בא לי לכתוב, ואין לי על מה. אולי אפשר לומר שבא לי שיבוא לי לכתוב, אבל הנה, עובדה שאני כן ממלאה את השורות למרות שאין לי ממש נושא.
גם מאוד מתחשק לי לנגן בגיטרה, אולי אפילו לנסות להלחין שיר חדש מליריקה שאכתוב או ממילים שכבר כתבתי פעם.
אפשר לומר שאפילו התחשק לי לצאת קצת מהבית ולהתאוורר, זה שאין לי ממש עם מי או לאן או שאני עשויה להיות מדכאת לפרקים אלה עובדות זניחות למדי.
בא לי לנצל את הסופ"ש הזה כמו שצריך, במיוחד אחרי שסגרתי את השבת הקודמת ושבגלל שמישהי הפילה תורנות היה סיכוי לא רע שאשאר גם השבת הזו בבסיס.
אבל אין לי את האנרגיה לעשות את כל הדברים האלה. אין לי את הדבר הזה שמקשר בין הרצון לפעולה עצמה, את הסטרטר הזה שמתניע אותך ואפשר לומר שאף להפך, מרוב שהמחשבות ומצבי הרוח מסתחררים בראשי הם משאירים שם רק בלאגן שאני לא בטוחה שאני יכולה לאסוף עכשיו.
בעצם זה קצת מצחיק לומר שאין לי אנרגיה אחרי שהשבוע הרסתי לעצמי את הדיאטה של החודש ומשהו האחרונים כשטחנתי המון המון לחם אחרי שכבר אכלתי הרבה פחמימות בארוחת צהריים וערב בבסיס. אנרגיה, כלומר קלוריות לא חסרות לי.
אז אני יושבת בבית, מביטה במחוגים שמתקתקים לאט כמוני, מפטפטת עם אנשים על כל נושא כמעט שעולה לי לראש ומקנאה בכל אלה שיוצאים ונהנים. בנתיים זה לא כל כך נורא להתחפשן קצת בבית אלא שאני כבר צופה את תחושת ההחמצה המגעילה שצפויה לי ביום ראשון כשחברי למוסך ישאלו בנחמדותם "איך היה הסופ"ש?" ואני רק אחשוב שחבל שלא סגרתי עוד שבת, כך לפחות היה לי תירוץ מוצלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה