שרשרת האירועים ידועה מראש- מכבשן הרגשות לדעיכה איטית לעבר נקודת האפס ומשם לואקום של חוסר תחושה או איכפתיות. אני כותבת כרגע מהחוליה האחרונה.
מדהים איך שבחצי שעה אפשר לחרב כל-כך הרבה. אם יש תהליך פנימי שאני שונאת הוא זה שמתחיל בכך שאני גורמת בהתנהגותי המטומטמת להורדת ערכי בעיניהם של המוערכים עלי, משם אני מתחילה לתעב את עצמי והערך שלי יורד בעיני עצמי מצד אחד, ומצד שני אני מתקוממת ומנסה להזכיר לעצמי למה אני שונה וטובה מכולם ואז אני נוכחת לגלות שאני בהחלט לא כמו כולם- אני גרועה הרבה יותר. אין לי דרך אחרת להסביר את כל מה שהצלחתי לחרב היום, הדימוי עצמי הירוד שלי התכווץ לגודל מיקרוסקופי, כל מה שחשבתי שאולי בניתי אצל הממונים עלי, אלה שאני מעריכה כל-כך ושברור לי שהם חושבים עכשיו שאני מפגרת. אני שונאת כל כך את התחושה הסיעודית הזו. זה דבר אחד כשחס וחלילה קורה משהו רע ובלתי צפוי והם מתקשרים אליך לראות אם הכל בסדר, אז אתה מרגיש שאיכפת להם ממך ושהם באמת דואגים. אבל כשהם מתקשרים אליך אחרי יום כמו שעברתי... לא יודעת, זה גורם לי להתכווץ עוד יותר מבושה.
אני לא יודעת איך אצליח לעבור את השיחה מחר עם הקצין.... אני כל כך מתביישת בעצמי ובחוסר התועלת שלי שזה פשוט נורא. בדרכי הביתה ניסיתי לחשוב על הסברים הגיוניים למעשי ואחד מהרעיונות שלי היה להאשים את המחזור שלי בעניין, כמובן שזה מטומטם לכשעצמו אם זה היה נכון אבל כשזה שקר זה אפילו טיפשי יותר, אם כי העניין מעט אירוני שכן אני באיחור מטורף. מצחיק שהדבר היחיד בנוגע אלי שהיה מצליח לא לאחר נדפק גם הוא. אבל אני לא דואגת, הרי אין אפילו סיכוי קטנטן שנכנסתי להריון.
מחר הולך להיות יום של התמודדות- סופסוף אקבל את ההוכחה שאני גרועה מכולם, שאני לא מצליחה לעשות דברים שאלה שחשבתי למטומטמים ו"נחותים" ביחס אלי מצליחים לעשות ואפילו לא רע. מצחיק, ואני עוד חשבתי ללכת לקורס טייס. חה חה, כמה שאני טיפשה. לפעמים אני מפתיעה אפילו את עצמי. היי, שימי לב! חשבת שאת גרועה, חסרת תועלת, מיותרת ומדוכאת? הפתעה!! הדברים ידרדרו הרבה יותר בשניה! וגם אם תוך כדי תהליך תגלי שאת עושה מעשה מטומטם את לא תוכלי לחדול מהתנהגותך האווילית! בדיוק כך, במחלת הסרטן גילוי מקדים יכול להציל חיים, במקרה שלך שום דבר לא יועיל, את פשוט חסרת תקווה.
שרשרת האירועים ידועה מראש- מכבשן הרגשות לדעיכה איטית לעבר נקודת האפס ומשם לואקום של חוסר תחושה או איכפתיות. אני כותבת כרגע מהחוליה האחרונה מחוסר ברירה תוך כדי הכבדה נוספת של תחושת חוסר התועלת שלי שכן את כל התחושות והרגשות שלי כתבתי בהסעה ביציאה מהבסיס, ממש חצי שעה לאחר מעשה. היה זה כמעט-פוסט נוטף קללות וסימני קריאה שנכתב בכתב גדול ומקושקש של אדם נסער, אבל את הדף ההוא הצלחתי לאבד. מעניין אם מישהו מצא וקרא את הדף ההוא, מעניין אם הוא חושב כמוני שאני אדם קטן ומיותר.
מישהו מוכן למצוא לי סלע שאוכל לזחול תחתיו ולהתפגר?
זה הקטע בדימוי עצמי, שאתה משליך על אחרים מה שאתה חושב על עצמך בעצמך. סביר להניח שממנוייך וסובבייך לקחו את כלללל האירועים שלא היו - בפרופורציה.
השבמחקמותר לטעות, את לא חייבת את ההלקאה העצמית הזו. מחר יום חדש ודברים משתנים כל הזמן, זה קצת כמו שכבר אף אחד לא מתרגש מהמפשעות של מיכל אמדורסקי. גם אם הטעות שלך, קורה, תתקדמי. אף אחד לא מזלזל בך עד לרגע שבו את מזלזלת בעצמך. תרגישי חופשי להרים ראש גם מול הממונים, ובעצם, ביחוד לידם.
את צודקת בנוגע לכך שאתה "משליך על אחרים מה שאתה חושב על עצמך בעצמך"- אני בתקופה כל כך מחורבנת בחיי שאני לא מצליחה לחשוב על עצמי בצורה חיובית, וכן אני כנראה גם מזלזלת בעצמי ולכן עפ"י מה שאת אומרת לא ירחק היום שבו אנשים יתחילו לזלזל בי, או שלמעשה הכל הפוך והתחלתי לזלזל בעצמי כי קודם אחרים זלזלו בי?
השבמחקתודה על תשומת הלב.