ושוב יום הולדת,
שוב דפיקות הלב המואצות
כאילו רצתי 117 דקות
של גמר המונדיאל.
ובמובן כלשהו באמת רצתי-
מקו הזינוק של השנה שעברה,
במעגל גדול
עד החזרה לנקודת המוצא.
אבל בעצם, זה לא מעגל מושלם
אלא צורה לוליינית, כמו בורג
לאותה נקודה אך יותר נמוכה.
והמחשבות ה-"מה יהיה"
מציפות ביתר משמעות
כי מה יחפש לו האדם
אם לא בשקט למות?
ואין לי כבר כח
באותם סיבובים מטה אל השאול
לא רואה את עצמי מטפסת מעלה
השגרה נוגסת בי עוד חתיכה מהחיות
ונשבר לי מלייחל, להתפלל יום וליל
לבכות, לצרוח ולקלל
עוד חיוך זול, רמאי ונוכל
והמחשבות מזנבות בוקעות מהצל
ודי, פשוט די.
מעניין באיזה נסיבות יתפוס אותי היום הזה בשנה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה