נגמר.
הרפתקאה נהדרת של שלוש שנים מסתיימת כעת.
אני כותבת את שורות אלה מתוך מטוס קטנטן שבעוד דקות אחדות יקחני הרחק מכאן.
מוקדם יותר פיץ ואני בכינו בדירה, התחבקנו, התחברנו ונסינו לשאוב עוד רגע אחרון.
בשדה לא יכולתי לעצור את הדמעות אז בעיקר הנהנתי לדבריו שלו, שבמפתיע נאמרו ללא דמעות אך בעיניים מאדימות ובורקות.
הוא הודה לי על שלוש שנים, אמר ששמח מאוד שהגעתי ושהוא אוהב אותי ואז נעמד וחיכה לי עד שהתור לקח אותי מעבר לפינה.
כשהבטתי אחורה, כבר ראיתי אותו מנגב דמעה קטנה.
זה לא הסוף בינינו, ככה הוחלט ובעתיד עוד ארחיב, אבל זה בהחלט סופו של פרק יפה בחיי ובזוגיותנו.
שלום לך (ואולי רק לבינתיים ) ארץ השיכורים, היית טובה מאוד אלי.
נתת לי כל מה שהייתי צריכה ואפילו יותר.
אתגעגע.
וולקאם טו איזראל.
השבמחקמחכה לקרוא מה את חושבת על המדינה אחרי שלוש שנים בחוץ לארץ.
פרידה מהסרטים. טוב לשמוע שהחלטתם שזה לא הסוף. כשזה טוב צריך לעשות מאמץ.
השבמחקאני די פסימית בעניין. כל פעם שאני חוזרת לביקור אני חוטפת הלם תרבות, כאילו לא ביליתי 26 שנים כמעט רצופות כאן עד הנסיעה. מקווה שאתבדה.
השבמחקבינתיים חדש לנו טלפון וסקייפ אבל אנחנו מדברים כבר על ביקור שלו כאן כשאתארכן על מקום מגורים חדש או חופשה משותפת.
השבמחקאני מקווה שמחזיק מעמד.
חמוץ-מתוק.
השבמחקהתאקלמות קלה ומהירה בחזרה,
ושיהיה קל גם למצוא את המקום (שלך פה, שלך לעומתו, שלו במעבר שלך, ...)
אתם עושים את ההחלטה הנכונה.
תודה.
השבמחקההחלטה הזו לא פשוטה ומצריכה התערבות של גורמים כמו עו"ד ו/או מנהלי עבודה ולשניהם אני לא בטוחה שיש אינטרס שהיא לטובתי.
הלוואי-הלוואי שיסתדר לכם.
השבמחקתודה רבה, שירחאן היקר
השבמחק