מי היה מאמין שאדבוק בתחביב הזה כל כך הרבה שנים?
גהה מודל 2004 ודאי לא הייתה מאמינה בכך.
אני מקווה שמירב הפוסטים שיכתבו כאן עד יום ההולדת העשרים של הבלוג יהיו אופטימיים וחיוביים.
ובנושא אחר.כפי שהכותרת מבשרת, ישנם עדכונים במישורים נוספים בחיי.
מחר מיד אחרי משמרת לילה אסע לבית חולים לקביעת פרוטוקול לקראת הזרקות ושאיבת ביציות שצפויה להתקיים כעל הנראה לקראת סוף החודש הנוכחי. חברתי מהסלסה שכזכור עברה אף היא את התהליך בעבר, תהיה שם לתמוך בי רגשית וכדי להעלות שאלות שאולי ברגע האמת אשכח לשאול. אני חשה ברת מזל שיש לי חברות שמוכנות לפנות את הבוקר כדי להצטרף אלי למטלה מבאסת שכזו. חוץ ממנה, גם הדודה יודעת על כוונתי להתחיל בהליך והציעה להצטרף. היא יודעת שהחברה תצטרף אלי אבל בכל זאת וידאה איתי לפני יומיים שהחברה אכן קורה וציינה שבכל מקרה פינתה את כל הבוקר במידה וארצה או אצטרך שהיא תגיע איתי.
ברת מזל, כבר אמרתי. ההרתמות שלהן ממש לא מובנת מאליה.
כהכנה למחר, עברתי בתחילת השבוע בדיקת דם בפעם ה-לא-זוכרת-כבר-כמה מתחילת השנה. חוץ מענייני הורמונים שגרתיים ובדיקת חשיפה למחלות שונות ומשונות (עגבת, איידס, טוקסופלזמה- כולן יצאו שלילי, הידד!) בדקו לי גם מוטציות ב- BRCA1/2 , בתקווה גם כאן לתוצאה שלילית, התוצאות צפויות להגיע רק בעוד כחודשיים.
עוד בחזית זו, הייתי אתמול לראשונה בחיי בדיקור סיני, לאחר שקראתי במספר מקומות, כולל עדויות מגוף ראשון, שזה עשוי לסייע לתהליך שימור הפוריות ועשוי לתרום להעלאת מספר הביציות השאובות עד כ20%.
האמת היא שאני די סקפטית, אבל אם כבר תהליך כל כך פולשני ולא פשוט, אני מעדיפה לעשות מה שאפשר כדי לדעת שעשיתי כל שביכולתי כדי למקסם את התוצאות.
המדקר עצמו היה טיפוס חביב שעבר על תוצאות בדיקות הדם שלי לפני שהתחלנו. הוא הסכים שהAMH נמוך יחסית וחשב שהערך הגבוה של האסטרדיול נבע אולי מבדיקת דם מעט מאוחרת מדי. שאר המדדים היו טובים, לטענתו.
הוא תקע בי תשע מחטים כולל אחת במצח (שדווקא הייתה הכי פחות מורגשת) ואז נשארתי להשתעמם עם עצמי על המיטה במשך חצי שעה. אני לא יודעת אם העייפות שתקפה אותי בשעות שלאחר מכן היא מקרית או המיחושים המוזרים בזרוע ימין קשורים לזה, אבל אני נשארת ערנית לתהליך ולתגובות הגוף, אם תהיינה כאלה.
בגזרה הזוגית- פיץ רכש כרטיס טיסה ארצה והוא צפוי לבלות איתי כאן שבועיים. הצפי הוא לנחיתתו מעט לאחר שאתחיל עם ההזרקות ועד לאחר השאיבה. כמובן, הכל נזיל ובהתאם לתחילת המחזור אבל אני בהחלט מקווה שהכל יתנהל כמתוכנן והוא יהיה כאן כדי לתמוך בי בתופעות הלא נעימות שודאי תגענה בהמשך.
לא ברור לי איך יראה ביקורו הקרוב של פיץ מבחינה הזו שאני לא יודעת לצפות לאיך שארגיש בשבועיים האלה. מי יודע מה עודף בדיקות דם, הזרקות, הורמונים וכו' יעשו לי.
דבר אחד שאני כן רוצה שנעשה או בדיקת סקר גנטי.
לקח לי לא מעט זמן למצוא מרפאה שמוכנה לעשות לנו יחד בדיקה כזו. ולמה?
מסתבר שברירת המחדל היא אכן לבצע את הבדיקה לשני בני הזוג. אלא שמסתבר שהבדיקות מותאמות לאוכלוסיה הישראלית ולמחלות הגנטיות הנפוצות כאן, משמע הבדיקה לא תתאים לגנטיקה האקזוטית של פיץ. אז חשבתי שכל אחד יעשה את הבדיקה בארץ מוצאו, אבל אז הבהירו לי בשיבא וגם באיכילוב, שלנשים יחידניות הם לא מוכנים לעשות בדיקה לבד אלא אם כן יש אישור מרופא שהן מתכננות להרות מתרומת זרע. ממש הזוי, אם אתם שואלים אותי.
כאמור, הגעתי לבירור במרפאה פרטית בעקבות המלצה של בית החולים. להפתעתי, לאחר שתיארתי לפקידה שם את הסיטואציה שלנו ושאלתי אם נוכל לעשות את הבדיקה אצלם היא ענתה לי "כן, למה לא?" כאילו זה הדבר הכי טריוויאלי בעולם. היא הסבירה לי שבכל מקרה הם שולחים את הבדיקות שלהם למעבדה בחו"ל ולכן אין בעיה עם זרותו של פיץ.
בקיצור, אני עומדת לסיים את השבועות הקרובים עם גוף מחורר. אני כל כך לא מצפה לזה ומצד שני, ברור לי שאני רוצה לשמר את מה שניתן בתקווה שלא באמת אזדקק לתעודת הביטוח הזו בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה