הנושא החם מהדהד כמה מפוסטים שנכתבו בבלוגספירה לאחרונה, על חלקם הגבתי ארוכות וגם אז היה קשה לעצור כי התחושה היא שהכל מסביב רועד ומתפורר.
ברמה הגלובלית, מר טראמפ ממשיך לעשות הרבה רעש ובלאגן, כמו ילד שסתם נהנה ללחוץ על כפתורים בלי לדעת מה הם מפעילים ומה תהיינה התוצאות. מכסים, סיפוחים, מלחמות ומה לא. אני חושבת שרבים חשבו לעצמם ש-אוקי, נעצור נשימה לארבע שנים עד שזה יעבור ואז כמובן הוא התחיל לאיים בכהונה שלישית. גם אם זה איכשהו יעבור חוקתית, האיש יהיה בן 82 בסיום הכהונה הנוכחית, שזה בדיוק הגיל שבו ביידן, הזקן מדי לטעמו, היה בתחילת הקמפיין הנוכחי. האם הוא באמת יוכל להיות נשיא עד גיל 86? הזוי.
זום אין לאיזור המזרח התיכון.
קטאר קונה שליטה בכל מקום, שוטפת מוחות עם אל-ג'זירה, איראן עדיין מאיימת על ישראל בהשמדתה ועל ארה"ב בהתקפת מפציציה ומלחמה כוללת. החותים התעוררו מהתרדמה שאחרי הג'חנון של שבת וחזרו לשגר טילים ותורכיה עסוקה בהפגנות ענק שאיש אינו יודע את תוצאותיהם. אני אפילו לא טורחת לציין את המעורבות של האמריקאים והרוסים בחלק מהערוצים האלה, כי מי יודע עד כמה עמוקים ומפותלים החוטים בהם הם מושכים.
וכמובן, הקרם דה לה קרם שהוא ישראל שבכוונה לא התחלתי ממנו כי קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שקורה בה והלב כואב. הממשלה עסוקה בעיקר בהישרדות של עצמה דרך שוחד קואליציוני והכפפה של כל גוף שאמור לפעול יחד איתה בשיווי משקל או בסינרגיה. בית המשפט, יועצת משפטית, גופי תקשורת, יו ניים איט.
כמובן, שכשכל האנרגיה ותשומת הלב מוקדשת לשימור עצמי, אין כמעט זמן לעשות דברים למען הציבור שבחר בך.
לפני עשרה ימים בערך, פורסם שמשרד הבריאות מקדם שינוי ברגולציה בעסקי המזון שאמורה לעודד תחרות. הכתב עקיבא נוביק צייץ בתגובה "כמה מרענן ומשמח לראות עובדי ציבור שממש עובדים בשביל הציבור" ומבחינתי, התגובה הזאת, והפליאה ממשהו שאשכרה זז פה אומרת הכל. תודה באמת שאתם עושים את העבודה שבשמה אתם מחממים כסא בירושלים.
איפה שרת התחבורה, שבקושי מדברת ומזיזה דברים במשרדה? ואיפה שר הבטחון הלאומי שבתקופתו כמות הנרצחים, ומקרי האלימות הרקיעה שחקים? בכלל, אם התפקיד הזה כל כך חשוב, איך זה שהוא עבר לכמה חודשים ל"חניה" אצל שר שהחזיק עוד שלושה תיקים במקביל?
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי ראיון עם שר, בעל משרד מונפץ יותר או פחות, שמדבר על תוכן משרדו (חוץ מהשר לוין שהתאבסס קשות על הרפורמה שלו) ולא על קטארגייט, ביבי, שרה, דיפסטייט או על כל מיני דברים שהשתיקה יפה להם.
מן הצד השני, האופוזיציה הנוכחית, כפי שכתב טליק לפני, אימפוטנטית לחלוטין. כשהליכוד היה באופוזיציה לתקופה קצרה הם פתחו ג'ורה ותקפו כל מה שאפשר היה לתקוף. בזמנו, רוגלות היה אחד הנושאים החמים ועל זה הם דרשו ועדת חקירה ועכשיו. לאופוזיציה הנוכחית יש מלחמה נוראה שנכפתה עלינו, אסון אזרחי וצבאי, תקציב הזוי, אי שוויון קיצוני בנטל, מלחמת בלימה נגד ועדת חקירה ממלכתית והכי טוב שלהם זה "מה אתם מצפים שנעשה, נחתוך ורידים?".
ישנו מחנה אחד בקואליציה שמאוחד על ידי שנאה, כמו שאמר ניר חפץ בזמנו וטיפוח תחושת ה"דפקו אותי", מחנה חרדי ומחנה דתי לאומי, כל אחד מהם מאוחד לפי פרשנות מסויימת של ציווי אלוהי-אמוני ויש את האופוזיציה שהיא אסופה של מפלגות שגם בשעה כל כך קשה לישראל לא מצליחה להתאחד וליצור יחד איל ניגוח שיעיף את הממשלה הזאת לכל הרוחות.
ואם כבר הזכרתי את החרדים, המצב מולם הוא כמו קן הקוקיה, באופן זאולוגי, למרות שאפשר לקחת את זה גם לכיוון של שגעון. צפו בסרטון הקצר הזה כדי להבין את כוונתי. למי שלא צפה, אספר שמתואר בסרטון איך קוקיות למעשה מטילות ביצים בקנים של ציפורים אחרות. בתחילה, גוזל הקוקיה מעיף פיזית מהקן את הביצים של הציפור שבקינה הוא מתאכסן ואז גורם להוריו המאמצים לעבוד קשה עבור האכלתו. בסרטון הזה ספציפית, רואים שהגוזל הופך בסופו של דבר גדול יותר מהוריו שממשיכים להאכיל אותו גם כשהקן מתקשה לתמוך במשקלו וגודלו.
אני חושבת שבמציאות שאנו חיים בה המצב עלול להיות דומה, אלא שלא ברור אם הקן אכן יחזיק מעמד או שכל הציפורים ימצאו את עצמן נופלות למים וממשיכות לנסות ולחיות את חייהן מהקן השבור שצף בקושי.
כשאני ממשיכה לחשוב על זה, ההקבלה לציפורים מתאימה גם במובן הזה שאני שומעת על המון אנשים שמתכננים או שכבר "עפו" מהקן הארצישראלי שלנו. נכון שטכנית אני לא בארץ כרגע, אבל התכנון שלי תמיד היה לחזור ואם לומר את האמת, ככל שהדברים הולכים ומחמירים אני מתעצבת כאשר אני תופסת את עצמי חושבת על הנושא פעמיים.
עוד נושא שעלה לאחרונה בהקשר לחרדים הוא "הדרייברים" שהעלה כל כך הרבה שאלות וכעסים.
איך זה שהתופעה כל כך גדולה ואף אחד לא עושה כלום? איך זה שסמוטריץ' היה מוכן לקצץ בכל כך הרבה נושאים קריטיים, להעלות מסים והקפיא מדרגות מס הכנסה כדי לגרד כל שקל אבל אף אחד לא מוכן לעשות מה שצריך כדי לקבל את המיליארדים שמועלמים מכולנו? חוזרת ושואלת- איפה שרת התחבורה בנושא הזה? איך זה שעל לובי נהגי המוניות שנחשב חזק כל כך בליכוד עד כדי שהצליחו לבלום את כניסתה של אובר לארץ, פתאום משתינים בקשת? איך זה שלמרות שידעו שכבר היו פיגועים בישראל שבוצעו בעזרתם, עדיין לא עושים כלום? חוזרת ושואלת - איפה השר לבטחון לאומי?
ובהקשר רחב יותר, ישנה אוכלוסיה אחת שמשרתת מאות ימי מילואים בשנה, שמתנדבת לתפקידים מבצעיים, לוחמה וטייס, אבל אמירה שלהם על הפסקת שירות המילואים כמחאה על המצב או כי חלילה העסק, המשפחה, הלימודים והמצב הנפשי שלהם קורס הופכת אותם לבוגדים.
אוכלוסיה שנקרעת במסים, שמקבלת פחות שירותי ממשלה אבל כשהיא מעזה להתלונן על כך היא הופכת לאסופה של בוגדים.
אוכלוסיה שהצביעה למפלגות הקואליציה כי הבטיחו לה ימין כלכלי בטחון אישי ושקט, ובמקום זאת קיבלה שמאל כלכלי קיצוני שמחלק קצבאות ענק, מלחמה נוראית ואי ודאות קיצונית, וכשהם יוצאים להפגין הם הופכים לבוגדים.
ומצד שני, ישנה קבוצה אחרת ומיוחסת שעבורה מכופפים את החוקים בניגוד לכל הגיון, כאשר חלקם לא מכירים במדינה ואחרים פשוט מקבלים כמובן מאליו שרצונם יעשה, גם אם אין לזה שום התכנות עתידית.
כמו שאמר אחד הסדרנים בתחקיר הדרייברים שלעיל: "להגיד שהדרייברים גנבים? לא, זכותנו לעבוד איך שבא לנו, מכיוון שאנחנו גם לא מכירים במדינה, אז לא איכפת לנו מהחוקים של המדינה פה.
המדינה הזאת, מצפצפים עליה, עוד ארבע מאות שנה אני אצפצף על המדינה של הכופרים פה. נמשיך לעשות מה שאנחנו רוצים. ככה זה חרדים, אם תקבל או לא תקבל, כמו שאנחנו נמות ולא נתגייס לצבא של הכופרים, של הנבלות האלה, של הציונים המסריחים האלו, ככה אנחנו גם לא נקשיב לחוקים של המדינה. הבנת?"
אוסיף ברשותכם נקודה אחרונה לסיום פוסט שחרור הקיטור הזה.
אני לא בארץ כרגע. ולכאורה השמש זורחת פה והכל שקט. כלומר, גם בארץ השיכורים יש את העניינים שלהם, אבל הם פחות נוגעים לי בנקודות רגישות.
ובכל זאת, כמו בהרבה מדינות אחרות, אני שומעת פה ושם על מקרים לא נעימים שישראלים עוברים פה או על הפגנות אנטי-ישראליות של כמה משוגעים שכנראה אין להם בעיות משל עצמם בחיים.
על אף שהתכנון הוא לשהות כאן באופן זמני, תמיד הייתה לי הידיעה שאם יקרה משהו אני תמיד יכולה להקדים את חזרתי הביתה. כן, החברות שלי הן בית והמשפחה היקרה שלי היא בית, אבל חוץ מזה? הבית שלי הולך ומשתנה ואני מפחדת שאחדל מלהכיר אותו אם המגמות הקיצוניות האלה תמשכנה.
אין לי פתרון, רק תקווה גדולה שיקרה איזה נס שירפא את כולנו.
אוסיף ברשותכם נקודה אחרונה לסיום פוסט שחרור הקיטור הזה.
אני לא בארץ כרגע. ולכאורה השמש זורחת פה והכל שקט. כלומר, גם בארץ השיכורים יש את העניינים שלהם, אבל הם פחות נוגעים לי בנקודות רגישות.
ובכל זאת, כמו בהרבה מדינות אחרות, אני שומעת פה ושם על מקרים לא נעימים שישראלים עוברים פה או על הפגנות אנטי-ישראליות של כמה משוגעים שכנראה אין להם בעיות משל עצמם בחיים.
על אף שהתכנון הוא לשהות כאן באופן זמני, תמיד הייתה לי הידיעה שאם יקרה משהו אני תמיד יכולה להקדים את חזרתי הביתה. כן, החברות שלי הן בית והמשפחה היקרה שלי היא בית, אבל חוץ מזה? הבית שלי הולך ומשתנה ואני מפחדת שאחדל מלהכיר אותו אם המגמות הקיצוניות האלה תמשכנה.
אין לי פתרון, רק תקווה גדולה שיקרה איזה נס שירפא את כולנו.
