סיפור קט עם מוסר השכל

שבוע טוב לכולם!

אני מקווה שעברה עליכם שבת נורמלית ושלא הייתה דומה לשבת התמוהה שאני עברתי ושלצערי הרב אני עומדת לעבור עוד שבתות  דומות בקרוב... דואו!

האמת שהכל עוד התחיל לפני שישבת, לפני כמה שבועות, באיזה יום שישי אחד, סבא וסבתא שלי זימנו את כל הילדים שלהם(שזה כולל את אבא שלי) אליהם הביתה לשיחה, ברגע שסיפרו לי על זה ודאגתי כי הייתי בטוחה שכבר קרה משהו ושכל השנים ששנאתי את סבא וסתבא שלי, באמת עשו להם משהו, בסוף כשאבא שלי חזר הוא אומר שלא קרה כלום וסתם סבא וסבתא שלי החליטו שזה לא טוב שהמשפחה כ"כ מפורדת ואנחנו צריכים להפגש יותר.

לסבא ולסבתא שלי יש 4 ילדים, הבן הראשון, גר בהפרש של 4 רחובות מאיתנו, אח"כ יש את אבא שלי, אחרי זה האח התאום של אבא שלי שגר באותו בנייין של הדוד הקודם שלי= 4 רחובות מאיתנו, והבת הקטנה, שגרה בבניין צמוד לסבא וסבתא שלי- 2 רחובות מאיתנו, ועד כמה שאנחנו גרים קרוב אנחנו נפגשים רק בחגים וגם זה לא תמיד...

שישי בבוקר

הטלפון מצלצל,

זאת סבתא, והיא מודיעה לנו שהדודה (הבת האחרונה) מזמינה את כולם אליה בשבת, כמובן שבאופן טבעי ניסיתי להתחמק כי אני סתם לא אוהבת את המשפחה שלי,ושאין לנו מה לעשות,  ותירצתי שאני צריכה לקרוא ספר באנגלית כשיעורי בית ותכננתי לקרוא אותו בשבת אז אני לא יכולה לבוא, רק שמסתבר שהיא הזמינה בערב, ולא בצהריים כמו שחשבתי... איזה בעעע.. עכשיו אני חייבת ללכת.

שישי בערב

אני לא שכחתי את הצהריים פשוט לא קרה בו שום דבר מעניין.

אחרי האוכל ההורים אמרו לנו מהר ללכת להתלבש כדי שלא נאחר, ואני שגם ככה הייתי בעצבים אז זזתי כמו צב גידם ("מה יש לנו להפסיד שאתם כ"כ ממהרים? זה לא פסח אז אין הגדה, וזה לא ראש השנה אז אין רימון. אז אם אתם כ"כ ממהרים רוצו כדי שלא תפסידו את הבמבה והבייגלה של הכיבוד!") ובסוף עד כמה שאיחרנו באיזה רבע שעה הגענו ראשונים (שזה ממש חידוש.. בד"כ אנחנו מאחרים במלא זמן עד כדי כך שמישהו בא אלינו הביתה כדי לראות שלא קרה שום דבר).

אחרי כמה דקות גם סבא וסבתא שלי הגיעו ועוד דודים.

בהתחלה היה משעמם נורא כי הדודים החליטו להוציא את האלבומי תמונות שלהם כי לא ראינו אותם... ובמיוחד את אלה מהחתונה שהייתה להם לא מזמן (בחתונה קרפלך התקשרה אלי כדי לשאול אם לניחום אבלים הולכים בשחור ובגלל שלא היה לי מושג התחלתי לשאול אנשים... באמצע החופה).

היה משעמם... אחיות שלי ובני הדודים הלכו לחדר כדי לשחק ואני עשיתי צמה קטנה כזאת והשתעממתי לי... ואז דודה שלי התחילה לשאול שאלות על הבצפר שלי...  ואז נזכרתי בעבודת שורשים שאני אמורה לעשות אז שאלתי את סבא סבתא שלי אם הם היו פה במנדט הבריטי.

סבתא: *בהתלהבות* "הרי אני ילידת הארץ! ואני כבר בת 71" חישוב מהיר הראה לי שהיא הייתה בת 15 כשהוקמה המדינה

אני: *מתפלאת* "וואלה?! לא ידעתי"

שאלתי אם אני יכולה לבוא אליהם שיעזרו לי בעבודה והם התלהבו ואמרו שבשמחה ושאנחנו לא באים אליהם אף פעם... ואז סבא שלי התחיל לספר לי באריכות כל מיני דברים, 

סבא: " קומוניסטים... בלה בלה בלה... שכונת הבוכרים... בית כנסת...."

 ובעודי מסיימת את הצמה שהתחלתי קודם פתאום סבתא שלי אומרת "יוו תראו איזה דקה!" כן, היא שמה לב שאני השתעממתי וניסיתי להפיג את השעמום עם עיצוב השיער האפריקאי הידוע...

סבא שלי די סיים לספר לי על הבוכרים בירושלים (כן, אני חצי בוכרית) ועל איך הם הקימו את שכונת הבוכרים.. למרות שהייתי צריכה גם רקע, אני צריכה בעיקר חומר על המשפחה שלנו... חבל שלא אמרתי לו את זה קודם... הייתי חוסכת לו.

אחרי עוד כמה זיבולי שכל מהדוד המארח (הוא ידוע בתור זבלן שכל) אבא שלי החליט שכדאי שנתחיל להתקפל,דווקא לא היה נורא כמו שחשבתי רק שדודים שלי החליטו לסיים את הערב במשפט"אנחנו מקווים שזה רק הראשון מיני רבים..." מסתבר שעכשיו כל אחד יצטרך לארח אצלו לא רוצה שהם יבואו לפה!! איך שהם באים אני הולכת להארלם!

אחרי שהערתי את התחת הרדום שלי מהישיבה על הספה, הלכתי לחדר איפה שאחיות שלי היו, שהייתה תלויה שם תמונה של דרגון בול זי, ואני ידועה כחובבת הסדרה אז התחלתי להתווכח עם בן דודי היקר (ובן ה-8) על כל מיני דברים בסדרה (למקיטה קוראים בכל העולם וג'יטה), והסברתי לו מיני שמטס(בסופר סאייה דרגה 3 אין גבות),

והרגשתי בסוף קצת מטומטמת אבל כמו שבלדד השוחי אומר,(http://news.nana10.co.il/Common/GeneralModules/Section/?SectionID=127) אני כאן כדי להלחם בבורות.

שבת בצהריים

קמתי, אכלתי, קראתי איזה 50 עמודים בספר הדי משעמם יש לומר שהארלם הביאה לי, השתעממתי, עשיתי עוד כמה צמות ממש ממש דקות, שמתי חרוזים בשיער שהם עלי עד עכשיו... לא משהו מיוחד

מוסר ההשכל:

תתחילו לקרוא ספרים גם בשבת בערב!!

בקטע האחרון שכתבתי היו לי 4 תגובות... המשיכו כך! ודעו לכם שמי שמגיב לי אני מגיבה לו חזרה..