החודש האחרון התאפיין כצפוי בהמשך ההכנות לקראת הגחתו של קטנצ'יק לאוויר העולם ובאופן יותר ספציפי, בחיפושים אחר ציוד יד שניה.
מציאה אחת הגיעה מקבוצת הווטסאפ המקומית של הישראלים. זוג שעוזב חזרה ארצה מכר פינת החתלה ומיטה בחצי מחיר. מאחר והם היו נואשים לטוס כמה שיותר קלים, הם הציעו להוסיף ללא תשלום ציוד נוסף, שאת חלקו שמחנו לקחת ועל חלקו האחר החלטנו לוותר.
פריט הריהוט הבא הגיע מהגרסה המקומית של אתר יד2.
בהתחלה מצאתי כסא הנקה במצב טוב שמישהי מוסרת, במיקום מעט רחוק. לאחר כמה התכתבויות, הוחלט שנבוא לאסוף את אותו ביום ראשון בתשע בבוקר.
בשבת אחה"צ ראיתי מספר הודעות ממנה. בתשע כתבה שבעלה הוציא כבר את הכסא למרפסת הקדמית לנוחיותנו ובעשר כתבה שהיא שמה לב שהכסא עדיין בחוץ ושאלה אם אנחנו מתכוונים לבוא כי יש מתעניינים אחרים.
עניתי לה כאמור רק כמה שעות מאוחר יותר, והזכרתי לה שסיכמנו שנבוא מחר בבוקר ושאלתי אם הכסא במיקום שמוגן מפני הגשם הצפוי. היא בתגובה התנצלה, ואמרה שחשבה שסגרנו להגיע בשבת ובגלל שלהבנתה בוששנו מלהגיע, מסרה את הכסא למישהו אחר.
נסיון נוסף עם מישהי אחרת שמסרה אותו סוג של כסא, התחיל גם הוא באופן עקום.
קבענו איסוף בשעה מסויימת, אבל הפעם הטעות הייתה מצדנו.
יצאנו לדרך אחרי ביקור אצל אמא של פיץ, מה שהאריך משמעותית את הנסיעה. בנוסף, טעינו כשלא הערכנו עד כמה הדרכים הפתלתלות והצרות שמובילות אל היעד יאטו אותנו. בפועל, עדכנו שנאחר אבל היא הייתה צריכה לצאת כבר מהבית באותו הערב.
קבענו ליומיים אחרי כן והפעם, למרות הדרכים הצדדיות והאיטיות ושלוליות הגשם הגדולות שכיסו את הדרך, הגענו ואספנו לנו כסא נח במצב טוב, שעולה בחוץ קרוב לאלף ש"ח.
יתכן שבהמשך השבוע נאסוף גם עריסת סל ממקום קרוב. המוכר העלה אותה לאתר לפני כשלושה שבועות ללא כל התעניינות, ולכן לשמחתי הצעת המחיר שלי הנמוכה בארבעים אחוז מהמחיר שביקש נענתה על ידו תוך דקות.
מעבר לענייני קניות והתארגנות שמתנהלות יחסית בעצלתיים (עוד לא התארגנתי על תיק לחדר לידה, אללי!), השבועות האחרונים התנהלו סביב בתי חולים.
מצדי, זו הייתה בדיקת MRI שעברתי, ביקור נוסף של סקירה ומפגש עם רופאת ילדים שהגיעה לאחריה וביקורת אתמול- כולם הסתיימו בצורה מעודדת, לשמחתנו.
הביקורים של חמותי בבית החולים לעומת זאת, נראו שונים לגמרי.
בתחילת החודש, אחות של פיץ, שכזכור גרה עם אמה מאז שילדה את בתה בקיץ, עדכנה בקבוצה המשפחתית שבימים האחרונים חמותי מאוד חלשה וסובלת מקוצר נשימה וחולשה עד לרמה שהיא לא מצליחה לקום מהמיטה בכוחות עצמה ללא עזרה.
היא המשיכה ואמרה שבעצת אחות רפואית שמטפלת באם הן מתפנות לבית החולים והוסיפה שלדעתה התופעות הללו נגרמות בגלל כדורים ללב שהחליפו לה לאחרונה.
הן היו שם כל אותו היום עד הערב, אז חמותי נשארה להשגחה.
בעצם, גם בימים הבאים היא נשארה בבית החולים, כל פעם לצורך בדיקה אחרת ובהמתנה לרופא אחר, כולל נוירולוג שאישר את מה שכולנו חשבנו ואבחן את הרעידות שלה בידיים כפרקינסון. הוא גם עדכן לה מרשם לראשונה מזה שנים.
האשפוז הזה נמשך אל תוך הסופ"ש ולאחריו ולבסוף היא חזרה לביתה לאחר כחמישה ימים ביום שני בערב.
ביום שישי של אותו השבוע, פיץ חזר מהעבודה כשניכר עליו שהוא לא רגוע. כששאלתי מה קרה, הוא אמר שאחותו שלחה לו הודעה וכי אמו שוב בבית חולים.
הפעם, היא הרגישה כאבים חדים שגרמו לה להתקפל אז גיסתי הזמינה אמבולנס. הפרמדיקים ידעו לאבחן אריתמיה (הפרעה בקצב הלב) והזכירו גם אבן בכיס המרה ולקחו אותה לבית החולים.
מאז, עברו כשבועיים וחצי והיא עדיין שם.
בזמן הזה ולפי תור, שמעתי על בעיות לכאורה בכליות, בכבד, בכיס המרה ובריאות.
היא בודאות נדבקה במשהו שגרם לה לדלקת ריאות ושיעול קשה ואולי זה קרה באשפוז המוקדם בבית החולים.
בנוסף, הכדורים החדשים שקיבלה גרמו למחשבות שווא, בלבול ופרנויה. היא שאלה למשל על אמא שלה, שהלכה לעולמה לפני המון זמן והייתה משוכנעת שיש לה סרטן. היא אפילו אמרה לנו שהרופאים דיברו איתה על זה, מה שכמובן לא נכון, ואמרה שהיא לא רוצה לחיות עם זה והתחילה לדבר על הלוויה של עצמה. פיץ המתוק שלי היה נסער ועל סף דמעות כשניסה לשכנע אותה ששום דבר מזה לא נכון ושהתרופות שהיא מקבלת גרמו לה לדמיין את זה.
בעקבות תופעות הלוואי הללו היא הפסיקה לקחת את הכדורים החדשים האלה אחרי כמה ימים, למרות שהם שיפרו מאוד את מצב הרעד בגפיים ומאז היא פחות מבולבלת אבל סימני פרנויה עדיין ישנם. היא לא פעם חושבת שהצוות מנסה להרעיל אותה או שהרעש שנוצר מעילעול המגזין של שכנתה לחדר הוא מעכברושים.
היא גם חושדת בחלק מהכדורים שהיא מקבלת מהצוות, למרות שלפחות את חלקם היא לקחה בעצמה באופן שגרתי לפני האשפוז וכבר שמעתי מהגיסים שלי שהם מצאו כדורים שהיא החביאה בארוחת הצהריים שקיבלה או בתיק שלה כדי שהאחיות יחשבו שהיא לקחה אותם כנדרש.
היא גם חושדת בחלק מהכדורים שהיא מקבלת מהצוות, למרות שלפחות את חלקם היא לקחה בעצמה באופן שגרתי לפני האשפוז וכבר שמעתי מהגיסים שלי שהם מצאו כדורים שהיא החביאה בארוחת הצהריים שקיבלה או בתיק שלה כדי שהאחיות יחשבו שהיא לקחה אותם כנדרש.
בעיה רצינית נוספת היא התאבון שלה. עוד לפני האשפוזים הללו, תהיתי לא פעם איך היא חיה עם כמויות המזון המזעריות שהיא צורכת אבל בבית החולים המצב הורע וכעת היא בקושי אוכלת כמה ביסים פה ושם וגם זה לא פעם אחרי הפצרות מרובות. ניסינו להביא לה בביקורנו דברים שהיא אוהבת כמו אוכמניות, יוגורטים ומעדנים ושוקולדים אבל היא לא תמיד אוכלת הכל וגם אז מאוד לאט.
האשפוז הממושך והביקורים המשפחתיים התכופים נמשכו כאשר ברקע ה"אזכרה" של אבא שלו התקיימה כמתוכנן וגם ההכנות לחג המולד. ביום החג עצמו, הוחלט שפיץ ואני נלך לבקר אותה בבוקר בזמן שהגיסה מבשלת ארוחת חג והאח ואשתו ילכו לאחריה, יחד עם אוכל חגיגי ביתי וקינוחים. הגענו אליה עם בננה וכמה פחזניות טובות ולשמחתי היא אכלה משניהם, אבל הביקור ההוא ספציפית היה לא פשוט כי היא ביקשה בו ולא בפעם הראשונה, שניקח אותה הביתה. פיץ אחז את ידיה והסביר לה, בנחישות וברגישות שהלוואי ויכל אבל בית החולים הוא המקום הטוב ביותר עבורה כרגע והיא כמעט התחננה שנקח אותה רק לשעה. כשפיץ חזר והסביר היא נאנחה ואמרה בטון נואש "למה אף אחד לא מקשיב לי?". זה שבר את לבי.
גם כשחשבתי שהיא מקבלת את דבריו של פיץ היא ניסתה בהמשך דרכי כאשר ביקשה ממני למצוא לה כסא גלגלים.
האשפוז הממושך והביקורים המשפחתיים התכופים נמשכו כאשר ברקע ה"אזכרה" של אבא שלו התקיימה כמתוכנן וגם ההכנות לחג המולד. ביום החג עצמו, הוחלט שפיץ ואני נלך לבקר אותה בבוקר בזמן שהגיסה מבשלת ארוחת חג והאח ואשתו ילכו לאחריה, יחד עם אוכל חגיגי ביתי וקינוחים. הגענו אליה עם בננה וכמה פחזניות טובות ולשמחתי היא אכלה משניהם, אבל הביקור ההוא ספציפית היה לא פשוט כי היא ביקשה בו ולא בפעם הראשונה, שניקח אותה הביתה. פיץ אחז את ידיה והסביר לה, בנחישות וברגישות שהלוואי ויכל אבל בית החולים הוא המקום הטוב ביותר עבורה כרגע והיא כמעט התחננה שנקח אותה רק לשעה. כשפיץ חזר והסביר היא נאנחה ואמרה בטון נואש "למה אף אחד לא מקשיב לי?". זה שבר את לבי.
גם כשחשבתי שהיא מקבלת את דבריו של פיץ היא ניסתה בהמשך דרכי כאשר ביקשה ממני למצוא לה כסא גלגלים.
המעבר מהביקור בבית החולים לארוחת החג היה לי מאוד מוזר וקשה ותחושות דומות ליוו אותי ביום המחרת, במעבר החד בין עליצות האחיינים שקיבלו הרים של מתנות למחלקה בה שהתה.
נכון לעכשיו, לא ברור היכן הדברים עומדים.
מצד אחד, נאמר לנו בביקורים האחרונים שמבחינה רפואית היא הולכת ומשתפרת ומצד שני, היא תהיה חייבת לאכול ולצבור כוחות אם היא רוצה לחזור הביתה. אותי באופן אישי הפרנויות שלה גם כן מדאיגות, אבל בתה של מאושפזת "ותיקה" אחרת שחלקה איתה חדר אומרת שזה קשור לתרופות שמקבלים בבית החולים וגם אמא שלה חווה ערפול מחשבתי משמעותי שמסתדר תוך ימים מהרגע שהיא משתחררת.
פיץ אמור היה לקבל היום טלפון מאחד הרופאים מבית החולים, כנראה עם עדכונים לגבי המשך טיפול מומלץ אבל זה לא קרה משום מה. אחותו נסעה לבקר היום ודיווחה לנו לפני דקות שחמותי אמרה שהיום היא הרגישה הכי טוב עד כה ואפילו אכלה חצי מארוחת הערב שלה. זה משמח מאוד, אבל כבר היו לה ימים טובים שמיד לאחריהן נפילות. לכן כולנו כרגע מביעים אופטימיות זהירה ושמחים על מה שיש. כך או כך, הרופאים רוצים להשאיר אותה עוד לפחות שלושה ימים להשגחה.
במהלך החג התקיים נושא ער בנוגע לאפשרויות שניצבות בפני חמותי.
גיסתי מתכננת לחזור חזרה לעבודתה במדינה השכנה בעוד מספר חודשים, אבל גם כאשר היא שם, ברור שיהיה לה לא פשוט לטפל בבתה בת החמישה חודשים כשבמקביל אמה צריכה יותר ויותר תשומת לב ועזרה בפעילותה היומיומית.
נכון לעכשיו, לא ברור היכן הדברים עומדים.
מצד אחד, נאמר לנו בביקורים האחרונים שמבחינה רפואית היא הולכת ומשתפרת ומצד שני, היא תהיה חייבת לאכול ולצבור כוחות אם היא רוצה לחזור הביתה. אותי באופן אישי הפרנויות שלה גם כן מדאיגות, אבל בתה של מאושפזת "ותיקה" אחרת שחלקה איתה חדר אומרת שזה קשור לתרופות שמקבלים בבית החולים וגם אמא שלה חווה ערפול מחשבתי משמעותי שמסתדר תוך ימים מהרגע שהיא משתחררת.
פיץ אמור היה לקבל היום טלפון מאחד הרופאים מבית החולים, כנראה עם עדכונים לגבי המשך טיפול מומלץ אבל זה לא קרה משום מה. אחותו נסעה לבקר היום ודיווחה לנו לפני דקות שחמותי אמרה שהיום היא הרגישה הכי טוב עד כה ואפילו אכלה חצי מארוחת הערב שלה. זה משמח מאוד, אבל כבר היו לה ימים טובים שמיד לאחריהן נפילות. לכן כולנו כרגע מביעים אופטימיות זהירה ושמחים על מה שיש. כך או כך, הרופאים רוצים להשאיר אותה עוד לפחות שלושה ימים להשגחה.
במהלך החג התקיים נושא ער בנוגע לאפשרויות שניצבות בפני חמותי.
גיסתי מתכננת לחזור חזרה לעבודתה במדינה השכנה בעוד מספר חודשים, אבל גם כאשר היא שם, ברור שיהיה לה לא פשוט לטפל בבתה בת החמישה חודשים כשבמקביל אמה צריכה יותר ויותר תשומת לב ועזרה בפעילותה היומיומית.
האח ואשתו חזרו על הצעתם שהאמא תעבור לגור איתם ויש בזה הגיון. הם גרים בבית גדול ומרווח, האמא תהיה קרובה לנכדים שלה וגם לאחותה שגרה במרחק נסיעה קצר משם.
באפריל שעבר כאשר כולנו התארחנו שם, האמא נשארה אצלם כמה שבועות ולפי האח היה נראה שהיא בסך הכל מרוצה וגם אכלה יותר מהרגיל. מצד שני, סביר שהיא תתנגד למהלך ותעדיף להישאר בביתה שלה, דבר שיוכל לקרות רק אם יצליחו למצוא מישהי שתכנס לגור איתה ולעזור לה, מה שכמובן יהיה לא פשוט כי סביר שגם לזה היא תתנגד וגם יש כמובן את כל הסידורים הבירוקרטיים שמתלווים לכך.
כדי לא לסיים את הפוסט בנושא פחות נעים, אחזור לנושא שבו פתחתי ואגיד שאתמול נכנסתי לשבוע שלושים וארבע, כלומר הגעתו של קטנצ'יק היא כבר ממש מעבר לפינה. הרגשות של פיץ ושלי מתחלפות תדיר בין התרגשות, חששות וכאב וכבדות (שלי). את שנת 2025 אנחנו מסיימים כזוג ומצפים ומתרגשים לקראת התוספת החדשה למשפחה שיכולה להצטרף אלינו בעוד כמה שבועות קצרים.
באפריל שעבר כאשר כולנו התארחנו שם, האמא נשארה אצלם כמה שבועות ולפי האח היה נראה שהיא בסך הכל מרוצה וגם אכלה יותר מהרגיל. מצד שני, סביר שהיא תתנגד למהלך ותעדיף להישאר בביתה שלה, דבר שיוכל לקרות רק אם יצליחו למצוא מישהי שתכנס לגור איתה ולעזור לה, מה שכמובן יהיה לא פשוט כי סביר שגם לזה היא תתנגד וגם יש כמובן את כל הסידורים הבירוקרטיים שמתלווים לכך.
כדי לא לסיים את הפוסט בנושא פחות נעים, אחזור לנושא שבו פתחתי ואגיד שאתמול נכנסתי לשבוע שלושים וארבע, כלומר הגעתו של קטנצ'יק היא כבר ממש מעבר לפינה. הרגשות של פיץ ושלי מתחלפות תדיר בין התרגשות, חששות וכאב וכבדות (שלי). את שנת 2025 אנחנו מסיימים כזוג ומצפים ומתרגשים לקראת התוספת החדשה למשפחה שיכולה להצטרף אלינו בעוד כמה שבועות קצרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה