מאז התלונות שלי על בעלת הדירה בפוסט הקודם כמה דברים זזו.
שבוע שעבר ביום ראשון עדכנתי אותה שביום שלישי אני בדירה ושהדליפה עודנה חיה ובועטת, אפילו נראית פחות טוב מהסרטון ששלחתי לה שבועיים לפני כן.
היא הופתעה שהדליפה עוד ישנה כי שלחה אינסטלטור לפני שבועיים. אמרתי לה שהוא החליף גומיה אבל גם זה לא עזר ואמר צריך להתקין ברז חדש. בעזרת מעט רגשי היא הסכימה לבוא ולסגור את העניין בשלישי.
ביום המחרת חשיבות תחזוקת הדירה קיבל משנה תוקף כאשר קיבלתי בבוקר הודעה מהשותפה "אוקי, זה כבר לא סבבה" עם סרטון שמראה שחתיכת טיח גדולה בגודל של בערך חמישים על שלושים ס"מ התנתקה מתקרת האמבטיה והתנפצה על הרצפה קרוב לשותפה שרק נכנסה לצחצח שיניים.
בעלת הדירה אמרה שהכל יטופל מחר.
למחרת הגיע איש שטרח והחליף ברז, מרח שכבת טיח חדשה בתקרה האמבטיה ואפילו בחדר השינה שלי בו התחיל להתפתח סדק קטן, הצמיד חזרה מרצפת רופפת וגם קיבע את קרש העץ הרופף מעל דלת ההזזה לחדרי.
אחה"צ הגיע נגר נכלולי שהתחיל פעם עבודת שיפוץ במטבח שאותה לא סיים. בעלת הדירה שהגיעה לגיחה קצרה והופתעה מכך (למרות שהיא מודעת לעניין ושדיברנו איתה על זה כמה פעמים, השותפה אומרת) שלחה לו צעקות בטלפון מלווה בתמונות. כשהוא הגיע היא כבר הלכה, והוא סך הכל עשה תיקונונצ'יק, אולי עשר אחוז מסך העבודה שצריך לסיים. היא אמרה לי תוודאי שהוא מתקן הכל אבל הוא אמר שאין לו פה את הכלים הדרושים.
נו, אפילו חסרת נסיון שכמותי יודעת שאסור לשלם לאיש מקצוע את כל הסכום מראש אחרת אין שום תמריץ לסיים את העבודה, מזל שמדובר בעיקר בעבודה בפינות נסתרות בארונות המטבח.
בשבוע שעבר מאז נראה גם שהסדק הקטן בתקרת חדרי הוא די עקשן ומתחיל להתפתח שוב למרות שכבת הטיח החדשה. אצטרך לעדכן בכך את בעלת הדירה שוב כשאחזור ארצה.
ולעניין אחר,
בחמישי בערב נסעתי לאסוף את פיץ מנתב"ג.
בשישי יצאנו לטיול רגלי ארוך בפארק הירקון, בערב נסענו לפאב לצפות באירוע ספורט לבקשתו ובלילה המשכנו למסיבת יום הולדת של מדריך הריקודים שלי. היה ממש נחמד וממש היה לי כיף שהוזמנתי.
בשבת לצערי התעוררנו מאוחר ולא היה לנו הרבה זמן לפני שהתחלנו להתארגן עבור הסיבה שלשמה פיץ הגיע לגיחה כה קצרה- מפגש עם ההורים.
את הקונספט העתקתי מאחותי, שהכירה לנו את החבר שלה במפגש קז'ואלי באותו בית קפה שכונתי לפני חודש.
ישבנו, אכלנו והמשפחה שלי המאותגרת באנגלית לא עשתה מאמץ מיוחד ליצור איתו שיחה. במספר הזדמנויות אפילו היו התרעמויות קלות על כך שתרגמתי לו חלק מהשיחות הטיפשיות שנדונו סביב השולחן, בפעם השניה נאלצתי להסביר, כאילו שזה לא היה ברור, שיושב פה בנאדם שלא מבין כלום וגם ככה מרגיש אאוטסיידר, אז לכל הפחות שיבין מה הולך.
בסופו של דבר חוץ מלחיצת ידיים בהתחלה וhello וthank you לא הייתה תקשורת ישירה איתו. הו כן, אבי הביא לו מפית באיזו הזדמנות. זהו.
לפחות סימנו על זה וי.
משם המשכנו למפגש קצר יותר עם סבתי, שהיה טוב מהמצופה.
קודם כל, היינו רק שלושתנו אז הוא לא נבלע בהמון. דבר שני, סבתא שלי לא ברחה לסמארטפון שלה כמו אחיותי ואבי.
כבר בכניסה היא הפתיעה כשלחצה את ידו ואמרה באנגלית מהוססת Hello, my name is X ולאחר רגע הוסיפה how are you?
לפיץ סיפרתי שאמנם קוראים לה X אבל אני קוראת לה safta.
סבתא עשתה מעל ומעבר כדי לתקשר איתו ואמרה שמאז שסיפרתי לה לפני כשבוע שהוא מגיע לארץ היא חשבה מה להגיד ואיך לתקשר איתו כי זה לא יפה לשבת עם בנאדם ופשוט לשתוק. אהמאהמ, כל המשפחה שלי.
אפילו כשהלכתי לשירותים לכמה דקות שמעתי איך היא מנסה לדבר איתו בעברית מעורבבת באנגלית, וכשחזרתי כל אחד מהם סיפר לי בנפרד שהוא אמר לה כך והיא אמרה לו אחרת ושתי הגרסאות היו מאוד דומות. מסתבר שכשרוצים מצליחים לתקשר לא רע בכלל.
אפילו התבדחנו על כך שסבתא כנראה טובה בזה כי נולדה בארץ כשעוד היו כאן בריטים.
סבתא בחנה אותו ואת התנגותו וזרקה לי מדי פעם הערות כמו "הוא נחמד, חבר שלך" או "הוא פדנט" כאשר העיר לי שחתיכת אגוז נתקעה לי בשן. הסבתי לה שהוא יודע כמה אני לא אוהבת לגלות בדיעבד שחייכתי לאנשים כאשר חתיכות אוכל מנקדות את השיניים.
אפילו זרקה לי "אל תאמיני לו", כאשר סיפרתי לה שאני חושבת לצאת לרקוד. "אה, הוא גם רוקד?" "לא" "אז את משאירה אותו בדירה ויוצאת לרקוד?" "כן" וזה לא מפריע לו שאת רוקדת עם אחרים?" שאלתי אותה מולו והוא אמר שלא.
לא יודעת אם ה"אל תאמיני לו" נאמר כעקיצה כי זה לא נראה לה שאני רוקדת עם אחרים או כי היא חושבת שהוא פשוט מסתיר את זה שכן מפריע לו שאני רוקדת.
מהמפגש הזה יצאנו בחיוך.
אחרי כן היו לנו רק כמה שעות מנוחה קצרות לפני שנסענו לנתב"ג שם עלינו על טיסה לברצלונה ומשם נסיעה של כמה שעות לאנדורה.
עכשיו סיימנו לאסוף את המחליקיים, ושאר הציוד ומחר אתנסה לראשונה בסקי!
מקווה שאהנה מהחוויה ושאחזור ממנה בחתיכה אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה