סיפור על פופיקים כחולים.

אוי, מסכן בלוגי, לא מקבל מספיק תשומת לב.

מי שמסכן יותר ממנו זה אתם, שודאי הספקתם לחתוך ורידים או לחשוב על התאבדות מגודל האכזבה שליוותה אתכם יום אחרי יום, כשראיתם שלא עדכנתי.

ועכשיו ברצינות, מי שהכי אומלל בסיפור הזה זו אני, שהצטערתי על כל רגע שנשמתי בזמן האחרון כי הוא סתם בזבז עוד רגע שהייתי יכולה לעשות בו משהו מועיל יותר כמו דוחות מעבדה או שרטוט חלקי מכונות קטנטנים שגרמו לי להתחיל להתעוור ולצמח גיבנת.

והיום, אחרי שעמלתי כל השבוע, נשארתי ערה לתוך השעות הקטנות של הלילה והרגשתי חולה בכלליות, יש לי יום חופש שהוא קצת יותר חופשי מבד"כ. המבחן הבא הוא עוד כמה ימים אז אני יכולה להרשות לעצמי לקחת את היום הזה קצת יותר לאט.

נקודות האור היחידות שהיו לי בזמן האחרון הן יציאות עם חברשלי, הן פשוט עשו לי טוב על הלב.

---

היה היה לא מזמן זוג חרדי בשנות העשרים. יום אחד הם הגיעו למחלקה הגניקולוגית בתל השומר וחיכו לרופא. בנתיים, הגברת שוחחה מעט עם האחיות וסיפרה להן כי הסיבה להגעתם היא שהם לא מצליחים להכנס להריון. לדבריה, הם כל כך ניסו עד שהפופיק שלה נהיה כחול. היא הרימה את החולצה וחשפה פופיק חבול ומלא שטפי דם.

---

את הסיפור הנ"ל שמעתי מחינה ששמעה מילדה אחרת שלמדה איתנו בשכבה שעושה שירות במחלק הגניקולוגית. מאז האירוע הנ"ל שהתרחש לפני מספר חודשים, מסתבר שהזוג הגיע שוב, ועכשיו היא בהריון.

כנראה שזה מה שקורה כשגברים לא מוכנים לקחת הכוונה.

הבנות בכיתה שלי הגיבו בהלם מוחלט כשסיפרתי להן על כך אתמול והוא נמשך כמה שעות, והמציאו בין היתר סלנג כמו "סיפופיק" ו"פופיגזמה".

---

אחד הדברים הכי חמודים שעשו בשבילי אי פעם היה כשחרשו בשבילי את האינטרנט כל הלילה בשביל למצוא לי את התווים של השיר פתיחה של "המלך בבר".

תודה לך מותק!