיות בארץ בלידה הצפויה של אחותי או לפחות בברית ובתקווה שאוכל להשאר עד סוף אוקטובר ולהשתתף בבחירות הגורליות הצפויות לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה