קיץ, רישיון וענייני חתונה

 חודש יולי כבר כאן.
בילדותי, החודש הזה סימן את תחילתה של התקופה האהובה עלי בשנה. קיץ וחופש גדול הן הסיבות המובנות מאליהן, אבל בנוסף, זהו גם החודש של יום ההולדת שלי ושל אחותי (ושל עוד חצי משפחה בערך), תקופה בה הימים ארוכים ויש זמן להכל.
בהמשך, בתקופת גילאי העשרה, זו הייתה תקופה של טיולים, שיעמום של חופש גדול שהוביל למיני הרפתקאות ומפגשים חברתיים ובנוסף, חלק מחברותי הטובות חוגגות גם הן יום הולדת בחודש הזה.

עכשיו כשלי אין חופש גדול ואין (עדיין) ילדים להעסיק וכולנו הגענו לגיל שעוד יום הולדת זה אולי לא סיבה למסיבה, יולי הפך להיות בעיקר חודש שבעיקר מזיעים בו, חוששים מחשבון החשמל ומדי פעם כשכבר יוצאים אל העולם, מקטרים על כמה שילדים של אחרים זה דבר רועש ומעצבן. 

כמובן שבארץ השיכורים לא חם ולח כמו בארץ ולכן הגישה של פיץ ושלי לשעות בהן השמש מפציעה ומחממת שונה.
אני מסתכלת מהחלון וממשיכה בעיסוקיי בעוד פיץ מציע הליכה או פעילות אחרת בחוץ.
ממש לא מזמן למשל פיץ חזר מהעבודה ביום בו הייתי בחופש וכשהבין שביליתי את כולו בדירה הגיב בהפתעה ואמר שחשב שביום שמשי כזה היה מצפה שאצא קצת החוצה. חשבתי על כל הקיצים האחרונים בארץ ועל כך שכנראה הספקתי במהלך חיי להזיע מנקבוביות שהוא כנראה אפילו לא יודע שאפשר להזיע מהן, ואמרתי לו שספגתי במהלך חיי במזרח התיכון מספיק שמש לחיים שלמים. 

הפלגתי בסיפורי קיץ, זיעה ושמש. אני לא צריכה לספר לכם מה זה קיץ.
הכוונה שלי בכלל הייתה להתמקד במשפט שכתבתי בפסקה הראשונה "ויש זמן להכל" ולעדכן מעט על הנעשה בזמן האחרון.
החל מאתמול ועד לאמצע החודש פיץ ואני צפויים להיות בחופש.
במקור חשבנו לנסוע לטיול של שבוע, אבל לא הצלחנו להחליט על יעד. בשלב כלשהו אפילו הגענו לאחת מחברות הנסיעות הללו שמציעות טיול עם "יעד בהפתעה". מילאנו שאלון שמתאר את הדברים שמעניינים אותנו בטיול ולמחרת כבר קיבלנו הצעה. 
העניין הוא שכבר בשעות שלאחר מילוי השאלון הגענו למסקנה שבכל מקרה כנראה נוותר. יש לנו חתונה לארגן, ואירוע כזה צפוי להיות חתיכת הוצאה. בנוסף, יולי זו התקופה החמה של התיירות והמחירים בהתאם ולבסוף, בחורף של שנה הבאה לשנינו נפתח חלון לחופשת סבטיקל - חודש וחצי בתשלום, העדפנו לחסוך עכשיו טיול של שבוע ובמקום לפנק את עצמנו קצת יותר בטיול הגדול הזה. פיץ הציע שנצא בכל זאת לסופ"ש פה בארץ השיכורים לכבוד יום ההולדת שלי בשבוע הבא וכנראה כך יהיה.

פרט קטן שהעציב אותי בשאלון העדפות, הוא שאחת השאלות הייתה לגבי יעדים שבהן אנחנו לא מעוניינים לבקר. 
אז כמובן שכתבתי מקומות שביקרנו בהם יותר מפעם אחת אבל לאחר מחשבה הוספתי מקומות שידוע שהן כרגע לא ידידותיות לישראלים ויהודים כמו תורכיה ומצרים. השאלה הבאה הייתה "איזה יעדים לא יהיו בטוחים עבורך?"
האפשרויות היו: מקומות שנחשבים לא בטוחים לנשים שמטיילות לבד, יעדים עם מקרים תכופים של עוינות כלפי הקהילה הלהטבית, יעדים עם מקרים תכופים של עוינות כלפי שחורים, יחס שלילי כלפי מוסלמים, יחס שלילי כלפי יהודים.

עניין נוסף שצץ לאחרונה הוא רשיון נהיגה מקומי. 
מסתבר שהחוק פה במדינה הוא שניתן לנהוג עד שנים עשר חודשים עם דרכון זר. אם הדרכון הזר הוא אירופאי, ניתן פשוט להמיר אותו. במקרה של דרכון ישראלי, צריך לעבור את כל התהליך מהתחלה, כולל מבחן תיאוריה ושיעורים, כאשר ההקלה היחידה היא שניתן לקצר את כמות השיעורים ואת משך הזמן בו צריך מלווה (כן, מלווה!). 
נבחנתי כמה פעמים באפליקציה שעושה סימולציה של מבחן תיאוריה ולהפתעתי אני לא תמיד עוברת.
הרבה מזה קשור לפערי שפה אבל גם לזה שהם נהנים לדחוף מדי פעם שאלות על טרקטורים. אני חושבת שלא תהיה לי ברירה ואצטרך ממש לשבת ולקרוא את החומר היבשושי הזה שוב.

בנושא ההכנות לחתונה, אין המון התקדמות. 
בתחילה פינטזנו על חתונה באיטליה, אליה יחסית קל וקצר להגיע מישראל ומארץ השיכורים, עד שגילינו שהבירוקרטיה שם לא באמת מאפשרת לנו לארגן שם חתונה בעלת תוקף חוקי. גם בצרפת וספרד מצב העניינים דומה.
כרגע, נראה שמבחינה בירוקרטית, האפשרויות שלנו הן קפריסין או פורטוגל, בהן נראה שיהיה הכי פשוט, לונדון או ארץ השיכורים בהן זה אפשרי אבל התהליך יותר איטי ואי אפשר לסמוך על מזג האוויר או בכלל להתחפף לארה"ב (ניו יורק או וגאס).

הבעיה השניה היא הרכב האורחים. 
מהצד של פיץ, אמא שלו במצב בריאותי שברירי. היא יכולה לטוס, אבל טיסה של יותר משעתיים כנראה תקשה עליה מאוד. היא גם עשויה לבטל את הגעתה בהתראה קצרה אם היא תרגיש לא טוב. חוץ ממנה, יש לפיץ הרבה דודים ודודות בשנות השבעים והשמונים לחייהם, גם הם יתקשו עם טיסה ממושכת. מבחינת המשפחה שלו, כנראה יהיה הכי קל לכולם אם האירוע יערך בארץ השיכורים, מטעמים מובנים, או בלונדון רבתי, שם מתגוררים רבים מבני משפחתו.

מהצד שלי, כמובן שישראל תהיה הכי נוחה להגעה אבל כידוע, לאירוע בארץ אין שום תוקף חוקי ולכן אירוע כזה יחייב בהכרח אירוע אחר בחו"ל. בנוסף, ההורים שלי מעולם לא טסו לחו"ל ורק אתמול הוציאו דרכון וגם זה על ידי תור שאחותי איכשהו הצליחה למצוא בהתראה קצרה. בכל מקרה הם לא מתלהבים מטיסה, מלהיות הרחק מהבית והרחק מסבתא שלי מצד אמי, אותה היא מבקרת בבית אבות באופן יומיומי.
קפריסין היא כנראה היעד הכי פשוט בירוקרטית והכי קרוב לישראל, הבעיה היא שגם הנסיעה לשם מחייבת טיסה ושהיה במלון (על חשבון האורחים או על חשבוננו, ואז כנראה שנהיה מוגבלים במספר האורחים שנוכל להזמין) וכמובן שנצטרך להתארגן על מזון כשר עבור בני המשפחה שלי. 

כאשר משלבים את שתי המשפחות נתקלים גם אז באתגרים.
חוץ מזה שרוב המשפחה שלו לא תוכל לטוס עד קפריסין ובטח שלא לישראל, אני לא יודעת עד כמה ההורים שלי ירגישו בנח עם טיסה ארוכה שלא לדבר על אפשרות לקונקשן.
בנוסף, יש את המגבלה הברורה של פערי שפה, מזון הכשר הזכרתי ויש גם את עניין התזמון. מארגנת חתונות אחת ששוחחנו איתה לגבי חתונה בקפריסין הציעה את הרעיון של חופשת חתונה. סופ"ש של חתונה ופעילויות אחרות ושהות של כל האורחים באותו מלון או קומפלקס. כמובן שסוף שבוע זה אחלה כי רוב האנשים לא עובדים והאחיינים של פיץ לא בבית ספר אבל איך זה מסתדר עם משפחתי שומרת השבת? 

מעט לאחר שידעתי את המשפחה והחברים על כוונתנו להתחתן, ההורים שלי הציעו וכמעט הניחו כמובן מאליו, שנעשה אירוע אחד בחו"ל לטעמנו ואחד בארץ שבו הם יוכלו להשתתף.
בהתחלה כעסתי על ההורים על כך שהם לא מוכנים להתאמץ קצת, להוציא דרכון ולהתגבר על הרתיעה שיש להם כנראה מטיסה גם כשמדובר בחתונה של הבת הבכורה שלהם ובמקום הם פשוט מפילים עלי את כאב הראש הכרוך בארגון אירוע נוסף רק כדי שיהיה להם נח.
היו לנו כמה שיחות בנושא ולבסוף הם הבינו ללבי, על אף חוסר הנוחות המאוד בולט, והצליחו בעזרת אחיותי להשיג תור להוצאת דרכון. עכשיו כשהכעס שלי שכח מעט, אולי בגלל שהוצאת הדרכון היא מבחינתי מחווה מספיקה לנכונות שלהם להתאמץ עבורי, אני מתחילה להרגיש שאולי בעצם זה לא יפה מצדי לטרטר אותם בניגוד לרצונם. 

גם הדודה שאלה אותי השבוע אם יש עדכונים בנושא ושיתפתי איתה את המחשבות והאתגרים שתיארתי. 
היא הציעה כמו ההורים לעשות אירוע בחו"ל ואירוע בארץ כך שכל המשפחה, כולל סבתא שלי שבכל מקרה לא תטוס והחברים יוכלו להשתתף. אמרתי שאני בכלל לא בטוחה כמה מבני המשפחה שלי בכלל ירצו להשתתף באירוע כזה, כאשר  אשב"ד מיד קפצה לי לראש, אבל לצערי במידה מסויימת גם צ'ץ'. היא אמרה שאנחנו נעשה את שלנו ונזמין את מי שנרצה לחגוג איתו וההחלטה אם להגיע או לא תהיה שלהם. לא כל החתונות הן אותו הדבר וזה בסדר.
יש הגיון כלשהו באירוע בארץ ואחד בחו"ל, כך יהיה נח לכולם להשתתף אבל עדיין אני מודה שיש בי חוסר נוחות מהרעיון.
גם ככה יש היכרות מאוד מינימלית בין המשפחה שלי לשל פיץ, מוזר בעיני שזה מגיע עד לרמה של "אירוע לצד שלו" ו"אירוע לצד שלה" כאשר ברור לי לגמרי כי תהיה מעט מאוד ואולי אפס חפיפה בין האורחים שמשתתפים באירועים.