כן כן, גם אני נפלתי לסיכומים. אבל אני טיפוס נוסטלגי, אז מבחינתי זו עוד הזדמנות להעלות זכרונות.
עשר שנים זה המון זמן בחיים של אינדיבידואל, אני בטוחה שעל כך אין חולק. העשור האחרון היה מלא תהפוכות ושינויים וכשניסיתי להזכר היכן הייתי בפתחה של שנת 2010 לא יכולתי שלא לחייך. אז הנה, קיצור עשור בקליפת אגוז.
תעסוקה:
בשנת 2010 הייתי עדיין חיילת בסדיר. הולי שיט.
בהמשך, לקראת סוף השירות שלי, כאשר יצאתי בעיקר יומיות, התחלתי לעבוד עם חברה נוספת באולם אירועים במטרה להרוויח עוד כמה מעות שישרתו אותי בשחרור. בתחילת 2011 הייתי אמורה לגזור חוגר אלא שאז נתקעתי בקבע לחודשיים כשבין לבין הגיעה הצעה לעבור לקבל תפקיד בקריה שעבורה הייתי אמורה להתחייב לשלוש שנים נוספות. כמעט לקחתי אך בסוף ויתרתי. לאחר היציאה לאזרחות, הייתה לי פאזה בת שבועיים בה למדתי שמלצרות זה לא בשבילי ומיד לאחר מכן הכנתי קרפים, שייקים וופל בלגי במקס ברנר למשך שלושה חודשים, כשתוך כדי אני מתמיינת לעבודה במקום בו תכננתי להשאר שנתיים-שלוש. התחלתי לעבוד שם בנובמבר 2011 ואני שם עד היום (כולל תקופה של שלוש שנים בשלוחה שלהם בחו"ל) .
לימודים:
לעשור המסתיים נכנסתי עם תעודת הנדסאי והתכנון היה לסיים עד עתה תואר.
התחלתי במרץ עם נסיון לשיפור פסיכומטרי, יצא נמוך מהתוצאה שכבר קיבלתי לפני כן וגם שיפור בגרויות בפיזיקה ומתמטיקה גרמו לי להרהר ביכולותי המעורערות בעולם המספרים והנעלמים.
בהמשך, ניסיתי את מזלי באוניברסיטה הפתוחה, בארץ תחילה ואפילו בהמשך בחו"
זוגיות:
את תחילת העשור התחלתי בדכאון ובהערכה עצמית ירודה, חודשים מועטים לאחר שבן הזוג הראשון נפרד ממני (עוד בסוף נובמבר 2009). בהמשך ניסינו לחזור לרגע אבל זה לא צלח. הדכאון והשנאה העצמית פשו בי כמעט שנה שלמה. זו הייתה תקופה בה שנאתי לקום בבוקר ואת החיים בכלל.
נקודת המפנה הייתה בשבת אחת שסגרתי בבסיס בה הצצתי בפרופיל שלו בפייסבוק וראיתי תמונה שלו עם מישהי אחרת. באותו רגע קיבלתי שטיפה רצינית מחברה טובה שצרחה עלי את מה שהייתי צריכה לשמוע - זה נגמר מזמן. תתאפסי על החיים שלך ותמשיכי כבר הלאה.
לאחר תקופה של צעדים קטנים של שיקום עצמי פגשתי את בן זוגי השני. בתחילה יצאנו כמה חודשים בהם הייתי אמביוולנטית לגבי הקשר איתו, עד שלבסוף נפרדנו, הפעם, בעיקר מיוזמתי.
בחודשים שלאחר מכן סוג של נשארנו בקשר - עבדנו באותו מקום והיינו נתקלים אחד בשניה במסדרונות וגם היו לנו חברים משותפים. לאחר גישושים ונסיונות התקרבות מחודשים מצדו הפכנו שוב לזוג.
החששות שהיו לי לגביו בסיבוב הראשון הרימו ראש מדי פעם אבל סה"
בן הזוג הזה שגר במקור בצפון הארץ עבר למרכז, מרחק כמה דקות מההורים שלי.
כשעניין הנסיעה לחו"
בכל זאת עברתי לגור איתו. זה היה מקסים בחודש הראשון אבל מהר מאוד הסדקים התרחבו והפכו לשברים (תרתי משמע). בתחילת מאי 2014 עזבתי את הדירה בה גרנו יחד וחזרתי לגור עם ההורים עוד כחודש וחצי עד שהגיעה הרגע לעלות על מטוס עם כרטיס לכיוון אחד.
תוך מעט מאוד זמן בארץ השיכורים הכרתי קולגה מקומי ונחמד.
בהתחלה הוא היה רק בחור חמוד וידידותי עד שהבנתי שהוא עשוי להיות בעניין שלי ושכנראה יש בינינו פערים תרבותיים שהקשו על ההבנה הזו.
בחורף 2014 הוא סופסוף עשה צעד והפכנו לזוג.
בתכנון המקורי הייתי אמורה להשאר במדינתו רק שנה אבל עם כאשר תאריך החזרה שלי נדחה עוד ועוד כך גם העמיק הקשר שלנו עד שלבסוף בעל הבית החמדן שלו נתן את הדחיפה האחרונה הנחוצה כדי שנעבור לגור יחד.
בניגוד לחווית המגורים המשותפים עם בן הזוג הקודם, הפעם הדברים הלכו בצורה הרבה יותר חלקה ונעימה ולמעשה נשארנו לגור יחד עד שחזרתי לארץ, כמעט שנה וחצי מאוחר יותר.
מאז ועד היום, כשנתיים וחצי (אללי!) אנחנו בקשר בשלט רחוק ומתראים בעיקר בחו" ל אבל גם היו שני ביקורים שלי אצלו ואחד שלו כאן בארץ ממש לפני חודשיים. יש תכנונים עתידיים שעוד לא יצאו לפועל. נחיה ונראה.
תחביבים:
בסוף 2011 גיליתי את הסלסה ומהר מאוד התמכרתי.
זה היה הדבר שהוציא אותי מהבית בתקופה ההיא ובזכותו הכרתי המון חברים חדשים ויכולות שלא ידעתי שיש בי.
העיסוק בריקוד דעך מאוד בשנים בהן הייתי בארץ השיכורים, שם גרתי מעט רחוק מהבירה והסצנה שם פחות מפותחת מבארץ, אם יכולות הריקוד המקרטעות שלי התבררו כשימושיות כאשר השתתפתי באירוע התרמה בסגנון "רוקדים עם כוכבים" שהצליח לגייס סכום של למעלה ממאה וארבעים אלף ש" ח.
בקיץ האחרון, זו הייתה חברתי (שנקראה תפוזינה) שהראתה עניין פתאומי בסלסה ושאלה אם אני עוד בקטע. כמה שיעורים שהלכנו אליהם יחד הזכירו לי את אהבתי הנשכחת. תפוזינה הבינה תוך כמה שבועות שזה לא בשבילה אבל אני התמדתי והתחלתי ללמוד בצ'אטה, ריקוד לטיני אחר עליו שמתי עין כבר מזמן. מאז ההתמכרות חזרה להיות כשהייתה פעם ואני נהנית מכל רגע.
בשנותי בניכר העיסוק בריקוד פחות כאמור, אך במקום זה מצאתי לי תחביבים אחרים.
בתחילת דרכי שם, נכנסתי לקורס צלילה עם עוד שני ישראלים. החוויה הייתה מעניינת, אם כי קורס שכזה בחורף שקר בהרבה מזה הישראלי הוא לא משהו שהייתי ממליצה לכל אחד.
בהמשך גיליתי את העמוד, תחביב מחטב ומהנה שהמשכתי בו כשנה וחצי ועוד פרק זמן קצר נוסף לאחר חזרתי ארצה.
בין לבין למדתי קצת בס, נסעתי לארבע תחרויות אירוויזיון וטיילתי לא מעט, מה שמצריך פירוט בפני עצמו.
טיולים:
אני יכולה לכתוב על כך באריכות אבל אני דווקא אנסה לקצר כאן.
הטיול הראשון בעשור זה היה לדרום אמריקה לחודש וקצת של אוורור בין מקס ברנר לעבודתי הנוכחית.
לאחר חזרתי וההחלמה מהניתוח והשתלת הפלטות נכנסתי לעבוד. משלב זה והלאה, מגובה במשכורת נורמלית טסתי וטיילתי לא מעט.
היה את אמסטרדם עם מנגה, ברצלונה עם האקס, קורס בארה" ב שהפך לטיול בניו יורק, קליפורניה וסופ"ש בוגאס.
אחר כך, מארץ השיכורים כבר היה הרבה יותר זול ומהיר לצאת לגיחות אירופאיות - ב2014 טסתי ללונדון בה פגשתי את חינה ובעלה והמון טיולים עם פיץ - ב2015 לבדה טיילנו באיסלנד, טיול אירוויזיון ראשון (ברטיסלבה, וינה, וטיול בקרואטיה כולל עצירה ללילה בסלובניה), בריסל ביום הולדתי ה27 וטיול לאמסטרדם לצורך קונגרס סלסה שבדיעבד לא היה מאוד מוצלח.
ב2016 נסענו שוב לאירוויזיון לכמה לילות מקדימים בקופנהאגן, שבוע מושלם ועליז בשטוקהולם, ומשם נסיעת הירגעות בפלמה דה מיורקה. בהמשך אותה שנה נסענו לבלפסט וצפון אירלנד ביום ההולדת של פיץ ובספטמבר עשינו רואוד טריפ בחוף המזרחי של ארה"
ב2017 פיץ ביקר בארץ, מעט לפני ששבתי לכאן בעצמי ובאוקטובר נפגשנו שוב, לראשונה מאז שעזבתי - ברומניה.
בפברואר 2018 פגשתי את פיץ בצרפת הקפואה לפריז וגיחה קצרה לליון. באפריל קראש אצל פיץ בעבודה הצריך כח אדם לתקופה קצרה - נודבתי עם כמה בהתראה של 24 שעות. משם חזרתי לארץ לשבועיים ואז נסעתי עם פיץ לפורטוגל בה זכיתי לחזות בהיסטוריה ולראות את נטע ברזילאי זוכה באירוויזיון. לאחר טיול קצר בדרום המדינה המשכתי לקורס של שבועיים בארה"
השנה נסעתי עשיתי בינואר עצירה של כמה ימים בלונדון עם פיץ בדרכי לקורס של שבוע בארה"
בסוף יוני נסעתי לבקר את פיץ בארץ השיכורים ובסוף אוקטובר הוא החזיר לי ביקור.
בין לבין, היו כמה טיולים בארץ והמון טיולים ספונטניים בארץ השיכורים כשגרתי שם, כולל עם תפוזינה שהגיעה לבקר.
וואו, נראה שאם הייתי צריכה לאפיין את העשור החולף במילה אחת, המילה "טיולים" או "חו"ל"
נראה לי שזהו, רציתי סיכום קצר ויצא לי הרבה יותר ארוך משחשבתי ועם המון לינקים.
אז מה הלאה? איפה ה-31.12.2029 יתפוס אותי?
אם אחיה לראות את העתיד ההו-כה רחוק הזה, אהיה כבר בת 41. אני מקווה שעד אז אזכה להתמסד ואולי אפילו להפוך לאמא.
דילמת מקום המגורים תהיה זכרון ישן ואני מקווה שאמשיך לרקוד ולפתח תחביבים חדשים.
יש לי עוד כמה שאיפות שאשאיר לעצמי בינתיים.
מאחלת לכולם שנה של הצבה והגשמה של יעדים, שנה של בריאות ואושר, זמן איכות עם חברים ומשפחה ושתוכלו להביט לאחור על השנה והעשור שיתחיל עוד כמה שעות, בתחושה של מיצוי.
עשר שנים זה המון זמן בחיים של אינדיבידואל, אני בטוחה שעל כך אין חולק. העשור האחרון היה מלא תהפוכות ושינויים וכשניסיתי להזכר היכן הייתי בפתחה של שנת 2010 לא יכולתי שלא לחייך. אז הנה, קיצור עשור בקליפת אגוז.
תעסוקה:
בשנת 2010 הייתי עדיין חיילת בסדיר. הולי שיט.
בהמשך, לקראת סוף השירות שלי, כאשר יצאתי בעיקר יומיות, התחלתי לעבוד עם חברה נוספת באולם אירועים במטרה להרוויח עוד כמה מעות שישרתו אותי בשחרור. בתחילת 2011 הייתי אמורה לגזור חוגר אלא שאז נתקעתי בקבע לחודשיים כשבין לבין הגיעה הצעה לעבור לקבל תפקיד בקריה שעבורה הייתי אמורה להתחייב לשלוש שנים נוספות. כמעט לקחתי אך בסוף ויתרתי. לאחר היציאה לאזרחות, הייתה לי פאזה בת שבועיים בה למדתי שמלצרות זה לא בשבילי ומיד לאחר מכן הכנתי קרפים, שייקים וופל בלגי במקס ברנר למשך שלושה חודשים, כשתוך כדי אני מתמיינת לעבודה במקום בו תכננתי להשאר שנתיים-שלוש. התחלתי לעבוד שם בנובמבר 2011 ואני שם עד היום (כולל תקופה של שלוש שנים בשלוחה שלהם בחו"ל
לימודים:
לעשור המסתיים נכנסתי עם תעודת הנדסאי והתכנון היה לסיים עד עתה תואר.
התחלתי במרץ עם נסיון לשיפור פסיכומטרי, יצא נמוך מהתוצאה שכבר קיבלתי לפני כן וגם שיפור בגרויות בפיזיקה ומתמטיקה גרמו לי להרהר ביכולותי המעורערות בעולם המספרים והנעלמים.
בהמשך, ניסיתי את מזלי באוניברסיטה הפתוחה, בארץ תחילה ואפילו בהמשך בחו
זוגיות:
את תחילת העשור התחלתי בדכאון ובהערכה עצמית ירודה, חודשים מועטים לאחר שבן הזוג הראשון נפרד ממני (עוד בסוף נובמבר 2009). בהמשך ניסינו לחזור לרגע אבל זה לא צלח. הדכאון והשנאה העצמית פשו בי כמעט שנה שלמה. זו הייתה תקופה בה שנאתי לקום בבוקר ואת החיים בכלל.
נקודת המפנה הייתה בשבת אחת שסגרתי בבסיס בה הצצתי בפרופיל שלו בפייסבוק וראיתי תמונה שלו עם מישהי אחרת. באותו רגע קיבלתי שטיפה רצינית מחברה טובה שצרחה עלי את מה שהייתי צריכה לשמוע - זה נגמר מזמן. תתאפסי על החיים שלך ותמשיכי כבר הלאה.
לאחר תקופה של צעדים קטנים של שיקום עצמי פגשתי את בן זוגי השני. בתחילה יצאנו כמה חודשים בהם הייתי אמביוולנטית לגבי הקשר איתו, עד שלבסוף נפרדנו, הפעם, בעיקר מיוזמתי.
בחודשים שלאחר מכן סוג של נשארנו בקשר - עבדנו באותו מקום והיינו נתקלים אחד בשניה במסדרונות וגם היו לנו חברים משותפים. לאחר גישושים ונסיונות התקרבות מחודשים מצדו הפכנו שוב לזוג.
החששות שהיו לי לגביו בסיבוב הראשון הרימו ראש מדי פעם אבל סה
בן הזוג הזה שגר במקור בצפון הארץ עבר למרכז, מרחק כמה דקות מההורים שלי.
כשעניין הנסיעה לחו
בכל זאת עברתי לגור איתו. זה היה מקסים בחודש הראשון אבל מהר מאוד הסדקים התרחבו והפכו לשברים (תרתי משמע). בתחילת מאי 2014 עזבתי את הדירה בה גרנו יחד וחזרתי לגור עם ההורים עוד כחודש וחצי עד שהגיעה הרגע לעלות על מטוס עם כרטיס לכיוון אחד.
תוך מעט מאוד זמן בארץ השיכורים הכרתי קולגה מקומי ונחמד.
בהתחלה הוא היה רק בחור חמוד וידידותי עד שהבנתי שהוא עשוי להיות בעניין שלי ושכנראה יש בינינו פערים תרבותיים שהקשו על ההבנה הזו.
בחורף 2014 הוא סופסוף עשה צעד והפכנו לזוג.
בתכנון המקורי הייתי אמורה להשאר במדינתו רק שנה אבל עם כאשר תאריך החזרה שלי נדחה עוד ועוד כך גם העמיק הקשר שלנו עד שלבסוף בעל הבית החמדן שלו נתן את הדחיפה האחרונה הנחוצה כדי שנעבור לגור יחד.
בניגוד לחווית המגורים המשותפים עם בן הזוג הקודם, הפעם הדברים הלכו בצורה הרבה יותר חלקה ונעימה ולמעשה נשארנו לגור יחד עד שחזרתי לארץ, כמעט שנה וחצי מאוחר יותר.
מאז ועד היום, כשנתיים וחצי (אללי!) אנחנו בקשר בשלט רחוק ומתראים בעיקר בחו
תחביבים
בסוף 2011 גיליתי את הסלסה ומהר מאוד התמכרתי.
זה היה הדבר שהוציא אותי מהבית בתקופה ההיא ובזכותו הכרתי המון חברים חדשים ויכולות שלא ידעתי שיש בי.
העיסוק בריקוד דעך מאוד בשנים בהן הייתי בארץ השיכורים, שם גרתי מעט רחוק מהבירה והסצנה שם פחות מפותחת מבארץ, אם יכולות הריקוד המקרטעות שלי התבררו כשימושיות כאשר השתתפתי באירוע התרמה בסגנון "רוקדים עם כוכבים" שהצליח לגייס סכום של למעלה ממאה וארבעים אלף ש
בקיץ האחרון, זו הייתה חברתי (שנקראה תפוזינה) שהראתה עניין פתאומי בסלסה ושאלה אם אני עוד בקטע. כמה שיעורים שהלכנו אליהם יחד הזכירו לי את אהבתי הנשכחת. תפוזינה הבינה תוך כמה שבועות שזה לא בשבילה אבל אני התמדתי והתחלתי ללמוד בצ'אטה, ריקוד לטיני אחר עליו שמתי עין כבר מזמן. מאז ההתמכרות חזרה להיות כשהייתה פעם ואני נהנית מכל רגע.
בשנותי בניכר העיסוק בריקוד פחות כאמור, אך במקום זה מצאתי לי תחביבים אחרים.
בתחילת דרכי שם, נכנסתי לקורס צלילה עם עוד שני ישראלים. החוויה הייתה מעניינת, אם כי קורס שכזה בחורף שקר בהרבה מזה הישראלי הוא לא משהו שהייתי ממליצה לכל אחד.
בהמשך גיליתי את העמוד, תחביב מחטב ומהנה שהמשכתי בו כשנה וחצי ועוד פרק זמן קצר נוסף לאחר חזרתי ארצה.
בין לבין למדתי קצת בס, נסעתי לארבע תחרויות אירוויזיון וטיילתי לא מעט, מה שמצריך פירוט בפני עצמו.
טיולים
אני יכולה לכתוב על כך באריכות אבל אני דווקא אנסה לקצר כאן.
הטיול הראשון בעשור זה היה לדרום אמריקה לחודש וקצת של אוורור בין מקס ברנר לעבודתי הנוכחית.
לאחר חזרתי וההחלמה מהניתוח והשתלת הפלטות נכנסתי לעבוד. משלב זה והלאה, מגובה במשכורת נורמלית טסתי וטיילתי לא מעט.
היה את אמסטרדם עם מנגה, ברצלונה עם האקס, קורס בארה
אחר כך, מארץ השיכורים כבר היה הרבה יותר זול ומהיר לצאת לגיחות אירופאיות - ב2014 טסתי ללונדון בה פגשתי את חינה ובעלה והמון טיולים עם פיץ - ב2015 לבדה טיילנו באיסלנד, טיול אירוויזיון ראשון (ברטיסלבה, וינה, וטיול בקרואטיה כולל עצירה ללילה בסלובניה), בריסל ביום הולדתי ה27 וטיול לאמסטרדם לצורך קונגרס סלסה שבדיעבד לא היה מאוד מוצלח.
ב2016 נסענו שוב לאירוויזיון לכמה לילות מקדימים בקופנהאגן, שבוע מושלם ועליז בשטוקהולם, ומשם נסיעת הירגעות בפלמה דה מיורקה. בהמשך אותה שנה נסענו לבלפסט וצפון אירלנד ביום ההולדת של פיץ ובספטמבר עשינו רואוד טריפ בחוף המזרחי של ארה
ב2017 פיץ ביקר בארץ, מעט לפני ששבתי לכאן בעצמי ובאוקטובר נפגשנו שוב, לראשונה מאז שעזבתי - ברומניה.
בפברואר 2018 פגשתי את פיץ בצרפת הקפואה לפריז וגיחה קצרה לליון. באפריל קראש אצל פיץ בעבודה הצריך כח אדם לתקופה קצרה - נודבתי עם כמה בהתראה של 24 שעות. משם חזרתי לארץ לשבועיים ואז נסעתי עם פיץ לפורטוגל בה זכיתי לחזות בהיסטוריה ולראות את נטע ברזילאי זוכה באירוויזיון. לאחר טיול קצר בדרום המדינה המשכתי לקורס של שבועיים בארה
השנה נסעתי עשיתי בינואר עצירה של כמה ימים בלונדון עם פיץ בדרכי לקורס של שבוע בארה
בסוף יוני נסעתי לבקר את פיץ בארץ השיכורים ובסוף אוקטובר הוא החזיר לי ביקור.
בין לבין, היו כמה טיולים בארץ והמון טיולים ספונטניים בארץ השיכורים כשגרתי שם, כולל עם תפוזינה שהגיעה לבקר.
וואו, נראה שאם הייתי צריכה לאפיין את העשור החולף במילה אחת, המילה "טיולים" או "חו"ל
נראה לי שזהו, רציתי סיכום קצר ויצא לי הרבה יותר ארוך משחשבתי ועם המון לינקים.
אז מה הלאה? איפה ה-31.12.2029 יתפוס אותי?
אם אחיה לראות את העתיד ההו-כה רחוק הזה, אהיה כבר בת 41. אני מקווה שעד אז אזכה להתמסד ואולי אפילו להפוך לאמא.
דילמת מקום המגורים תהיה זכרון ישן ואני מקווה שאמשיך לרקוד ולפתח תחביבים חדשים.
יש לי עוד כמה שאיפות שאשאיר לעצמי בינתיים.
מאחלת לכולם שנה של הצבה והגשמה של יעדים, שנה של בריאות ואושר, זמן איכות עם חברים ומשפחה ושתוכלו להביט לאחור על השנה והעשור שיתחיל עוד כמה שעות, בתחושה של מיצוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה