יש עולם משוגע שם בחוץ.
מגפת קורונה משתוללת וקוטפת אנשים באמצע החיים או לכל הפחות מעמידה אותם בסיכון ובפחדים.
לוירוס אין רגשות ואין סנטימנטים, לא משנה לו אם המארח שלו הוא אב לארבעה-עשר ילדים מבני ברק, דיירי בתי אבות ששרדו מלחמות או ראש ממשלת בריטניה. המקרה הספציפי הזה ריסק לי את הלב לחתיכות.
באיזה מקום, נדמה לי שמרוב שהקורונה הייתה בכל פינה בחודשיים האחרונים, אנשים מתחילים לפתח סבילות לעניין - אני רואה יותר ויותר מטיילים בחוץ ושומעת על מקרים בהם פה ושם מעגלים פינות. אני חשה גם בעצמי שינוי, הרי עד לא מזמן הייתי צמודה לאתרי החדשות, מרפרשת ללא הרף, כאילו משם תבוא הישועה וכעת הרבה פחות.
ההקלה בהגבלות ופתיחת חלק ממקומות העבודה גורמות לי לחשוש מאוד מהעתיד הקרוב. הרי עד עתה ההנחיות הלכו והחמירו מה שאותת לכולם שהמצב קשה. כעת כאשר מקלים, במיוחד אחרי שהות כה ממושכת וכפויה בין ארבע קירות, לא אופתע אם הזרזיף יפרוץ את הסכר ויטיס את גרף החולים והנדבקים אל-על.
אמנם אני מדברת ממקום פריבילגי-משהו, שהרי עדיין נכנסת משכורת, אבל למעט העניין הבריאותי, אין להמעיט בקשיים הכלכליים שהולכים ונערמים להם במהירות. הרי ידוע ש"נפש בריאה בגוף בריא" ואיך אפשר שהגוף יחלים כאשר המח שואל את עצמו ללא הרף כיצד לשלם את השכירות או המשכנתא והאם יש מספיק כדי לקנות מזון?
בין ידיעה על חולי וגרפים כלכליים אדומים נודע לנו אתמול בשעות הלילה שנחתם ההסכם ואנו בדרך לממשלה חדשה.
איני נוהגת לכתוב על נושאים פוליטיים כי הסיאוב העולה מהם לרוב דוחה אותי, אך אני מוכרחה לציין שההסכם שנחתם מסב לי אי נחת.
ביבי אמנם נתן תאריך דד-ליין להסתלקותו, אך בהסכם הנחתם יש כמה חורים שיאפשרו לו למנוע את כניסתו של גנץ לתפקיד ו\או לגרור את כולנו לבחירות נוספות כאשר יתאים לו, לקיסר.
רב משרדי הממשלה להם השפעה על נושא הקורונה (בריאות, אוצר, בטחון פנים) נשארים בידי הליכוד ושותפיו. על פניו זה לא רע, עדיף אולי בשעה קשה זו חברי כנסת משופשפים ומנוסים יותר אך מצד שני, גנץ פירק את כחול לבן וזחל לביבי באמתלה של "שעת חירום" שהוירוס כפה עלינו. אז איך זה שלא התעקש על אף תיק שיכול לתרום לנושא? יתרה מכך, הוא דווקא קיבל משרדים שהעומד בראשם יוצג כמעט בודאות באור שלילי בעקבות החורבן שקורונה המיטה עליהם - תרבות וספורט, תיירות (שלושתם לא באמת קיימים כרגע), כלכלה (תזכירו לי מה זה?) ורווחה (שלא נדע מצרות).
גם גודלה המופרז של הממשלה, שכר הח"כים שממשיך לטפס ושנכנס לחשבון הבנק התפוח של מאה ועשרים הנבחרים בשעה שרבבות נותרו נטולי הכנסה מכעיס מאוד.
וזה עוד לפני שהגעתי לשני העניינים המרתיחים ביותר בעיני - האחד הוא הדרישה לכיבודים לממלא מקום רה"מ, כולל סידור דיור, אבטחה וכו'. באמת? זה מה שחשוב עכשיו? והשני הוא שישנם סעיפים בנוגע לוטו השמור לביבי בנושא המינויים של פרקליט המדינה והיועמ"ש, שני בעלי תפקידים שיכריעו בעניין ניהול ההליכים מולו, בלי שלגנץ יש מעמד דומה בנושא החלת הריבונות שהיה לכאורה קריטי עבורו ועבור אשכנזי. הרס היחסים המעורערים עם ירדן זה בדיוק מה שחסר לנו עכשיו.
צחנה של שחיתות, אגואיזם והתמכרות אובססיבית למנעמי השלטון עולה באפי, גם אתם מריחים אותה?
ברקע של כל הנ"ל, לוח השנה מזכיר לנו שיום השואה כבר כאן. אולי כעת, כאשר רובנו חווינו סגר, בידוד חברתי, אי יציבות כלכלית ודכאון נוכל להזדהות מעט יותר עבור כל אלה ששרדו את הנאצים כדי להזנח ע"י המדינה. אני מקווה מאוד שגם אותם לא ישכחו כאשר המגיפה תחלוף ושנתחיל לשקם את ההריסות.
בקרוב יגיעו גם יום הזכרון עבור חיילים שהיו מתהפכים פעמיים בקברם אם היו רואים מה נהיה מהשלטון שלנו ויום העצמאות בו לא אופתע אם אלפים יצאו לשרוף את מעט החסכונות שאולי נותרו להם על בשרים יקרים בפארקים והידבקויות המוניות. עכשיו כשישנן הקלות בתנועה קשה לי לראות איך אוכפים בחזרה עוצר כללי כמו שנעשה בליל הסדר.
וברמה האישית, שלי עם עצמי, אני מנסה לשמור על הכרת תודה על מה שיש למרות הקשיים.
הפלאפון הופך מאויב לידיד - חזרתי לעשות מעט ספורט ביתי בעזרת אפליקציה שהורדתי פעם ושזנחתי. יש בה תוכנית של ארבעה שבועות שמזמן הבטחתי לעצמי לסיים ואני על זה לגמרי - דבר ראשון על הבוקר בחופש ומאוחר בלילה יותר בימי העבודה, במתכונת של שבוע ברציפות ויום אחד חופש. מקווה לסיים את זה הפעם.
בנוסף, התחלתי להשתמש באפליקציות נוספות של מעקב אחר יצירת הרגלים חדשים, אחת נוספת שעוזרת להתפקס על מטרות ושלישית, headspace שמה, שהורדתי פעם בגרסה החינמית וכעת יש לי את הגרסה המלאה באדיבות המעסיק.
מדובר באפליקציית מדיטציה ובינתיים היא עוזרת לי מאוד ליצור שקט בראש ואי של רוגע בדיוק בזמן בו אני זקוקה להם מאוד.
שנדע ימים שקטים יותר.
מגפת קורונה משתוללת וקוטפת אנשים באמצע החיים או לכל הפחות מעמידה אותם בסיכון ובפחדים.
לוירוס אין רגשות ואין סנטימנטים, לא משנה לו אם המארח שלו הוא אב לארבעה-עשר ילדים מבני ברק, דיירי בתי אבות ששרדו מלחמות או ראש ממשלת בריטניה. המקרה הספציפי הזה ריסק לי את הלב לחתיכות.
באיזה מקום, נדמה לי שמרוב שהקורונה הייתה בכל פינה בחודשיים האחרונים, אנשים מתחילים לפתח סבילות לעניין - אני רואה יותר ויותר מטיילים בחוץ ושומעת על מקרים בהם פה ושם מעגלים פינות. אני חשה גם בעצמי שינוי, הרי עד לא מזמן הייתי צמודה לאתרי החדשות, מרפרשת ללא הרף, כאילו משם תבוא הישועה וכעת הרבה פחות.
ההקלה בהגבלות ופתיחת חלק ממקומות העבודה גורמות לי לחשוש מאוד מהעתיד הקרוב. הרי עד עתה ההנחיות הלכו והחמירו מה שאותת לכולם שהמצב קשה. כעת כאשר מקלים, במיוחד אחרי שהות כה ממושכת וכפויה בין ארבע קירות, לא אופתע אם הזרזיף יפרוץ את הסכר ויטיס את גרף החולים והנדבקים אל-על.
אמנם אני מדברת ממקום פריבילגי-משהו, שהרי עדיין נכנסת משכורת, אבל למעט העניין הבריאותי, אין להמעיט בקשיים הכלכליים שהולכים ונערמים להם במהירות. הרי ידוע ש"נפש בריאה בגוף בריא" ואיך אפשר שהגוף יחלים כאשר המח שואל את עצמו ללא הרף כיצד לשלם את השכירות או המשכנתא והאם יש מספיק כדי לקנות מזון?
בין ידיעה על חולי וגרפים כלכליים אדומים נודע לנו אתמול בשעות הלילה שנחתם ההסכם ואנו בדרך לממשלה חדשה.
איני נוהגת לכתוב על נושאים פוליטיים כי הסיאוב העולה מהם לרוב דוחה אותי, אך אני מוכרחה לציין שההסכם שנחתם מסב לי אי נחת.
ביבי אמנם נתן תאריך דד-ליין להסתלקותו, אך בהסכם הנחתם יש כמה חורים שיאפשרו לו למנוע את כניסתו של גנץ לתפקיד ו\או לגרור את כולנו לבחירות נוספות כאשר יתאים לו, לקיסר.
רב משרדי הממשלה להם השפעה על נושא הקורונה (בריאות, אוצר, בטחון פנים) נשארים בידי הליכוד ושותפיו. על פניו זה לא רע, עדיף אולי בשעה קשה זו חברי כנסת משופשפים ומנוסים יותר אך מצד שני, גנץ פירק את כחול לבן וזחל לביבי באמתלה של "שעת חירום" שהוירוס כפה עלינו. אז איך זה שלא התעקש על אף תיק שיכול לתרום לנושא? יתרה מכך, הוא דווקא קיבל משרדים שהעומד בראשם יוצג כמעט בודאות באור שלילי בעקבות החורבן שקורונה המיטה עליהם - תרבות וספורט, תיירות (שלושתם לא באמת קיימים כרגע), כלכלה (תזכירו לי מה זה?) ורווחה (שלא נדע מצרות).
גם גודלה המופרז של הממשלה, שכר הח"כים שממשיך לטפס ושנכנס לחשבון הבנק התפוח של מאה ועשרים הנבחרים בשעה שרבבות נותרו נטולי הכנסה מכעיס מאוד.
וזה עוד לפני שהגעתי לשני העניינים המרתיחים ביותר בעיני - האחד הוא הדרישה לכיבודים לממלא מקום רה"מ, כולל סידור דיור, אבטחה וכו'. באמת? זה מה שחשוב עכשיו? והשני הוא שישנם סעיפים בנוגע לוטו השמור לביבי בנושא המינויים של פרקליט המדינה והיועמ"ש, שני בעלי תפקידים שיכריעו בעניין ניהול ההליכים מולו, בלי שלגנץ יש מעמד דומה בנושא החלת הריבונות שהיה לכאורה קריטי עבורו ועבור אשכנזי. הרס היחסים המעורערים עם ירדן זה בדיוק מה שחסר לנו עכשיו.
צחנה של שחיתות, אגואיזם והתמכרות אובססיבית למנעמי השלטון עולה באפי, גם אתם מריחים אותה?
ברקע של כל הנ"ל, לוח השנה מזכיר לנו שיום השואה כבר כאן. אולי כעת, כאשר רובנו חווינו סגר, בידוד חברתי, אי יציבות כלכלית ודכאון נוכל להזדהות מעט יותר עבור כל אלה ששרדו את הנאצים כדי להזנח ע"י המדינה. אני מקווה מאוד שגם אותם לא ישכחו כאשר המגיפה תחלוף ושנתחיל לשקם את ההריסות.
בקרוב יגיעו גם יום הזכרון עבור חיילים שהיו מתהפכים פעמיים בקברם אם היו רואים מה נהיה מהשלטון שלנו ויום העצמאות בו לא אופתע אם אלפים יצאו לשרוף את מעט החסכונות שאולי נותרו להם על בשרים יקרים בפארקים והידבקויות המוניות. עכשיו כשישנן הקלות בתנועה קשה לי לראות איך אוכפים בחזרה עוצר כללי כמו שנעשה בליל הסדר.
וברמה האישית, שלי עם עצמי, אני מנסה לשמור על הכרת תודה על מה שיש למרות הקשיים.
הפלאפון הופך מאויב לידיד - חזרתי לעשות מעט ספורט ביתי בעזרת אפליקציה שהורדתי פעם ושזנחתי. יש בה תוכנית של ארבעה שבועות שמזמן הבטחתי לעצמי לסיים ואני על זה לגמרי - דבר ראשון על הבוקר בחופש ומאוחר בלילה יותר בימי העבודה, במתכונת של שבוע ברציפות ויום אחד חופש. מקווה לסיים את זה הפעם.
בנוסף, התחלתי להשתמש באפליקציות נוספות של מעקב אחר יצירת הרגלים חדשים, אחת נוספת שעוזרת להתפקס על מטרות ושלישית, headspace שמה, שהורדתי פעם בגרסה החינמית וכעת יש לי את הגרסה המלאה באדיבות המעסיק.
מדובר באפליקציית מדיטציה ובינתיים היא עוזרת לי מאוד ליצור שקט בראש ואי של רוגע בדיוק בזמן בו אני זקוקה להם מאוד.
שנדע ימים שקטים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה