כבר ביום רביעי שעבר התחלתי לשמוע לחשושים על הסופה שבדרך וביום חמישי אתרי החדשות לומר שזו סופה של אחת לדור שתגיע בלילה ותשאר לפחות עד אחה"צ או שעות הערב של יום שישי.
ביום חמישי בצהריים פיץ ואני יצאנו לבדיקות תקופתיות אצל רופא השיניים ולאיקאה וכשעצרנו בסופר ראינו שכולם מתכוננים היטב לסופה. התורים והעגלות היו עמוסים ומוצרי בסיס כמו חלב היו חסרים על המדפים.
כשחזרנו לדירה סביב השעה תשע בערב, הגשם והרוח כבר החלו לצבור תאוצה.
נרדמתי די בקלות אחרי יום שלם של סידורים, אבל הגשם והרוח החזקה שהרעידה את החלונות הצליחה להעיר אותי בארבע לפנות בוקר.
בבוקר יום שישי התעוררתי כהרגלי לפני פיץ שנמצא כרגע בתקופה של משמרות לילה. יצאתי למסדרון, לחצתי על המתג של האור ו... כלום. ניסיתי עוד כמה מתגים ושום דבר.
ניסיתי להתחבר לאינטרנט כדי לראות אם יש צפי לחזרת החשמל, אבל החשמל לקח איתו את הראוטר והוויי-פיי והדאטה של הפלאפון היה איטי מאוד כי בטח כל תושבי השכונה ניסו לעשות את אותו הדבר.
ברגעים בהם כן היה זרזיף קליטה, נקרעתי בין הרצון לבדוק מה קורה עם החשמל לבין האם יש חדש עם החטופות. הצלחתי לקבל טפטופי מידע אבל זה לקח המון זמן.
שעה של נסיונות לא מוצלחים הביאו אותי לעמוד במטבח אל מול החלון ולהפליג במחשבות.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? אני לא רוצה לחזור למיטה כדי להעיר את פיץ אבל אני לא יכולה לבשל לשבת בלי חשמל (יש לנו כיריים חשמליים) ואין אינטרנט. כבר החלטתי ביני וביני לחתוך לי סלט לארוחת בוקר ואחרי כן לקפל כביסה שמחכה לי מאתמול כשפתאום ראיתי את פנס הרחוב מול החלון נדלק ומיד לאחריו שמעתי גם את מערכת החימום ואת המקרר מתחילים לעבוד.
לא ידעתי כמה זמן זה ימשך, אז ניצלתי מיד את ההזדמנות להפעיל את מכונת הקפה.
לוויי-פיי לקח עוד כמה שעות עד שחזר לפעול והוא ולמזלי, החטופות היו בשלב הזה כבר בידי הצלב האדום כך שהמון מתח נחסך ממני הפעם.
בשעות הצהריים, אח של פיץ שמתגורר במדינה שכנה שאל בקבוצה המשפחתית איך אנחנו מתמודדים עם הסופה. סיפרתי לו על החשמל והאינטרנט ושאלתי אם גם אצלם סוער והוא אמר שלא.
בשעות אחה"צ, אחותו שגרה גם היא במדינה השכנה, שאלה אם מישהו יודע אם החשמל בבית של אמא שלהם נפל גם הוא כי היא לא מצליחה להשיג אותה. ניסינו גם אנחנו להתקשר אליה לפלאפון והביתה ולא הייתה תגובה. הנחנו כולנו שהנייח הושבת בגלל הסופה ושלנייד נגמרה הסוללה. פיץ חשב שאין טעם לנסות להציק לה כי הוא יודע דהיא בד"כ הולכת לנוח בשעות האלה בכל מקרה.
באותו אחה"צ נהננו יחד מהרכבת המעמד לטלוויזיה שקנינו באיקאה וממרק ירקות עשיר במיוחד שעשה לנו טוב על הנשמה כשבחוץ איתני הטבע עדיין הפליאו את מכותיהם בכל.
ביום שבת מזג האוויר כבר נרגע ובזמן שהרכבנו יחד את ארון המדפים, שאלתי אותו אם יש חדש מאמא שלו. הוא שאל את אחיו ואחותו אם מישהו דיבר איתה והתשובה הייתה שלילית. כאן כבר התחלנו לדאוג. אמא שלו סובלת מכמה עניינים רפואיים שגרמו לה לחולשה פיזית משמעותית. פיץ אמר שזה או שאין חשמל ואז היא נמצאת בבית קר ללא אפשרות לבשל לעצמה או שהיא נפלה ולא מצליחה לקום. שתי האפשרויות גרועות.
אחותו התחילה לרמוז שאולי כדאי שנלך לבדוק מה קורה איתה והאח הציע לשקול להזמין לה חדר במלון במידה ואין חשמל אצלה בבית.
בדרך לביתה התחלנו לקבל רמזים למה שכנראה נמצא אצלה בבית. אורך הנסיעה אליה נמשך כמעט שעתיים וברוב המוחלט של הדרך לא הייתה קליטת אינטרנט. במרבית הבתים שעברנו לידם לא היה אור אבל גם עוד לא היה ממש חשוך בחוץ.
כשהגענו אליה היא שמעה את הרכב חונה בכניסה והיא באה לפתוח את הדלת לקראתנו. רווח לשנינו לראות שהיא בטוב.
היא הצליחה לדחוף את הכורסא סמוך לאח ועל השולחן ליד היו כמה פירות. היא אמרה שבגלל שלא יכלה לחמם לעצמה שום דבר היא אכלה בעיקר חטיפים ופירות.
סיפרנו לה שרוב הישובים שעברנו דרכם כנראה מנותקים מחשמל גם הם אבל שאצלנו חמים ונעים והפצרנו בה לחזור איתנו. עזרנו לה לארוז מה שהיא צריכה וברגע שהייתה קליטת אינטרנט בדרך עדכנו את המשפחה ששמחה שאנחנו דואגים לה.
היא נמצאת אצלנו כבר יומיים והצפי הוא שתשאר עוד כמה ימים. בהמשך אעדכן מעט על החוויות שלנו מהאירוח הממושך של חמותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה