שגרת חורף

תקופת "אחרי החגים" כאן בארץ השיכורים עוברת על מי מנוחות. השלווה פה מרגישה כמעט אמיתית עד שאני מתעדכנת בחדשות או קוראת את התגובות במדיה החברתית וכו' ואז מבינה שעולם כמנהגו נוהג.

בשתי שיחות שהיו לי לאחרונה, האחת עם אחיות שלי והשניה עם הארלם, נשאלתי אם האנטישמיות ו\או האנטי ישראליות מורגשת כאן. תשובתי הייתה שיש דיסוננס בין האינדיבידואלים שאני פוגשת, שמתחלקים לכאלה שלא יודעים כלום וזה לא מעניין אותם לכאלה ששואלים אם המשפחה שלי בסדר ומקווים שכולם בטוחים, לבין הרמה הלאומית ופוליטית שדי נגדנו. 
כמובן, מדובר באנשים שצועקים בקולי קולות להפסיק את האפרטהייד (בלי לדעת שיצאנו מעזה לפני קרוב לעשרים שנה), מזמררים "פרום דה ריבר טו דה סי" בלי להבין מה יישום העניין אומר עבור ישראל וכאלה שבאופן כללי אין להם שמץ של מושג מה באמת קורה בארץ ובכל זאת סיגלו לעצמם דעה מאוד נחרצת בנושא. 
הגדילה לעשות פוליטיקאית מסויימת, שעומדת בראש מפלגה שיצא לה כאן שם פרו-פלסטינאית בהגזמה שטענה אתמול שעל ארץ השיכורים להצטרף לעתירה הדרום אפריקאית כי זו הדרך היחידה לוודא שישראל לא תמשיך יותר ברצח וגם תוביל להפסקת אש קבועה.
בין כל התגובות שמביעות תמיכה או סתם אלה המיותרות, שמחתי לראות צדיקה אחת בסדום שהזכירה שבית הדין גם קרא לשחרור מיידי וללא תנאים של כל החטופים הישראלים ודרשה מהפוליטיקאית הלא מכובדת להשתמש בהשפעה שלה כדי לוודא שזה יקרה. כמובן שלא הייתה תשובה והיא אפילו קיבלה כמה תגובות שליליות ממשתמשים אחרים שלא קשורות לתוכן ולמסר שהיא ניסתה להעביר.
המשכתי לגלול בפיד של אותה פוליטיקאית, והופתעתי לגלות שכל הפרסומים האחרונים שלה קשורים כמעט ללא יוצא מן הכלל למלחמה. האם אין לה ענייני פנים לעסוק בהם? גם רבים מהמגיבים שלה תהו.

בנושאי משפחה, קיבלתי הפתעה בלתי צפויה.
בשבוע שעבר התקשרתי לדודה שלי מצד אמי לשיחת סמול טוק וגם כדי לדבר על הדירה המושכרת של סבתא שלי. 
בפתח השיחה, ציינתי שדיברתי עם אבא שלי לפני כן בטלפון והוא סיפר לי על שיחה שהייתה ביניהם (הדודה ואבי)... 
"לאלאלא, תמחקי את השיחה הזאת, מבחינתי היא לא הייתה"
"מה...?"
"כן נו, זה אבא שלך והשטויות שלו. ברור שהוא מוזמן..."
ואז הבנתי.
בשיחה אחת עם אבי הוא הזכיר את הדירה, ובאחרת, הוא ביאס לי את הצורה כשביקש לוודא שפיץ לא מגיע לחתונה. 
מסתבר שהדודה ואבי מקשקשים ביניהם לא מעט, ואבי הוא זה שהעלה את החשש מפני בואו של פיץ, וכנראה הלביש את זה עליה בלי קשר לדעתה.
סיפרתי לה על השיחה המפתיעה עם אבי ושלא רציתי לקלקל לאף אחד את האירוע.
היא אמרה שזה ממש שטויות. היא מזמינה חברים מהעבודה, חלקם חילוניים וחלקם גייז ואין עם זה שום בעיה. 
בנוסף, היא הזכירה לי שאבא שלה (שנפטר לאחרונה) גם הוא היה גר. אז מה? אם למישהו יש בעיה עם זה, אז זה חבל מאוד כי זה מי שהוא וזו מי שהיא, אין טעם להתווכח עם המציאות. 
הודיתי לה על ההזמנה ועל הדברים שאמרה ואמרתי שחששתי שאולי הבקשה הגיעה מהחתן (חסיד ויזניץ') והיא השיבה בשאלה "את מי זה מעניין מה הוא מבקש?" 🤣
בקיצור, נראה שהשיחה המבאסת הזאת היא תערובת של חוסר הנוחות הידוע של אבי מהזרות של פיץ והרצון שלו תמיד להיות בסדר עם כולם. 

בגזרת העבודה הדברים ממשיכים להתנהל כרגיל. החברים המקומיים מתלוננים שעמוס להם, אבל כל מי שהגיע יחד איתי מישראל מנסה שלא לצחוק מאחר שכמות המשימות שהיינו מצופים להתמודד איתה פר משמרת הייתה גבוהה פי כמה וגם תרבות העבודה בארץ לחוצה הרבה יותר מאשר כאן.

עוד בענייני עבודה- בשבועות האחרונים החלטתי שנמאס לי לשלם בקפיטריה עבור ארוחת צהריים. לרוב יש אפשרות צמחונית אחת, כמעט לכל המנות הם מוסיפים צ'יפס או מזון מטוגן אחר ובאופן כללי נמאס לי לשלם עבור מזון שאני לא מאוד נהנית ממנו. לכן, התחלנו לבשל מראש ביום האחרון של החופש עבור ימי בעבודה. 
באופן הזה, האוכל לטעמנו, יש לנו יותר שליטה על מה שנכנס פנימה וגם יש לנו את האפשרות לאכול גם בשעות שהחדר אוכל כבר נסגר. בשבוע האחרון הכנתי סיר גדול של מרק ירקות עשיר במיוחד שהתאים בול למזג האוויר האפור והמבאס. 

שיהיה שבוע טוב ושקט לכולנו.