אתמול בערב יצאתי לרקוד, דבר שלא קרה הרבה מאוד זמן. הפעם האחרונה הייתה למעשה מעט לפני החתונה של אחותי וזו התקיימה בחודש מאי.
כשרק נכנסתי לעולם הקסום הזה, הייתי מגיעה כמעט בכל יום או לפחות כמה פעמים בשבוע. כשגרתי בארץ השיכורים רקדתי לעתים רחוקות כי הסצנה שם לא הייתה מי יודע מה וכששבתי ארצה ביקורי על רחבת הריקודים היו סדירים יחסית... עד שהגיעה הקורונה שגרמה לסגירת המועדון החביב עלי ללמעלה משנה וגם כאשר השערים נפתחו שוב, חששתי להגיע בכל פעם שהתריעו על עליה בתחלואה. כעת, שלושה חיסונים והמוני מחלימים מאוחר יותר, ישנה תחושה שסופסוף אפשר לחזור קצת לחיים.
הרצון לרקוד התעורר לו כבר בסופ"ש הקודם אבל גל של "את חלודה, את לא מספיק טובה" הכה בי וויתרתי. מאז במהלך השבוע הפלייליסט ניגן לי במספר הזדמנויות שירי בצ'אטה שאני אוהבת והזכירו כמה זה חסר לי וכמה הגוף משתוקק לזוז. אז לפני שנתתי לעצמי יותר מדי הזדמנויות להרהר בדבר, הכנסתי את נעלי הריקוד לתיק, שמתי אוזניות עם שירים שעושים מצב רוח לרקוד ויצאתי לדרך.
אני מוכרחה להודות שנהנתי יותר משציפיתי.
התנועות פשוט זרמו כך שכמעט ולא הרגשתי שיש בי חלודה להסיר. חייכתי כמעט בכל רגע שבו רקדתי וזה כמעט תמיד השתקף אלי בחזרה עם חיוך מהצד השני, גם ברגעים בהם ההובלה גרמה לאי הבנות והפרעות קטנות.
בכלל, הערב הזה שפע בלא מעט הפתעות.
הראשונה היא, שהגוף פשוט זכר. חששתי שאתקע אבל התגובות שלי הגיעו בצורה אוטומטית לרוב בלי שבאמת הייתי צריכה לחשוב על כך. בכלל, אחד הדברים שאני נהנית מהם בריקוד זוגי זה שכמובלת, אין צורך בתכנון או חשיבה, הכל קורה במקום בצורה אינטואיטיבית וזורמת.
השניה היא שלמרות שבכל זאת היו כמה פקשושים קטנים, לא הרגשתי ביקורת עצמית. אולי זה מקרי או הוחלק תחת השמחה שבחזרה לפעילות אהובה אחרי הרבה זמן, אבל פעם חוויתי יחסי אהבה-שנאה עם ריקוד. מצד אחד מאוד נהנתי ומצד שני תמיד הרגשתי לא מספיק טובה ושעלי להשתפר ולדייק כדי להיקרא רקדנית ראויה. במחשבה שניה, כמה פרטנרים חילקו לי מחמאות אתמול ואפילו חזרו לבקש ריקוד נוסף למרות שהמועדון היה מלא ברקדניות אחרות. אז אולי אני במקום טוב משנדמה לי.
השלישית והמרעננת מכולם זה שלא מעט אנשים אמרו שלום כי זכרו אותי וחלקם אמרו לי בפשטות שהם שמחים לראות אותי אחרי כל כך הרבה זמן.
היה כיף וגם הבוקר האנרגיות הטובות עוד מורגשות היטב. אני ממש חייבת להחזיר את הריקוד לחיי באופן תדיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה