מתבקש לכתוב כאן, אמנם באיחור של כשבועיים סיכום שנה לזו היוצאת ומפת דרכים לזו הנכנסת, אבל לא באמת מתחשק לי. עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים בעבר ובלא מעט מקרים למדתי להתאכזב.
נכון, הייתה קורונה שהצליחה להסיט את עולמנו האנושי ממסלולו ועדיין יש פה ושם עקבות ותזכורות לטלטלה שעברנו (ע"ע אינפלציה וחדשות מפחידות על עליה בתחלואה בסין) אבל גם ברמה האישית, הלכתי לאיבוד.
הרי "החלטות שנה חדשה" מרמזות שנקודת הבוחן הבאה תהיה בעוד 365 ימים שזה די והותר זמן לשכוח מה המסלול שהותווה, לקחת דרכים חלופיות ובכלל, לשכוח לאן רצינו להגיע.
אז החלטתי להתרכז ביעדים קצרים יותר וקטנים יותר.
ובמקרה, היום יש לי יעד גאוגרפי של ממש-
את הפוסט אני כותבת על רכבת שלוקחת אותי צפונה.
באוקטובר האחרון ישבתי עם ידידי החנון לפיצה ויין וסיפרתי לו שגיליתי שיש בארה"ב באפריל כנס שנתי של חובבי "מחזור כישור הזמן", סדרת ספרי הפנטזיה שסיימתי לקרוא הקיץ ושמתחשק לי לנסוע.
"איזה כיף לך שאת יכולה לנסוע" אמר ואז סיפר שכבר לפני שנים ניסה להזמין תור לשגרירות ארה"ב עבור הוצאת ויזה אבל כתבו לו בחזרה שאין תורים ושיחזרו אליו, מה שמעולם לא קרה.
שמחתי לאידו אבל אחרי כמה רגעים קלטתי שבעצם גם הויזה שלי שהוצאתי מזמן הסתיימה כבר לפני כמה חודשים. החנון אמר שחידוש דרכון זה הליך הרבה יותר קצר ושיש סיכוי שאני יכולה לוותר על הראיון בשגרירות.
אלא מה? הדרכון שלי פג תוקף בסוף 2023. לכן, החלטתי ששווה להשקיע במדבקת ויזה חדשה על דרכון חדש.
כידוע, תורים למשרד הפנים זה משהו נדיר וחמקמק.
אי אז באוקטובר, ישבתי עם החבר'ה בעבודה וניסיתי לתפוס תור.
בתחילה בלשכה הקרובה למקום מגורי, אחרי כן בלשכות שונות ברחבי גוש דן אבל כלום לא נמצא חודשים קדימה.
החברים בעבודה צחקו על התסכול המופגן שלי והתחילו להציע הצעות הזויות "נסי בבית שמש! תמיד יש שם תורים" "איפה דיר אל אסד, זה קרוב אליך, לא?"
לרגע שקלתי אפילו לרדת לאילת לתור שמצאתי בדצמבר, אבל החלטתי שזה לא שווה את הטרחה.
קבעתי לבסוף תור להיום בחיפה, שלושה חודשים אחרי אותו יום עם הלפטופ.
התור שנמצא לי הוא בשעות אחה"צ, אבל החלטתי שזו הזדמנות נחמדה לטייל קצת בעיר הזו שזכיתי להכיר בעיקר את תחנות הרכבת שלה בדרכי לבסיס הטכני של חיל האויר. קראתי שהשוק התורכי ושוק תלפיות הקרובים למשרד הפנים הם מקומות נחמדים לבקר בהם.
עריכה:
כשהגעתי ללשכה התחלתי לפשפש בתיק כדי להיות עם הדרכון בהיכון. הוא לא היה שם.
מכל הדברים בעולם, שכחתי להביא את הדרכון שמצריך החלפה ולכן הם לא יכלו לתת לי שירות.
הם כן אמרו שאני יכולה לבוא ללא תור אם אני מגיעה בשמונה בבוקר, לא רואה את עצמי קמה בשש ביום חופש לכבוד הדבר הזה.
העולם נתן לי שיעור בחוסר הלקאה עצמית ובהומור ואני מפנימה ומחייכת.
עריכה 2:
התעוררתי מוקדם למחרת כדי לתפוס את הרכבת של 6:30 שמגיעה לחיפה ב7:35.
סיימתי עם התור שלי ב10:15.
לפחות אני לא צריכה לחזור על הניג'וס הזה בעשור הקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה