יום ראשון, 18 ביוני 2023

ממש כמו פעם

בשבוע שעבר יצרתי קשר עם חברה שלא דיברתי איתה הרבה זמן והצעתי שנפגש.
הסיבה העיקרית להצעה הזו היא כי אני כאמור חושבת ברצינות ומבררת מה הלאה בעניין שימור פוריות והיא עברה את התהליך וגם דיברנו על זה באופן כללי פעם. הסיבה השניה, היא כפי שכתבתי לה "אני מנסה לחדש קשרים עם אנשים שאני אוהבת ונעלמו לי מהחיים ואת די עונה על ההגדרה הזו".
בכנות, ברור שהסיבה הראשונה הייתה הטריגר שהוביל לתזמון הזה אבל באמת התכוונתי למה שאמרתי.
לפני זמן מה נפגשתי לכוס קפה והשלמת פערים עם חברתי הותיקה תפוזינה, אותה אני מכירה מימי חטיבת הביניים וזה היה נחמד מאוד.
כעת הגיע תור החברה הזו שאינני זוכרת נתתי לה כינוי כאן בבלוג, אבל הכרתי לפני למעלה מעשר שנים כאשר שתינו התחלנו ללמוד סלסה יחד באותו מקום.

נפגשנו ביום שישי האחרון בשעות הבוקר במקום קטן על ציר ז'בוטינסקי הסואן אבל להפתעתנו נהננו מאסאי שערב לחיך וגם לעין.



הפירות המרעננים והקרירים היו בול מה שהיינו צריכות כדי לפתוח את הבוקר בצורה נעימה, על אף הנושא המבאס והחזרה המרובה של המילים השנואות עלי "בדיקת דם" ו-"הזרקות".

בזמן שישבנו ונהנינו זו מחברתה של זו, היקום כנראה עבר לי על הודעות הווטסאפ וראה שאני רוצה לחדש קשרים עם חברות עבר ולכן זימן לי שיחת אודיו מחברה אחרת אותה מזמן לא ראיתי, אותה כיניתי כאן בעבר בוגי.
את בוגי הכרתי דרך חברים משותפים ופורום אינטרנטי בו שתינו היינו פעילות. אחר כך שמרנו על קשר ואפילו טיילנו בדרום אמריקה יחד והיא הייתה שם לצדי בזמן הפציעה והניתוח שעברתי בבוליביה.

אז מה חדש איתה?
מסתבר שבעלה והיא החליטו לצאת לחופשה בסופ"ש, הילדה אצל ההורים שלה והם שוהים במלון בתל אביב, היא שאלה אם אני רוצה להצטרף אליהם בערב לדרינק. איפה נפגש? איזו שעה? אין. הכל בזרימה "מוד של גיל שמונה עשרה".

התשובה שלה הצחיקה אותי, כי זה יכול לומר כל כך הרבה דברים כמו:
מוד של גיל שמונה עשרה? אז אני צריכה לוודא שיש לי מספיק ניקובים בכרטיסיה.
מוד של גיל שמונה עשרה? אוי נו, לא בא לי על האנג אובר קשה.
מוד של גיל שמונה עשרה? לא טוב, יש לי מחר שעת אפס.

פגשתי את בוגי ובעלה בשדרות רוטשילד והתחלנו לחפש מקום לשבת בו. 
די מהר ראינו שסוגרים עכשיו חלק מהרחובות הצדדיים עם עמודים כך שרכבים לא יכולים לעבור ולכן בתי העסק שבאיזור מנצלים את חוסר התנועה ופותחים המון שולחנות על הכביש.
ישבנו בבר שכזה, שנראה שמגיש בעיקר יין. אני לא ממש טיפוס של יין ורוב התיאורים לא אמרו לי יותר מדי, אז הלכתי על אחד כזה שחוץ מתיאורים פלצניים אופייניים, הוא תואר כממש טעים. נו, זה בדיוק מה שאני מחפשת. בוגי כנראה סוחררה גם היא משלל השמות הזרים ובחרה ביין שהכי דומה לגוורץ ובעלה הזמין בירה.
שמחתי מאוד לבלות את הערב בחברה טובה כל כך. זה תמיד נחמד לגלות שלמרות שהשנים חולפות, ושחלקנו כבר לא באותה פאזה בחיים עדיין בבסיס החיבור והאכפתיות נשארים.
השיחה קלחה ונעמה לכולם אבל כשהכוסות החלנו להתרוקן החלטנו לעזוב את המקום - היין שלי מצא חן בעיני אמנם אבל בוגי לא הייתה מרוצה משלה ולא רצתה להסתכן בכוס נוספת שלא לטעמה וגם הרחוב הפך לעמוס ורועש מדי.
אז שילמנו והתחלנו לחפש מקום אחר... אלא שהכל היה ממש מפוצץ.
אחרי טיולים והרבה הלוך ושוב מצאנו את עצמנו יושבים לדרינק נוסף במקום שנמצא בצמוד לשוק הכרמל.
בשלב הזה כולנו היינו מאוד עייפים.
לא ממש מוד של גיל שמונה עשרה מצדנו אבל היי, אנחנו כמעט כפול מהגיל הזה, אז אני חושבת שזה בסדר.
ליוויתי אותם חזרה למלון שבו התאכסנו ונפרדנו לשלום.

כדי לסיים את הסופ"ש הנוסטלגי הזה החלטתי לצאת לרקוד סלסה ובצ'אטה אחרי חודשים רבים. 
בכל פעם שאני לוקחת פאוזה ארוכה מדי אני חוששת שאולי אני חלודה, ואולי אהיה שיפוטית מדי כלפי עצמי ולא אהנה אבל למרות חריקות פה ושם סה"כ היה מוצלח מאוד.
רוב הריקודים היה מהנים וכמה פעמים רקדתי עם פרטנרים שאיתם הרגשתי שהתקשורת והזרימה בינינו הייתה מוצלחת במיוחד.
היה ממש מהנה ואני בטוחה שהפעם הבאה שאגיע לשם תהיה ממש בקרוב.


תוספת מאוחרת: 
אתמול בלילה בריצה השבועית שלי (צלחתי הפעם שיא אישי של 12 ק"מ ואני מאוד גאה בעצמי), נתקלתי בפארק בתפוזינה שהצטרפה אלי לקילומטר ומשהו של ריצה משותפת בפארק. 
כאמור, היקום זימן לי השבוע מפגשים עם לא מעט חברים ותיקים, היה נחמד לקנח את יום החופשה האחרון שלי השבוע במפגש ספונטני ופעלתני שכזה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה