זינוק בירידה- תיעוד מוקדם

ובהמשך ישיר לפוסט הקודם, מסתבר שאני מעט פחות אהבלה משחשבתי ולא איבדתי את הדף ההוא, ולמרות שזה מטומטם לחלוטין אעתיק אותו לכאן בכל מקרה.

 

17:27

 

כוסאמק!!!

אני לא מאמינה שהפכתי להיות מקרה הסעד של המוסך המזדיין הזה!!!

ממתי דברים שקורים בו משפיעים עלי כל כך?! למה לעזאזל אני מגיבה כמו ילדה מוגבלת לדברים כל כך פעוטים?! ואז אני עוד מעיזה לחשוב שאצליח לעבור אתגרים כמו קורס טייס, מה? כמה פתטי... ולחשוב שכשאני מנסה לסדר את הדברים בהגיון, לערוך רשימת טיעונים שאוכל להשתמש בהם מחר בשיחה מול הקצין שלי תירוץ מטומטם כמו מחזור נשמע לי הגיוני כשהמצחיק הוא שהוא מאחר לי בכל-כך הרבה זמן... הדבר היחיד שהיה קשור אלי ואיכשהו עבד כמו שצריך וגם הוא התקלקל.

אלוהים אדירים... איך הגעתי למצב פתטי כזה? מתי למדתי להיות כל-כך חסרת תועלת? ועכשיו כשאני בדרך הביתה יכולתי לצאת עם הבנות לחפש שמלה לחתונה בשבוע הבא אבל אני מרגישה כל-כך חרא שהודעתי לבנות שיצאו בלעדי. אני יודעת שבהזדמנות אחרת מפגש איתן היה מעלה לי את המצברוח אבל כרגע רק בא לי לזחול מתחת לאיזו אבן ולהפתגר שם. למה יש לי כזה אופי מחורבן? מה עשיתי שכל החרא הזה מגיע לי??? אני לא מבינה איך זה שעברה בקושי שעה ואני כבר יודעת שעשיתי טעות? בעצם, גם בתוך כדי מעשה הבנתי שאני מתנהגת בטמטום גמור ובכל זאת לא הצלחתי לעצור את עצמי.

והנה, מחר כולך ישאלו מה איתי ואני אמשיך להרגיש כמו סיעודית נזקקת. ואם לא מספיק שאני הורסת את הציפיות ממני של אנשים שאני מחזיקה מהם, אני שונאת לאכזב את עצמי, ואת הידיעה שאח"כ כולם מדברים עליך, את זה שאתה פחות בעיניהם , את זה שאני פחותה בעיני עצמי, את זה שכל פעם מחדש אני מוכיחה לעצמי שטעיתי , שאני לא יכולה לעשות כל דבר אם רק ארצה (ואפילו לא מדובר כאן על פיצוח אטום, סה"כ משהו פעוט בשירותי הצבאי המטומטם).

אני מקווה שהסלע יהיה מאוד גדול ושמישהו ימחץ אותי תחתיו אחרי שאנסה שאתפגר, מה שבטוח- בטוח.

 

 

וכן, יש מצב שזה עילג אבל זה נכתב בסערת רגשות ואפילו לא עברתי על התעתיק כאן, אז עמכם הסליחה.

טוב לדעת שלא משנה כמה החיים שלך מבולגנים ומבלבלים חוקי מרפי עדיין ישארו בתוקפם במקרה הזה- כשדברים משתבשים הם משתבשבים בצרורות. כן, תמיד נחמד להרגיש שלאט לאט נגמרות לך נקודות האחיזה...

לילה טוב.