בסוף הפוסט הקודם כתבתי שהחזרה לחיק המשפחה גרמה לי להבין שאני רוצה לעשות אירוע חתונה כאן בארץ עם אהוביי, בנוסף לחתונה בקפריסין. בעיני רוחי דמיינתי שמלה לבנה, לב פועם מהתרגשות, מוזיקה שמחה וחגיגות עם סבתא, משפחה וחברים.
סיפרתי בפוסט הקודם על חיפושי שמלות ולאחרונה גם ראיתי בית אירועים אחד בתל אביב כך שקרוב, והוא גם נראה מזמין ומתאים בגודלו לאירוע קטן.
כמה קטן?
ערכתי רשימת מוזמנים והגעתי למעט יותר מ70, שמתוכם כמעט 30 הם על תקן "אולי" כמו פלוס אחד שלא בטוח קיימים, חברים שלא מאוד קרובים וחברה קרובה אחת שאמורה ללדת ממש לפני האירוע.
ואז החששות שלי קיבלו חיים בזמן ששוחחתי עם דודה שלי על רשימת המוזמנים והיא שאלה "את חושבת שצ'ץ' ואחיו הבכור יגיעו?".
צ'ץ' הוא כזכור בן הדוד הקרוב, שנינו גדלנו כמו אחים.
על אחיו הגדול ואשתו כתבתי כאן בעבר. כל החבורה הזאת דתית מאוד.
אז חזרתי לאקסל שלי וערכתי רשימה שניה בה רק מכרים שלא צפוי שיחרימו את האירוע על רקע דתי. נשארתי עם 30-40 אורחים, כולל אלה שמוגדרים כאולי.
היום הנושא עלה שוב אצל הדודה ואני יצאתי מביתה בשקט ובעצב.
צ'ץ' ששם לב לזה התקשר בצאת החג ואמר שבלי קשר למה שקרה היום, רצה לדבר איתי כבר זמן מה על נושא החתונה. הוא חושב שעדיף שהשיחה הזאת, אם אני מעוניינת בה, עדיף שתיערך פנים אל פנים. אמרתי לו שנשמע שאני לא עומדת לאהוב את מה שיש לו להגיד.
כל ההקדמה והדרך שבה השיחה התנהלה הזכירה לי מאוד את השיחה שהייתה לנו בעבר לפני שנסעתי לבקר את פיץ שהסתיימה בזה שלא דיברתי איתו כמה חודשים.
במהלך השיחה הקצרה בטלפון, הוא הזכיר שאני כמו אחות בשבילו. שאלתי אם הוא יהיה מוכן לבוא לאירוע החתונה של האחות הזו.
הוא אמר שלפני שכדי לתת קונטקסט לתשובה שלו, הוא היה רוצה לדבר איתי לפני כן.
אני יודעת שאני לא עומדת לאהוב את השיחה הזו בכלל, אבל אנחנו נפגשים עוד כמה דקות.
בינתיים, האירוע בקפריסין כמעט סגור לחלוטין. יש לשנינו טיסות, ומלון משודרג לשבוע באדיבות אמא שלו. בנוסף, שמחנו לגלות שאחותו ואחיו עם אשתו והילדים יצטרפו אלינו שם.
כמו שהדברים נראים בנקודת הזמן הזו, עדיף אולי להשקיע קצת יותר באירוע בקפריסין, מאשר להשלות את עצמי שהמשפחה שלי כאן בארץ באמת שמחה יחד איתי.
