סתם מדברת ולא עושה, הייתי יכולה להיות פוליטיקאית מצטיינת.
כל כך הרבה תוכניות שנרקמו בראשי בדרך לעבודה או לסידורים מעיקים כאלה ואחרים, אתם יודעים, כל ה- "כשיהיה לי זמן אני חייבת לעשות את זה ואת זה..." ואז ברגע שיש לי מעט חופש אני נתקפת אמנזיה שמוחקת את כל התוכניות הללו מראשי ומחליפה אותן בבזבוז זמן אינטרנטי או בשעות שינה מרובות. ואולי החופש הזה גורם לי לפיק ברכיים? הרי בתכנון הכל מסתדר ונתקלים במינימום מכשולים, במציאות הכל יכול לרדת לטמיון ועל מה אוכל לחלום אז?
מוזר גם שזה לא משנה אם התוכניות הדמיוניות הללו נועדו לשרת אותי ולפעול בטובתי או שהן נטו הנאה וכיף.
ואם אלה הם פני הדברים, למה אני חותרת ומתכננת בצפייה כה גדולה את הפרוייקט ההוא? מה אעשה עם כל החופש שהוא אמור לספק לי?
אני ממש מפחדת שאהיה כמו טורף מבויית בגן החיות או כמו רד ב"חומות של תקווה", שניהם מפגינים הרבה בטחון אבל ברגע האמת לא יודעים איך להתמודד עם המרחבים והעדר המסגרת המגבילה והשגרתית.
אני חושבת שלפני הכל אני צריכה הדרכה פסיכולוגית ותפישתית.
נשמע כמו תסמונת נפוצה.
השבמחקאני יוצאת עכשיו לחופש חלקי מהאולפן, מה שמותיר לי שבוע די פנוי.
תכננתי כמובן להתקדם בלימודים ולקדם כלמני מטלות ומשימות, אבל לאט לאט אני מרגישה שהזמן הזה יתמלא בעיקר בשיטוט אינטרנטי, שינה, מפגש עם חברות ובטלה.
את יודעת מה? לפעמים אני מנחמת את עצמי ואומרת - גם את זה צריך, ואם עשיתי ככה, אולי הייתי צריכה בדיוק את זה.
ובא לי להציע לך שותפות - שנעדכן זו את זו בהתקדמות התוכניות והסידורים ונפרגן אחת לשניה פידבקים חיוביים על פי הצורך :)
אני מסכימה איתך שהחופש הזה נחוץ ורצוי מדי פעם הבעיה אצלי היא שסידור העבודה שלי הוא כזה שאני עובדת שלושה או ארבעה ימים ואז נמצאת בחופש שלושה או אביב ימים. וככה בכל שבוע.
השבמחקכלומר הבעיה אצלי מתעוררת בכל שבוע מחדש למרות שעל פניו הייתי צריכה להיות שבעה מהפייסבוק ובזבוז הזמן.
לגבי השותפות אני בעניין, זה נשמע מעניין ויכול להועיל לשתינו :)
משמעת עצמית לא קל. הכי חשוב ליצור מסגרת, ולו גם מלאכותית עבור עצמך. לדעת שכל יום בין 9 ל 12 נניח את כותבת (אם את כותבת), או למצוא דרך אחרת למנות ’שוטר’, כמו אנשים שהולכים לקבוצות תמיכה או לדיאטנית למרות שהם יודעים בעצמם טוב מאוד מה צריך לעשות.
השבמחקההצעה של ג’יין נשמעת לי. שוטרות הדדית.
יאללה!
השבמחק