כמעט שלושה שבועות מאז היום בו שבתי לארץ השיכורים, לזרועותיו החיוורות והמחבקות של פיץ.
הזרועות ההן, יחד עם העיניים המחייכות חיכו לי בקבלת הפנים של שדה התעופה המקומי, עטפו אותי בחיבוק גדול ומוכר שגרם לי לשחרר אנחת רווחה ופוגגו את שאריות הסטרס שנותרו בי אחרי מרתון של אריזות, נקיונות וסידורים בירוקרטיים.
בשדה התעופה הזה אמנם עברתי לא מעט פעמים כך שהנוף, מזג האוויר וחיתוך המילים של המקומיים מוכרים מאוד, אבל החיבוק הזה, הוא באמת מה ששדרג את המוכר והפך אותו לבית.
פיץ עזר לי לשאת את המזוודות לעבר אשת קשר של החברה שנשכרה לעזור בהתאקלמות. היא נתנה לי את המפתח לדירה והפנתה אותי לעבר דלפק השכרת הרכב. קיוויתי שגם הפעם אקבל משהו דומה לגולף האהובה שליוותה אותי בקדנציה הקודמת אך במקום קיבלתי טויוטה קורולה חדשה. לא רע בכלל.
את הנסיעה משדה התעופה לכיוון הדירה פיץ עשה בתור נהג מאחר ובארץ אני לא נוהגת וחששתי מטעויות.
ההתרשמות הראשונית מהדירה הייתה חיובית. הדירה חדשה לגמרי, עד כדי כך שהמזרון היה עדיין היה עטוף בנילונים, אבל בניגוד למגורים הקודמים היא הייתה ריקה למעט פריטי ריהוט גדולים כדוגמת ספה, מיטה, מזרון, שולחן אוכל וכסאות וכו'.
פיץ חשב גם על זה - הוא הביא איתו כמה צלחות, מעט סכו"ם, נייר טואלט ומגבות ברכבו, אותו הוא החנה בחניה של העבודה- מרחק של פחות מעשר דקות נהיגה משם. הקפצתי אותו לעבודה כנהגת, לפי הנחיותיו ובחזור כבר עקבתי אחריו.
הקרבה הגיאוגרפית לעבודה היא כמובן שדרוג עצום עבורי. עד כה בארץ, הייתי צריכה ללכת עשרים ומשהו דקות (מרחק של 2 ק"מ), כדי להגיע להסעה ואיתה להמשיך עוד קרוב לשעה, כלומר כמעט שלוש שעות בכל יום בדרכים, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון שאורך המשמרות הוא שתיים עשרה שעות.
הימים הבאים עברו בהרבה קניות וסידורים. החל מאיקאה וחנויות כלי בית אחרות וכלה בסופר מרקט ובבתי מרקחת מקומיים, כאשר מדי פעם עשינו השלמות בדירה של פיץ, בעיקר עבור דברים כמו כלי מטבח.
בגזרת העבודה- מאחר ובפעם אחרונה שעבדתי כאן הייתי שייכת לקבוצה אחרת, יוצא שאני לא מכירה כמעט אף אחד מחברי קבוצתי החדשים. את כל החברים שעבדו איתי בקבוצה הקודמת כבר פגשתי לשמחתי. עושה רושם שגם מבחינה מקצועית יש לי מקום להתפתחות כאן ומצד שני, אני מרגישה שהידע שהבאתי איתי מישראל יכול להיות פה לעזר.
בינתיים בארץ, אחרי שאחותי חתמה על חוזה היא הפציצה אותי כמעט מדי יום בכל מיני מחשבות ושאלות ועדיין לא ממש נכנסה לדירה. היא כבר רכשה לעצמה טלויזיה חדשה וגדולה, התחברה לספק ערוצי טלויזיה וקנתה מזרון. בין לבין, היא שלחה לי כמעט מדי יום עדכונים בנושאי העברת חשבונות. מדי פעם, הבנתי מתוכן השאלות או כמות המלל שהיא מכניסה את עצמה ללחץ מיותר אותו ניסיתי להרגיע. הצעתי לה לקחת את הזמן ולעשות דברים בקצב שלה ומצד שני, לזכור שמספיק שישנה מיטה וקצת אוכל ובגדים והיא יכולה לעבור, לא צריך לחכות שהכל יהיה מושלם.
השגרה הקצרה שהתפתחה לה מאז הנחיתה גם היא מועילה לי מאוד. יצא שכבר חודש שלם לא עשיתי משמרת לילה (אליהן אחזור בשבוע הבא) ולכן היה לי לא מעט זמן להסדיר את שעות השינה שלי ומצב הרוח השתפר בהתאם.
בינתיים, פיץ משתף פעולה עם ארוחות שישי ועומד לצדי ומזמרר "אאא-מן!" במנגינות מאולתרות בכל ערב כאשר אני מדליקה את הפתילות בחנוכיה שהבאתי איתי מבעוד מועד.
בשבועות הקרובים כידוע, תגיע שעתי להצטרף אליו לעונת החגים הנוצריים שתפתח דווקא ב"אזכרה" לאביו של פיץ. קשה להאמין שעברה שנה מאז היום העצוב ההוא ועוד יותר קשה יהיה המעבר מה"אזכרה" שתחול יום לפני ערב חג המולד.
בחג עצמו ככל הנראה ששנינו נעביר בעבודה אבל מיד לאחר מכן נסע שוב לאמו כדי אחרי כן קצת זמן גם עם אחותו, אחיו ומשפחתו. כמובן, קיבלנו כבר רשימה של צעצועים שהילדים הביעו בהם עניין השנה ויתכן ויערכו השנה שוב "הגמד והענק" עבור מתנות לכל שאר המבוגרים במשפחה.
עד אז, אני מתעדכנת בכל יום בחדשות בארץ ומקווה ומתפללת לשינוי וחדשות טובות, השבת החטופים והפסקת וסיום המלחמה.
חג חנוכה שמח, שמרו על עצמכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה