די, לפעמים אני יכולה לכתוב כאן גם דברים שאינם פסימיים.
החלטתי שאני אחזיק את עצמי, שאפסיק ליפול לכל מיני דכאונות ללא סיבה מוצדקת או מספקת. יש לי הרבה דברים לעשות עכשיו, הרבה לאן להתקדם וגם כשלפעמים נראה שחיי הם לא יותר מבִיצה פצפונת, עכורה ומחניקה עלי להזכיר לעצמי שרב הזמן אני דווקא די נהנית שם. יש לי לפעמים נטיה להסתכל בחצי הכוס הריקה וגם כאן אני צריכה לזכור שיש כאלו עם כוסות שהן אפילו לא רבע מלאות.
כל כך בא לי שיגיע החיוך הזה, הקורן והמדבק שאני אוהבת לאהוב, חיוך אמיתי שיאמר לי שהסופה חלפה. וכשאראה את הזיו הזה אדע שאני עזרתי לו להתקדם ולעלות ואם לא בצורה אקטיבית אז לפחות בצורה צנועה ופסיבית.
אני מניחה שזה די ברור שבאמצעות הפוסט הזה ניסיתי לעבות את אדי המחשבה שצפים לי בראש למשהו מוחשי יותר, לא יודעת עם הצלחתי, אני מתעודדת מעצם העובדה שלפחות הצלחתי למלא את הדף הלבן הזה במשהו.
שיהיה שבוע מאושר לכולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה