הזכרתי לפני זמן מה את הרילוקיישן שהוצע לי במקום עבודתי. כמה וכמה מהקוראים עודדו אותי ושמחו על האפשרות לנסוע ולהתאחד שוב עם פיץ ולמען האמת כך גם אני הרגשתי כששמעתי על הנסיעה לראשונה, אלא שמעז עברו כמה שבועות והחששות שלי בינתיים הולכים ומתגברים.
חשש ראשון הוא החוזה עליו אני מצופה לחתום.
הסעיף הרלוונטי לעניינינו אומר שאני נוסעת לשנה (המשימה הקודמת התארכה בסופו של דבר לשלוש, אבל זה לא משהו להסתמך עליו) ומחויבת לחזור ארצה ולעבוד כאן שנה נוספת בתום התקופה. רבים משערים שאם פיץ ואני נמסד את הקשר ובמיוחד אם כבר יהיה הריון ברקע, אז אוכל לבקש להשאר שם וככל הנראה בקשתי תענה. בין האוחזים בדעה זו היה המנהל שלי שניסה לרמוז שאם אשחק את המשחק כמו שצריך, הוא מעריך שכך יהיה.
כשחשפתי בפני קולגה מקבוצת הרילוקיישן בעבודה את העובדה שאני בזוגיות שם, כדי לשים את הקלפים על השולחן וכדי להבין איפה זה שם אותי, היא המליצה לי בחום שלא לבנות על זה. היא סיפרה על מקרה שעובד מארץ השיכורים נסע ארצה, הכיר פה מישהי וכבר היו ילדים ובכל מקרה המעסיק שלו התעקש על חזרתו. היא גם סיפרה על מקרה אחר שהגיע לבית משפט מאחר והחוזה אומר שבמידה ואני לא עומדת בתנאי של שנה נוספת בארץ, אני עלולה להדרש להחזיר את עלויות המשימה והסכום הוא כמובן גבוה מאוד.
את דעתה היא סיכמה כך -
אם אני מחליטה לנסוע, כדאי לי להתכוונן לחזרה ארצה. אם ארצה להשאר שם, עדיף כבר שהיא תכנס אותי, את המנהל שלי ועוד גורמים רלוונטיים והם ינסו להניע תהליך בו יעבירו אותי למקבילה הארץ-שיכורית כמעבר חד צדדי וקבוע. בכל מקרה היא לא עושה שום דבר כרגע ולא מדברת עם אף אחד ומשאירה את הבחירה בידי.
ואז הסתבר שהיא דווקא כן הלכה ודיברה... לא יודעת עם מי ואיך אבל זה כנראה עבר דרך כמה מנהלים, דרך מנהל המחלקה ועד למנהל שלי שהתבקש לוודא שאני מודעת שאני מצופה לחזור בתום התקופה.
הופתעתי שמישהו חש צורך להבהיר לי שוב את העניין ועוד דרך המנהל שלי. אבל מה שהכה בי יותר חזק הייתה בחירת המילים שהמנהל שלי השתמש בהן כאשר עשה זאת, מילים די בוטות ובנוסף ההבנה שהנושא עבר דרך כל כך הרבה מנהלים הביכה וגם העליבה אותי מאוד. למה העליבה? כי במשך כל כך הרבה זמן אחרי חזרתי קולגות ואפילו מנהלים אחרים שאלו אותי למה אני עוד נמצאת כאן ולא נוסעת לארץ השיכורים ותשובתי תמיד הייתה שהתחייבתי לשנה בארץ בחזרתי והם לרוב גיחכו בפקפוק וחלקם טענו שזו חרטא שאפשר לצאת ממנה בקלות. אז אחרי כל זה, ואחרי שאני הייתי העובדת היחידה שהמשיכה לעבוד רצוף מהבית ללא יום מחלה אחד גם תוך כדי בידוד קוביד - הם מעזים לפקפק ביושרה שלי?
נפגעתי וכעסתי מאוד עד כדי כך שיומיים אחרי כן המנהל שלי כינס אותי לשיחה כי ראה שמשהו עובר עלי ואני פשוט התפרקתי לגמרי. זו הייתה שעה של דמעות והררי טישו מצדי במהלכם הטחתי בו את הכעס שלי על התנהלות המערכת, על בחירת המילים הגרועה שלו, על זה שנאמר לי שהשיחה תשאר ביני לבינה כשלמעשה היא הלכה והפיצה את התוכן שלה בניגוד לידיעתי ורצוני ועל כך שבסופו של דבר מציירים אותי כאדם לא אמין שמנסה להתחמק מהתחייבויות.
כל הסיפור הזה ממש הוציא לי את החשק מהנסיעה.
קצת סטיתי מהנושא כאן אבל השורה התחתונה היא שאני חוששת מאיך שהשנה הזאת תשפיע עלי ועל פיץ מבחינה זוגית ובעיקר ממה שיקרה בתום התקופה, מתיזוזים של שני מעברים גדולים בתקופה קצרה ומהלבד-יחד-שוב לבד.
חשש נוסף נוגע להתארגנות.
מצד אחד, הפעם לא ממנים לנו משלוח או אחסון תכולת דירה. המימון מצדם הוא כמות מגוחכת של שתי מזוודות וטרולי לאדם. כלומר, אני צריכה או למכור את כל הרהיטים והדברים שלא נוסעים איתי, שזה בעצם כמעט הכל חוץ ממעט בגדים, או לדחוס הכל איכשהו למחסן של הורי.
אפשרות אחרת שעלתה בדעתי, היא להציע לאחותי להתגורר בדירה בהעדרי. להפתעתי, היא הביעה נכונות לעשות זאת, מה שיאפשר לה לצאת מבית ההורים לראשונה לדירה לבד, שנמצאת כמה דקות הליכה מהם ומשאר בני משפחה וגם היא חוסכת המון כסף על ריהוט. הבעיה בתרחיש הזה הוא שאם הוא יתממש, לא ברור מה יקרה ביום שאחזור. האם זה אומר שהיא יוצאת?
האלטרנטיבה הכי קשוחה היא, שאמכור או אאחסן הכל, אוותר על הדירה ואכניס את עצמי לבלאגן רגשי בו עם חזרתי אגור שוב בבית הורי עד למציאת דירה חלופית.
חשש שלישי הוא בריאותי.
לאחרונה אני מבקרת לא מעט אצל גניקולוגים ומומחי פוריות שהמליצו לי בחום להתחיל בהליך של שימור פוריות, אם פיץ ואני עומדים להתחיל לנסות להכנס להריון כבר מחר. מה אם אצטרך טיפולים נוספים בזמן שאני בניכר?
מעל המשוכה הזאת אפשרי לעבור אם התחיל לזוז בהקדם מאחר והנסיעה המדוברת עתידה להיות בסוף אוקטובר.
חשש רביעי הוא מקצועי.
בשנים האחרונות תפסתי לי נישה חצי ניהולית והרבה פחות טכנית. חברי הנוכחיים לקבוצה שמחים עם הסידור הזה - הם לוקחים משימות ואני מטפלת בכל המסביב, הטלפונים, ההזמנות, עדכונים ובלבולי מוח. אם וכאשר אסע לשם, אצטרך לחזור לצד הטכני של התפקיד. המחשבה על כך גורמת לי לחשוש מעט, גם כי מעולם לא התעמקתי במיוחד בסט המכונות הנוכחי (בנסיעה הקודמת צברתי נסיון מעשי וטכני בסט מכונות אחר) וגם כי מעצם היותי אשה, יש דברים שאני יודעת מראש אני פשוט לא אהיה מסוגלת פיזית לעשות. אם אני הולכת על זה, אצטרך להשתפשף מאוד ברמה הטכנית, אני לא רוצה לנסוע לשם ולעשות לעצמי פאדיחות.
את כל החששות שפירטתי כאן השמעתי באוזני פיץ שהבין ללבי ואמר שהוא מזדהה במיוחד מחיפוש עתידי של דירה ובכל זאת הודה שהצד האגואיסטי שבו רוצה שאגיע. באשר לפתרונות קונקרטיים לקשיים שהעלתי, היו לו כמה הצעות מקוריות.
בנוגע לחשש מחיפוש הדירה בשובי, הוא העלה רעיון שבו אשלם לאחותי חלק מהשכירות בשנה הזו עבור התחייבות שלה שתצא כאשר אשוב, כך לי תהיה ודאות ולה כל הסיפור הזה יצא פחות יקר. הוא הזכיר לי אפשרות שהעלתי בעצמי והוא לנצל את הזמן לחיפוש ורכישת דירה, כפי שהתחלתי לעשות בשנה שעברה. צעד כזה גם יבטיח שיהיה לי לאן לחזור וגם יהווה סוג של עוגן והבטחה של עצמי לעצמי שאכן אשוב.
פתרונות לעניין הבריאותי ולמחוייבות לחזרה לשנה הוא קשר יחד כהצעה שכבר עלתה בעבר - שאתפטר מעבודתי, אעבור לארצו ושם אוכל לבחור אם ארצה להתחיל קריירה חדשה, הרי לא פעם קיטרתי על זו הנוכחית, לחזור ללמוד כמו שרציתי ו\או שאתפנה להרחבת המשפחה בראש שקט.
הטיים ליין של הפתרון לכל החששות שהעלתי נראה לפי פיץ כך חיפוש דירה לרכישה תוך כדי הקפאת ביציות , אחרי הרכישה למצוא שוכרים שבתקווה יממנו את תשלומי המשכנתא. בהמשך להתפטר, לעבור לארץ השיכורים ולחזור ללימודים או עבודה תוך כדי הרחבת המשפחה. וככה אין שנה לחזור אליה, אין דירה שצריך לחפש, השעון הביולוגי וההורים שלי יוכלו לרוות קצת נחת (בתקווה) ואין עניין של לחזור לעבודות ציוד.
הגיוני? אפשרי? אולי. אבל אלה החלטות כל כך גדולות ובעלות דד ליין קצר מאוד.
לא בטוחה איך כדאי לי להמשיך מכאן אבל ברור שבניגוד להתלבטויות אחרות שהיו לי בעבר, כאן אצטרך להחליט ולפעול די מהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה